שולפת צפורניים | מישל מארקס מתה, ברוק טרנר הוא אנס, וגברים עדיין מאשימים ליטרלי כל דבר אחר חוץ מאשר את עצמם בגין פשעיהם נגד האנושות
2287
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-2287,single-format-standard,ajax_fade,page_not_loaded,,vertical_menu_enabled,qode-title-hidden,qode_grid_1300,side_area_uncovered_from_content,qode-content-sidebar-responsive,qode-child-theme-ver-1.0.0,qode-theme-ver-13.4,qode-theme-bridge,disabled_footer_top,disabled_footer_bottom,wpb-js-composer js-comp-ver-5.4.5,vc_responsive

מישל מארקס מתה, ברוק טרנר הוא אנס, וגברים עדיין מאשימים ליטרלי כל דבר אחר חוץ מאשר את עצמם בגין פשעיהם נגד האנושות

יום חמישי שמח! הא לכן תזכורת ידידותית שעד שעת כתיבה זו, הודות למלחמה שנערכת על גופן של נשים, בערך 560 נשים בארצות הברית הותקפו מינית. ואם אתן טובות בחשבון, אז מזל טוב —  צדקתן —  מדובר באישה שנתקפת כל 90 שניות.

ואם אתן עוד יותר טובות בחשבון, אז גם הבנתן שזה אומר שעוד 400 נשים יותקפו עוד היום.

אה, אני מבאסת אתכן? חבל, כי זה לא הולך להשתפר מכאן והלאה. מה שעוד יקרה היום הוא ששלוש נשים יירצחו, כנראה על ידי בן הזוג הנוכחי או לשעבר שלהן. עם אקדח. או – על ידי גברים זרים שהן העזו לומר להם "לא". 

tiarah-poyauבואו נראה קצת דוגמאות של המצב :

טרי מאתמול: טיארה פויאו נורתה בפניה בפסטיבל רחוב בניו יורק, לאחר שביקשה מגבר שיפסיק לעשות עליה גריינדינג (חיכוך חזק של אזור המפשעה). 

שלשום: מישל מארקס בת ה-24 נורתה בראשה, ממרחק אפס. בום, נגמר, מתה. הבן זוג לשעבר שלה נעצר, ויואשם ברצח.

אתן בשוק מהסיפורים האלה? כי אני לא. מזועזעת, כן. כמובן שאני מזועזעת. אני מוכת תדהמה מחוסר המוסר, והבוז כלפי נשים, של הגברים האלה. אני הרוסה מההשחתה וההרס של הגוף הנשי והזלזול הנפשע בחיי אנוש. והקלות הבלתי נסבלת של האקטים האלה, שנעשו בפומבי, מכעיסה אותי, כמו גם היעדר הזעקה הציבורית בעקבות המעשים. אבל מופתעת? לא.

למה? כי רק בשבוע שעבר מרגרט מאדי, בהריון עם ילדה השלישי, נרצחה בידי בעלה כי הוא חשב שהיא כוהנת וודו ורוצה להרוג אותו.

כי בפברואר, קרולין א. נוסאל נרצחה על ידי קולגה ממקום עבודתה, כריסטופר אוקרולי, כי היא לא רצתה לצאת איתו, וכי היא דיווחה עליו להנהלה בגין הטרדה. בעת הווידוי שלו למשטרה, אוקרולי אמר שזה היה "קל" להרוג אותה, מכיוון שהיא "הרסה את חייו".

כי רק שבועיים קודם לכן, בצ'לסי, ג'ניס טלטון-ג'קסון נרצחה על ידי צ'ארלס מקיני, כי היא דחתה אותו כשהוא ניגש אליה בבר. זהו. זוהי ליטרלי הסיבה היחידה שהיא עקב אחריה כשיצאה משם, ובאיזור החניה, ירה בה בחזה. כי היא אמרה לו לא.

כי אישה בהריון נזרקה לקרקע והוכתה כי היא לא אמרה תודה לגבר שהחזיק לה את הדלת.

כי אישה בטקסס דחתה את חיזוריו של גבר, אז הוא חטף אותה ועינה אותה בביתו במשך שבועיים.

כי בדטרויט, מרי "יוניק" ספירס, אם לשלושה, נורתה למוות בלוויה של קרוב משפחה, כי אמרה "לא" לאיש זר לגמרי שהתחיל איתה במהלך האירוע.

כי מארן סנצ'ז בת ה-16 נרצחה בתיכון שלה בקונטיקט על ידי כריס פלקסון כי היא לא רצתה ללכת איתו לנשף הסיום.

כי אליוט רודג'ר רצח שישה אנשים, ופצע 14 נוספים לאחר שכתב מניפסט ארוך כגלות שמסביר שהוא תירוץ עלוב ודוחה של בנאדם ומסכנוש נורא כי אף אחת לא רוצה לשכב איתו.

pamela-nightlinger

פמלה נייטלינגר נורתה למוות בחץ על ידי בעלה בפילדלפיה, ביוני 2016

כי אדריאן ביילי עקב אחרי ג'יל מייגר לביתה, וחטף אותה משם, ולאחר מכן זרק את גופתה החבוטה והפצועה בקבר רדוד – כי הוא נתקל בה ברחוב, ובא לו.

