כשאנחנו אומרות את זה, אנחנו מסתכנות בהשתקת אימהות טריות.

ילדת. היה לך קשה ואת לא בטוחה איך את מרגישה – אבל הגוף כואב ויש לך כל מיני זכרונות מעורפלים שהיית מעדיפה לשכוח. כשאת מחזיקה בתינוקך שזה עתה נולד ומקבלת את כל המבקרים, יש משפט אחד שאין ספק שתשמעי: "כל מה שחשוב זה שהתינוק–ת בריא–ה".

המשפט הזה נשמע לעתים קרובות כל כך שהוא כבר על סף קלישאה. אימהות טריות שומעות אותו שוב ושוב, בדרך כלל ברגע שהן מתחילות להיפתח ולדבר על הקושי או אפילו הטראומה שחוו במהלך הלידה. לפעמים הן אפילו מוצאות את עצמן אומרות את המשפט לעצמן: "הלידה הייתה זוועה, אבל לפחות יש לי תינוק–ת בריא–ה, וזה מה שחשוב".

זה לא נכון. כי תינוק–ת בריא–ה זה לא *כל* מה שחשוב.

הפוסט הזה עלול לעצבן אתכןם, אז לפני שנמשיך, אני רוצה לבקש שתנסו לשמור על קור רוח, וליהנות מאיזו כוס קפה. אני מוכרחה להיות ברורה מאוד, משום שאני יודעת מנסיוני שהשיח בנושא הזה עלול לעורר סערה. אז בבקשה הקשיבו עד הסוף. המשפט הבא הוא קריטי:

כשאישה יולדת, תינוק–ת בריא–ה זה בלי ספק וללא עוררין הדבר הכי חשוב.

יש? יופי. עכשיו חכו, יש עוד…

זה לא *כל* מה שחשוב.

שני דברים, אני חוזרת: תינוק–ת בריא–ה זה הדבר הכי חשוב, וזה לא הדבר היחיד שחשוב.

גם נשים חשובות. כשאנחנו אומרות לנשים שתינוק–ת בריא–ה זה כל מה שחשוב אנחנו משתיקות אותן. אנחנו אומרות, או לפחות משתמע באופן חזק מדברינו, שהרגשות שלהן לא חשובים, ושאפילו שהלידה אולי הותירה אותן כאובות, המומות או אפילו מחוללות, אין להן מה להתלונן על כך משום שהתינוק–ת שלהן בריא–ה, ושזה הדבר היחיד שחשוב.

אנחנו לא רק סותמות את אזנינו בפני רגשותיהן של נשים, כשאנחנו אף מכריזות בשמחה ש"כולם בריאים", אנחנו מתעלמות ממערכת היחסים המורכבת בין אם לתינוק–ת, ומהשפעת חווית הלידה על הבריאות הנפשית והפיזית העתידית של שתיהן.

לעתים קרובות מדי, נשים שטוענות שאכפת להן ממהלך הלידה שלהן מואשמות בכך שהן מחפשות "חוויה", כאילו זה אנוכי לדאוג לאופן שבו תתקדם הלידה, להרגשתן במהלכה או ליחס שיזכו לו. אך כמו שאומרות, "כשנולד–ת תינוק–ת, נולדת אימא". אם אימא מרגישה שבורה, בודדה, מדוכאת או בטראומה, איך זה ישפיע על התינוק–ת? זה בריא למישהי?

לידה טובה לא מוכרחה להיות לידה טבעית, בבריכה, לאור נרות, מוקפת מיילדות סורגות ומחוזקת בשייק שלייה. נשים רבות יולדות בבתי חולים, ואפילו לא בדיוק כפי שתכננו ומגיעות להתערבויות ולקיסרי מדווחות שהן מרגישות טוב לגבי מהלך האירועים. זאת משום שהיחס כלפי היולדת במהלך הלידה משפיע וחשוב הרבה יותר מאשר אופן הלידה עצמו.

נשים צריכות להרגיש שהן זוכות לתמיכה, לכבוד, למידע הדרוש להן על מנת לבצע בחירות מושכלות לטובתן ולטובת התינוק–ת שלהן. זה מאפשר להן להגיע לאימהות מתוך תחושה של מסוגלות ובריאות נפשית – זו לא הדרך הטובה ביותר כשאת עומדת לטפל ביצור אנושי ולהיות אחראית לבריאותו הפיזית והנפשית?

