שולפת צפורניים | תגובת הנגד כלפי נשים אפריקניות
2139
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-2139,single-format-standard,ajax_fade,page_not_loaded,,vertical_menu_enabled,qode-title-hidden,qode_grid_1300,side_area_uncovered_from_content,qode-content-sidebar-responsive,qode-child-theme-ver-1.0.0,qode-theme-ver-13.4,qode-theme-bridge,disabled_footer_top,disabled_footer_bottom,wpb-js-composer js-comp-ver-5.4.5,vc_responsive

תגובת הנגד כלפי נשים אפריקניות

מקור: סיסונקה מסימאנג.

איור: פינג זְהו.

תרגום: ליאן טל.

*אזהרת תוכן – תיאורי תקיפה מינית*

יוהנסברג – לפני מספר שבועות, בעודי נוסעת לי מכיוון המשרד, עצרתי ברמזור אדום וראיתי אישה צעירה חוצה את הרחוב לפני. היא לבשה מכנסי ג'ינס קצרים,  בגזרה גבוהה אופנתית, ויכולתי לראות את קווי פלחי ישבניה בכל צעד שעשתה. היא לא הייתה חריגה בנוף בלונדון, בניו-יורק או בטוקיו. רק שהייתה זו יוהנסברג, העיר הגדולה ביותר במדינה הידועה לשמצה ברמות האלימות הגבוהות בה נגד נשים. בעודי נוסעת משם, דאגתי שמא היא עלולה להיות מותקפת.

אינני טוענת שהיא הזמינה צרות. חרדתי לה מפני שהיא הלכה בקרבת המקום שבו אישה צעירה בחצאית מיני הותקפה על ידי חבורת גברים כמה שנים קודם לכן. כמו כן, בדיוק ראיתי תמונות של קהל תוקף ומפשיט אישה לבושה בחצאית מיני בניירובי, ימים ספורים אחרי שסרטון ויראלי הראה אישה בניו-יורק סופגת קריאות ברחוב. מספר שבועות מאוחר יותר, סרטון נוסף צץ בבירת זימבבואה, הררה. נערה בשמלה קצרה נגררה ממיניבוס לרחוב, שם המון זועם של גברים הפשיט אותה לגמרי.

הפשטה פומבית מייצגת את קו החזית של מלחמת תרבות נגד התקדמותן של נשים בחברות שמרניות אשר עוברות תהליכי עיור מהירים. ההפשטה לא באמת סובבת סביב לבושה של האישה. ההפשטה נוגעת למעשה ביעד אליו מתקדמות הנשים.

אכן, נשים אפריקניות רבות מתקדמות במהירות ליעדים רבים. נגוזי אוקונג'ו-איוואלה הפכה לאישה הראשונה המכהנת כשרת אוצר בניגריה; נשיאת ליבריה, אלן ג'ונסון סירליף, היא אחת מקומץ נשים שנבחרו לראשות מדינות בעולם. פרס האוסקר של לופיטה ניונגאו והצלחתה הספרותית של צ'ימאמאנדה נגוזי אדיצ'י הסבו תשומת לב רבה להישגיהן האומנותיים של דור צעיר של נשים.

להתקדמות יוצאת הדופן של הרשויות המחוקקות באפריקה אין אח ורע בעולם. נשים אפריקניות עקפו באופן משמעותי את אחיותיהן בארה"ב ובאירופה. בארה"ב, נשים מחזיקות בפחות מ-20% מהמושבים בקונגרס; המצב דומה גם בבריטניה, שם נשים מהוות מעט מעל חמישית מחברי בית הנבחרים. נשווה נתונים אלה לדרום אפריקה, שם יותר מ-40% מהמחוקקים באסיפת הנבחרים הם נשים, או לרואנדה, בה 64% מחברות הפרלמנט הן נשים – נתון שהופך את רואנדה למדינה היחידה בעולם שבה מכהנות יותר נשים מגברים ברשות המחוקקת.

החל משנות השמונים, מדינות רבות באפריקה החלו להשקיע בחינוך לילדות ובפרויקטים של יזמות נשים. דור מאוחר יותר, מספר שווה של בנות ושל בנים רשום בבתי ספר יסודיים בכל רחבי היבשת. נשים רבות הן יזמיות מצליחות וכמובן – פוליטיקאיות. בדיוק בגלל צמיחה מהירה זו במעמדן של נשים, תגובת הנגד מצד כנסיות, מפלגות פוליטיות, מנהיגים מסורתיים ונציגים מאזורים כפריים הינה חריפה במיוחד. זעם כלפי נשים שמעיזות יכול להיות הן ספונטני והן מאורגן. מנטליות ההמון שמובילה את הציבור להפשטה פומבית צומחת בסביבה עירונית בה תוקפנות גברית נגד נשים נתפסת כמקובלת יותר. במקביל, כנסיות רבות מטיפות באופן שיטתי לנמיכות-רוח וכניעות של נשים, בעוד שמנהיגי שבטים מסורתיים מאשימים לעיתים קרובות נשים על שעקרו גברים ממקומם הלגיטימי בחברה המודרנית.

לקח זמן לתגובת נגד מסורתית זו להתפתח לכדי כוח ברור ומאורגן, אך כיום הכנסיות, המנהיגים המסורתיים והפוליטיקאים הללו יוצרים בריתות רבות עוצמה השואפות לערער התקדמות של עשורים שלמים.