כי גרג אנדרסון רצח את בנה של רוזי באטי לאחר שהוציאה נגדו צו הרחקה, כי אם לגרג לא יהיה את הבן שלו, אז גם לרוזי לא.

כי – נו – אפילו יקיר הפודקאסטים עדנן סעיד נמצא במעצר כי הוא (לכאורה) רצח את חברתו לשעבר היי מין לי, או כי הוא היה שבור לב או כי הוא כעס עליה שנפרדה ממנו, לא ברור.

כי בחיפוש גוגל "גבר הורג את האקסית" (באנגלית) יש בערך 2,400,000 תוצאות.

כל יום, גברים תוקפים, אונסים ורוצחים נשים, ואז מתבכיינים איך זה לא באשמתם.

אז אשמת מי זה? כנראה — לפחות על פי המתעללים, אנסים ורוצחים הללו — זה בד"כ אשמת האישה.

בטוחחחחחח חבר. זו אשמתנו שהונאנו אתכם לפתח כלפינו תחושות מידיות ועזות — בין אם פיזיות או רגשיות — ואז זו אשמתנו שדחינו אתכם. זו אשמתנו שהעלבנו אתכם, זו אשמתנו שאתם לא שולטים בכעס שלכם, זו אשמתנו שפגענו באגו ההיפר-גברי ההטרונורמטיבי השברירי שלכם. זו אשמתנו שאנחנו לא מבינות כמה אתם רוצים אותנו, זו אשמתנו שלא הסברנו לכם שזה שאתם רוצים, לא מחייב אותנו לתת גישה מיידית לכוס שלנו. זו אשמתנו שאנחנו לא פשוט נותנות לכם את הגוף שלנו, זו אשמתנו שאנחנו לא נותנות לכם את מספר הטלפון שלנו, זו אשמתנו שאנחנו לא נותנות לכם חיוך. זו אשמתנו שאנחנו לא נותנות, נותנות, נותנות.

אנחנו לא נותנות, כי אנחנו לא חייבות לכם דבר. ואיכשהו, זה הופך להיות אשמתנו, גם.

הנה מחשבה — אולי זה לא היה כזה נורא אם מישהו היה בצד שלנו. הבעיה היא, אבל, שאף אחד לא בצד שלנו. כשאנחנו הולכות לתחנת המשטרה לדווח על אונס, שואלים אותנו דברים כמו, "כמה שתית?" או "מה לבשת?" או "האם פלירטטת איתו?" רק כדי לבדוק כמה מזה באשמתנו (כל זאת כמובן רק אם במקרה שלא אנסו אותנו במשטרה). אם המקרה מגיע לבית משפט, גם שם הסניגור ישאל אותנו את כל השאלות האלה ויותר, שוב ושוב — כדי להעריך כמה מזה בכל זאת באשמתנו.

גם אם גבר יורשע, יש סיכוי ממש טוב שלא יראה את הבפנוכו של בית כלא. לדוגמה, יקירנו ברוק טרנר, ילד לבן יפה הבלורית והתואר, שנתפס בעת מעשה הפשטת ואונס של אישה מחוסרת הכרה. והוא קיבל גזר דין של שישה חודשים, מתוכם ריצה שלוש, לא בבית כלא אלא במעצר מוגן. עבור פשע שבחוק נושא עונש של עד 10 שנים.

האנס ברוק טרנר

ברוק טרנר. כמובן שגם בהרבה מהסיקור עליו פרסמו תמונות מחזור מיופיפות שלו. אז כאן לפחות, תמונת המעצר.

הנה כמה מהדברים שהואשמו בכך שברוק טרנר אנס אישה מחוסרת הכרה מאחורי מיכל זבל: שתיית אלכוהול, תרבות שתיית יתר, "פריצות", תרבות סטוצים באוניברסיטה, "בלבול" מצידו, הקור (עו"ד של טרנר אשכרה האשים את הקור בכך שהייתה לטרנר זיקפה בעת שהוא נתפס גוהר מעל הנתקפת), שהאישה המעולפת ליטפה את גבו לכאורה, ותקינות פוליטית. כן, חבר ילדותו של טרנר האשים תקינות פוליטית בכך שהוא אנס אישה מחוסרת הכרה.

אז הגיע הזמן לקצת חנוניות משפטית:

"פשעים נגד האנושות" הם מעשים מסוימים אשר מבוצעים במסגרת תקיפה רחבה או שיטתית נגד אוכלוסיה אזרחית או כל חלק מזוהה מתוך אוכלוסיה. הם יכולים להתבצע בזמני שלום או מלחמה. הם אינם מעשים מבודדים או חריגים, אלא מעשים שהם פועל יוצא ממדיניות ממשלתית (למרות שהמבצעים אינם צריכים להיות מזוהים עם המדיניות) או כפרקטיקה נרחבת של זוועות שהממשלה או בעלי הסמכות בפועל מתירים או מעודדים. 