הלידה חשובה. להרגיש שמכבדות אותך, שמתייחסות אלייך כראוי, שאת בשליטה על מה שקורה לגוף שלך. להרגיש את העצמה שבהבאת חיים חדשים לעולם – לא משנה אם זה בבי"ח או בבית בבריכת לידה – למה זה נורא כל כך שנשים רוצות את זה?

יש נשים שמבקשות קיסרי "מוכוון–נשים". הכוונה היא לקיסרי שמבוצע קצת אחרת. לא בהרבה, אבל בכל זאת. הרופאות–ים מדברות–ים בלחש. יש אפשרות להשמעת מוזיקה. יש אפשרות להנמכת המסך על מנת שהיולדת תוכל לצפות בלידה, אם היא רוצה. אלקטרודות מחוברות לגבה במקום לחזה על מנת שאפשר יהיה להניח את התינוק–ת עליה למגע עור לעור מיידי. האווירה נשמרת מכובדת. למה?!

כי הלידה, בכל דרך שבה היא מתרחשת, חשובה. זהו אירוע משמעותי בחייה של אישה שהיא תזכור לפרטי פרטים כל חייה. אין הרבה "רוחניות" בימינו, אבל אפילו בשביל הציניקנים שבינינו, הרגע שבו בת אדמה חדשה נושמת את נשימתה הראשונה הוא רגע מיוחד ומשמעותי. וכן, להיות שם ולהיות חלק מזה, זו "חוויה".

קיסרי מוכוון-יולדת

חלקכן אולי חושבות שאלה שטויות. לא מעניינים אתכן חוויה רוחנית, טקס מיוחד, שמנים אתריים או פסל של אלה. אתן לא רוצות מסך מונמך כדי לראות, אלא רק שהתינוק–ת תצא, בריא–ה ושלםה, וזה בסדר גמור. נשים הן רבות ושונות; גם לידות יכולות וצריכות להיות רבות ושונות, ואידיאלית – בדיוק כפי שכל אישה רוצה.

אנחנו יודעות שלהרבה נשים כן חשוב מה יקרה להן במהלך הלידה, אך שהן לא מצליחות לדבר על כך בתרבות שבה כולם אומרים להן שזה לא חשוב, ושלא משנה מה קרה בחדר הלידה כל עוד כולן שרדו.

אם נלך עם זה עד הסוף, הרעיון שהאישה לא חשובה כל עוד התינוק–ת בריא–ה עלול ליצור סביבה שבה היא תאבד את האוטונומיה שלה על גופה. אם יש ולו סיכון קטן לתינוק–ת, כמה רחוק אפשר ללכת? לאחרונה, ראינו יותר ויותר דיווחים של קיסריים כפויים, שהזכירו לי את הסיפור – המצחיק והנורא בו זמנית – של ד"ר דונל אוסליבן, שהכריז ברדיו האירי ב-1996 שאם אישה רוצה ללדת בבית, בעלה חייב לשים עליה רתמה ולהסיע אותה לבית החולים כמו בקר.

אולי זה קיצוני, אבל אם אנחנו חוזרות על הרעיון שתינוק–ת בריא–ה זה כל מה שחשוב, אנחנו פותחות את הדלת לכל אפשרות של טיפול לא מכבד ואף מתעלל כלפי נשים בחיפוש אחר בטיחות מוחלטת. אנחנו מצמצמות נשים לכדי "כלי הקיבול" של הילד–ה בלבד, ומשתיקות מיד כל מי שמעזה למחות כנגד היבט מסוים של הטיפול שהיא לא מרגישה אתו בנוח.

תינוק–ת בריא–ה היא הדבר הכי חשוב, והיא לא כל מה שחשוב.

כבוד, הסכמה, בחירה, יחס – כל אלה גם חשובים.

מילי היל היא מייסדת התנועה ללידה חיובית. אפשר לקרוא עוד ממילי כאן:

I was not allowed: the words that steal our birth power

What's behind our birth fear – and how to lose it

התנועה ללידה חיובית משיקה פרויקט חדש בשם “כל מה שחשוב”. הן רוצות לשמוע סיפורים של נשים על מה היה חשוב להן בלידה שלהן, חוץ מתינוק–ת בריא–ה. למידע נוסף:http://www.positivebirthmovement.org/all-that-matters-project.html
Twitter @atmprojectpbm