26 יול המאבק בציונות הוא סוגיה פמיניסטית

מאת: נאדה אליה.

לטקסט המקורי.

בעוד ההתקפות הישראליות על האוכלוסייה הפלסטינית הנמצאת תחת מצור בעזה הגיעו לשבוע השלישי שלהן, אנחנו ממשיכות לשמוע על "המספר הלא פרופורציוני" של קורבנות נשים וילדים. הביטוי הזה מעלה את השאלה: מהי כמות הנשים והילדות/ים הנטבחות שנחשבת לפרופורציונית לרצח עם?

מאיה מיקדאשי, כתבת Jadaliyya, בכותרת מאמרה "האם גברים פלסטינים יכולים להיות קורבנות?" העלתה את השאלה; אם רובם המוחלט של ההרוגים הפלסטינים היו גברים בגירים, האם פשעיה של מדינת ישראל היו חמורים פחות?

ניתוח האלימות צריך להיעשות מנקודת מבט מגדרית חדשה; כזו שמכירה בכך ששום "פרופורציה" אינה מקובלת על הדעת, כי על כל מוות צריך להתאבל, וכזו שנותנת לנו כלים להבנה מורכבת של גילויי האלימות השונים.

קריאות לאונס

הרשת הפמיניסטית "INCITE!", נשים וא/נשים טרנס* צבעוניות נגד אלימות, תמיד דיברה על כך שאלימות ממסדית היא גם אלימות על רקע מגדרי ועל רקע גזעני.

הציונות היא אחת הדוגמאות הבולטות לכך. זו אידיאולוגיה גזענית המתבססת על מתן זכויות יתר לקבוצה דתית-אתנית אחת מול כל השאר. כשהמדינה מסתכלת על אוכלוסייה שלמה (אוכלוסייה מקומית שנושלה, שנכבשה ושזכויותיה נשללו) כעל "איום דמוגרפי", זוהי הסתכלות גזענית וסקסיסטית במהותה.

פיקוח גזעני על האוכלוסייה נשען ישירות על אלימות כלפי נשים. לכן זה לא מפתיע שמרדכי קידר, קצין מודיעין ישראלי לשעבר, כיום אקדמאי ישראלי, הציע השבוע "לאנוס נשים ואמהות של מחבלים פלסטינים" על מנת להרתיע את החמאס. באופן דומה, חברת הכנסת הישראלית איילת שקד לא התייחסה לרצח ילדים פלסטיניות ואמהותיהן כמצער, לא פרופורציוני ולא מכוון. למעשה היא קראה בגלוי להריגתן של נשים פלסטיניות.

ההתבטאויות האלה משקפות מדיניות ישראלית שמטרתה לשמור על שיעור גבוה של הפלות ע"י מניעת משאבים בסיסיים כמו מים וציוד רפואי, ועל ידי עיכוב נשים יולדות בדרך לביה"ח במחסומים צבאיים. באופן כללי, מדיניות זו  מייצרת תנאי חיים לא אנושיים ובלתי נסבלים עבור פלסטינים.

ההתקפות הרצחניות האחרונות נגד פלסטיניות/ים ברצועת עזה לא גבו רק את חייהן של מאות פלסטינים, היא העלתה גם את שיעור ההפלות, הלידות המוקדמות והמיתות בלידה.

גם נשים אתיופיות ישראליות, אשר רובן יהודיות, עברו טיפולים נגד פוריות בכפייה. המאבק בציונות הוא מאבק לצדק מגדרי ותרבותי. זוהי סוגיה פמיניסטית.

שחרור נשים?

כמובן שזה לא חדש שאלימות מגדרית משמשת ככלי בידי הקולוניאליזם. קולוניאליזם, פטריארכיה וצביעות מוסדית בד"כ הולכים יד ביד.

במאה ה-19 צרפת טענה שהיא משחררת נשים אלג'יריות, למרות ששרפה כפרים ועיירות שלמות. הגבר הלבן הקולוניאליסט ישמח לספר לנו שהוא פועל מתוך הדחף האלטרואיסטי להציל נשים לא-לבנות מידי גברים לא-לבנים, גם בזמן שהכוח הקולוניאליסטי אותו הוא משרת מרושש מדינות שלמות. מצבן של נשים אלג'יריות בהחלט לא השתפר כתוצאה מהקולוניאליזם הצרפתי. למעשה, נסיבות חייהן הדרדרו משמעותית.

ממשלתו של ג'ורג' בוש טפחה לעצמה על השכם על השחרור, לכאורה, של נשים אפגניות מהטליבאן. ועדיין אנחנו רואות איך במהלך ההיסטוריה, ולא רק באפגניסטן, איראן, עיראק, אלג'יריה ופלסטין, מלחמות מעולם לא שחררו נשים וא/נשים צבעוניות שהמגדר שלהן אינו בינארי.

מותג חדש של צביעות

כיום, ישראל פיתחה "מותג" חדש של צביעות בטענותיה שהיא יותר מתורבתת מהעם הפלסטיני, בגלל שהיא, לכאורה, מדינה יותר "גיי-פרנדלי". זהו פינקוושינג: הניסיון הישראלי להסיח את הדעת מן ההפרות המתמשכות של זכויות אדם ע"י הצבעה על המצב הטוב, לכאורה, של הגאים בישראל. אבל גם התפישה הזו היא גזענית.

כל אזרח יהודי בישראל יכול ומוכרח לשרת בצבא הכיבוש הישראלי, אותו צבא רצחני העוסק ברצח העם הפלסטיני.

האם זה צבא מוסרי יותר אם חלק מחיילו הרוצחים הם הומואים מחוץ לארון? עצרו רגע לחשוב מיהו מחולל האלימות הגדול ביותר. האין זה מי שולל את הזכויות הבסיסיות ביותר – כמו חופש התנועה, הזכות לביטחון, מקלט, מזון, בית וחיים –  מנשים, ילדות, הומואים, לסביות, טרנסג'נדרס וגברים סטרייטים פלסטיניות? חייבים להכיר בכך שהאשמה במרבית גילויי האלימות הללו היא מדינת ישראל "המתורבתת" יותר מההטרופטריארכיה הפלסטינית.

מלחמה ומיליטריזם הן גישות היפר-גבריות המפארות ומתגמלות את כל סוגי האלימות, כולל אלימות מגדרית. וחייל המאומנת לאלימות לא יכול להניח אותה בצד ברגע שהוא, או היא שבים הביתה.

החברה הישראלית כולה מאומנת לאלימות. ואלימות היא לא זוג נעלי קרב שאפשר להשאיר מחוץ לבית. אלימות הופכת לטבע שני (אלא אם כן היא כבר הייתה טבע ראשון, במקרה הזה היא פשוט מועצמת) כך שכלל הקהילה העוסקת במלחמה היא קהילה אלימה יותר, לא רק בחזית הלחימה.

אנו עדות לכך היום, כפי שראינו זאת בעבר שוב ושוב בכל פעם שישראל החריפה את התקפותיה נגד העם הפלסטיני.

ישראל מונעת מנשים פלסטיניות את הזכות הבסיסית לחופש תנועה.