על פי בית המשפט הפלילי הבינלאומי, "פשעים נגד האנושות" כוללים את המעשים הבאים: רצח; השמדה; שעבוד; גירוש של אוכלוסיה; כליאה; עינוי; אונס, עבדות מינית, זנות בכפיה, כפיית הריון, עיקור בכפיה, או כל סוג אחר של אלימות מינית חמורה; רדיפת קבוצה על בסיס השתייכות פוליטית, גזעית, לאומית, אתנית, תרבותית, דתית, או מגדרית; העלמת אנשים; אפרטהייד; ומעשים בלתי-הומאניים אחרים בעלי אופי דומה אשר באופן מכוון גורמים לסבל או פגיעה גופנית או פגיעה נפשית חמורים.

רואות? בדיוק שם בסעיף הראשון? רצח. ואחרי עוד כמה סעיפים? אלימות מינית. שני פשעים חמורים שמבוצעים בנשים ברחבי עולם, יום ביומו. באופן לא מבוקר. בדיוק מהסיבה הפשוטה שאנחנו נשים. כי אנו מזדהות כנשים.

ואם כל תיק שנסגר,
וכל האשמה שמבוטלת,
וכל תהליך משפטי שנגמר ללא הרשעה,
וכל גזר דין שמקוצר,
וכל סיפור שלא מסופר בגלל הפחד מההשלכות,
וכל קיצוץ בתקציבים המיועדים למלחמה באלימות נגד נשים,
וכל אחד בממשלה שמנסה לגזול מאתנו את האוטונומיה הפיזית שלנו,
וכל מאמר מטופש שמכחיש את תרבות האונס,
וכל אקדח שנמסר לידיו של גבר שמתכנן לירות בנו,
וכל תגובה של "היא בקשה את זה",
או "היא נהנתה מזה",
או "היה צריך להזכיר לה את מקומה",
או "היא הרסה לי את החיים" — 

— אנו רואות כיצד הזוועות האלה מקבלות גושפנקה מהמשטרה, מהממשלה, מהמערכת המשפטית, ומגברים אחרים.

ברוק טרנר קיבל חודשים ספורים פלוס "על תנאי" על זה שהוא אנס אישה מחוסרת הכרה, חודשים ספורים על פשע שאמור לקבל עשר שנים בבית כלא. ועדיין, אתן יודעות מה? הוא בכל זאת בילה יותר זמן במעצר מאשר כ-98% מאנסים.

אל תנסו להגיד לי שהמערכת אינה נגדנו.

אז מי המוסדות הקשורים רוצה להודות בזה קודם?

רבותיי, אני מציעה את הדבר הבא:
היום, לשם שינוי, תיקחו עליכם את האשמה.

לי אישית יש בחיים הרבה גברים טובים, בעלי מצפון וכוונות טובות. הם גברים שרואים מה קורה לנשים, והיו רוצים שזה ייפסק. אז בואו, חברים, נתחיל אתכם.

תכירו בכך שאלימות נגד נשים זה פשע נגד האנושות, ותטילו את האשמה במקום הנכון – על כתיפיהם של גברים. תהיו קולנים בקשר לזה. פאקינג תתעצבנו ממש שברוק טרנר מסתובב חופשי על אף שאנס אישה, ותגידו לכל (כל!) מי שאתם מכירים כמה אתם עצבנים על זה. תגידו לכולם שזה לא בסדר, ושאי אפשר שזה ימשיך ככה, ושמשהו חייב להשתנות.

ואז, בפעם הבאה שמשהו כזה יקרה, פאקינג תתעצבנו, ותגידו לכולם (ליטרלי לכל מי שאתם מכירים) שאתם פאקים זועמים מזה. תגידו לכולם שזה לא בסדר, ושאי אפשר ככה, ושמשהו צריך להשתנות.

וכשזה קורה שוב, פאקינג תתעצבנו מזה, ותכתבו לנציגים שלכם בממשלה, למחוקקים, להוגי המדיניות ולאוכפי החוק, ותגידו להם כמה אתם פאקינג עצבנים. תגידו להם שזה לא יכול להמשיך ככה, ושמשהו חייב להשתנות.

ואז כשזה קורה שוב, פאקינג תתעצבנו ממש ותיצרו קשר עם חברי כנסת ואוכפי החוק וכל מי שאחראי, ותגידו להם שאתה ממש פאקינג עצבנים ושזה לא יכול להמשיך ככה, שזה לא תקין ושאתם רוצים שזה ישתנה.

וכשזה קורה שוב…

מבינים אותי?

תדחו את הפטריארכיה על כל מופעיה ותשכנעו את הגברים סביבכם שגם עליהם לעשות כך. 

רבותיים, לכו ותגידו לחבר'ה שלכם: האימפריה המיזוגינית, היפר-גברית והטרונורמטיבית שבניתם – חייבת ליפול.

כי היא משאירה מאחוריה יותר מידי נשים מתות.

_________________________

תורגם ממאמר של לורה לואיס באתר Medium, עם תוספות המתרגמת באפור.

 

No Comments

Post A Comment