ראשית, תנועות גברים אלה פיתחו מערך של "תקנות הגינות" הדוחקות בנשים שלא לזעזע את התרבות האפריקאית על ידי לבישת בגדים "בלתי הולמים". באוגנדה, חוק נגד פורנוגרפיה ביקש בראשיתו להפליל הצגת "חלקי גוף מיניים של אדם כגון שדיים, ירכיים, ישבן או איברי מין" ולאסור התנהגות שעלולה לגרום לריגוש מיני. שוטרים שלקו בהתלהבות יתר לאכיפת החוק החלו לעצור נשים שלבשו חצאיות אפילו לפני שהפרלמנט הצביע על אמצעי האכיפה. התנגדות עזה מצד ארגוני נשים הכניסה בכוח שינויים בנוסח הסופי של החוק, שנחתם בשנה שעברה על ידי הנשיא, יוורי מודווני, אך החוק נותר מעורפל ובעייתי ומתיר שיקול דעת נרחב לנציגי המדינה בכל הנוגע להגדרת פורנוגרפיה ומעצר החשודים והחשודות בפשע בלתי-מוגדר זה.

שנית, באופן זדוני ואף קטלני יותר, התנועה נגד זכויות נשים פנתה לבריונות והתעמרות בנשים מצליחות במרחב הציבורי. בדרום אפריקה,  אחת מהדמויות האהודות והאמינות ביותר במדינה היא טהולי מאדונסלה, המחזיקה במשרד להגנת הציבור. קריקטוריסטים פוליטיים מציירים אותה פעמים רבות כגיבורת-על בגלימה, בדרך "לכסח" פוליטיקאים מושחתים. היא זוכה לכבוד רב בשל סירובה לסגת מול לחץ פוליטי הקשור לחקירתה את הוצאות הממשלה על מגורים אישיים מפוארים של הנשיא, ג'ייקוב ג'י. זומה.

למרות האהדה כלפיה, לא היה תמיד קל עבור גב' מאדונסלה ועבור נשים אחרות שמאיישות עמדות בכירות. פעמים רבות הן נתונות לתוקפנות מילולית מינית ולהקנטות מיניות, וללעג על המראה החיצוני שלהן ועל בגדיהן. חברים במפלגת השלטון נקראו לסדר לאחר שלעגו למראה החיצוני של גב' מאדונסלה. בשנה שעברה, חברת פרלמנט הרה ספגה עלבונות כה קשים על הבגדים שלבשה עד שהייתה צריכה להתאשפז בשל לחץ ועקה.

תקיפות מילוליות אלה בהיכלי הכוח משתקפות בחוויותיהן של נשים ברחובות, אותן נשים חסרות הגישה הנוחה להגנה חוקתית או מפלגתית שממנה נהנות נשות ציבור. פירוש הדבר הוא שנשים אפריקניות רגילות סופגות את הנזק העיקרי של התקדמות אחיותיהן. הטרדות רחוב הן פעמים רבות סימן לטינה עמוקה כלפי שינוי מעמד הנשים בחברה. עבור גברים שחונכו להאמין כי הם זכאים להיות המפרנסים ולקבל תגמול מיני וטיפול צייתני במשק הבית מנשים, המעבר לא קל. עבור גברים צעירים, ערכים מודרניים מתנגשים בקול רם בשיעורים שלמדו בבית על גבריות. בתוספת רמות אבטלה גבוהות וחוסר שוויון ניכר, קשה מאוד להכחיד תפיסות ישנות של גבריות.

בדרום אפריקה קיימת חוקה הנחשבת למתקדמת ביותר בעולם, הכוללת גם חוקי זכויות המקדמים זכויות נשים ומגנים עליהן. למרות זאת, קונגרס המנהיגים המסורתיים של דרום אפריקה  קידם ב-2012 תקנות בפרלמנט שלמעשה היו הופכות את כל הנשים באזורים הכפריים לקטינות מבחינה חוקית, ומתוך כך נתונות לגחמותיהם של המנהיגים המסורתיים. אם היו תקנות אלה הופכות לחוק, הייתה נוצרת מערכת חוקית נפרדת עבור מיליוני נשים החיות באזורים הכפריים. מנהיגים מסורתיים היו יכולים להכריח את נתינותיהם לציית לחוקים ומסורות שכבר לא נהוגים ושכבר לא זוכים לקונצנזוס, ואם אותן נשים שחיות תחת כללים אלה היו מנסות לזכות בצדק במערכת המשפט הרשמית, היה זה נחשב לפשע מצדן.

ניסיון זה לשלילת זכויותיהן של מיליוני נשים, באחת מהדמוקרטיות החיוניות ביותר באפריקה, מדגים את ההיקף שבו התקדמות בשוויון מגדרי ניצבות לעיתים קרובות מול עויינות רבה.

למרבה המזל, היבשת מהווה בית לתנועות נשים מאורגנות וקולניות, אשר עד כה הצליחו לסכל ניסיונות רבים לערער את התקדמותן של נשים על ידי מחאות, קמפיינים בבתי הנבחרים, וכן שימוש יצירתי בתקשורת ובטכנולוגיה.

מחאותיהן של הפעילות נועזות והמסר הקולקטיבי שלהן ברור: הדרך מהרחוב להיכלי הכוח עשויה להיות ארוכה, אך המטרה הינה בהחלט בת השגה.


סיסונקה מסימאנג (SISONKE MSIMANG) היא כתבת באתר הדרום-אפריקאי The Daily Maverick ולשעבר מנהלת בפועל של Open Society Initiative for Southern Africa.

No Comments

Post A Comment