שולפת צפורניים | תינוק-ת בריא-ה זה לא *כל* מה שחשוב
1332
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-1332,single-format-standard,ajax_fade,page_not_loaded,,vertical_menu_enabled,qode-title-hidden,qode_grid_1300,side_area_uncovered_from_content,qode-content-sidebar-responsive,qode-child-theme-ver-1.0.0,qode-theme-ver-13.4,qode-theme-bridge,disabled_footer_top,disabled_footer_bottom,wpb-js-composer js-comp-ver-5.4.5,vc_responsive

תינוק-ת בריא-ה זה לא *כל* מה שחשוב

כשאנחנו אומרות את זה, אנחנו מסתכנות בהשתקת אימהות טריות.

23 במאי, 2014
מאת מילי היל

מאנגלית: ליאור בצר

newborn

© Getty Images

 

ילדת. היה לך קשה ואת לא בטוחה איך את מרגישה אבל הגוף כואב ויש לך כל מיני זכרונות מעורפלים שהיית מעדיפה לשכוח. כשאת מחזיקה בתינוקך שזה עתה נולד ומקבלת את כל המבקרים, יש משפט אחד שאין ספק שתשמעי: "כל מה שחשוב זה שהתינוקת בריאה".

המשפט הזה נשמע לעתים קרובות כל כך שהוא כבר על סף קלישאה. אימהות טריות שומעות אותו שוב ושוב, בדרך כלל ברגע שהן מתחילות להיפתח ולדבר על הקושי או אפילו הטראומה שחוו במהלך הלידה. לפעמים הן אפילו מוצאות את עצמן אומרות את המשפט לעצמן: "הלידה הייתה זוועה, אבל לפחות יש לי תינוקת בריאה, וזה מה שחשוב".

זה לא נכון. כי תינוקת בריאה זה לא *כל* מה שחשוב.

הפוסט הזה עלול לעצבן אתכןם, אז לפני שנמשיך, אני רוצה לבקש שתנסו לשמור על קור רוח, וליהנות מאיזו כוס קפה. אני מוכרחה להיות ברורה מאוד, משום שאני יודעת מנסיוני שהשיח בנושא הזה עלול לעורר סערה. אז בבקשה הקשיבו עד הסוף. המשפט הבא הוא קריטי:

כשאישה יולדת, תינוקת בריאה זה בלי ספק וללא עוררין הדבר הכי חשוב.

יש? יופי. עכשיו חכו, יש עוד…

זה לא *כל* מה שחשוב.

שני דברים, אני חוזרת: תינוקת בריאה זה הדבר הכי חשוב, וזה לא הדבר היחיד שחשוב.

גם נשים חשובות. כשאנחנו אומרות לנשים שתינוקת בריאה זה כל מה שחשוב אנחנו משתיקות אותן. אנחנו אומרות, או לפחות משתמע באופן חזק מדברינו, שהרגשות שלהן לא חשובים, ושאפילו שהלידה אולי הותירה אותן כאובות, המומות או אפילו מחוללות, אין להן מה להתלונן על כך משום שהתינוקת שלהן בריאה, ושזה הדבר היחיד שחשוב.

אנחנו לא רק סותמות את אזנינו בפני רגשותיהן של נשים, כשאנחנו אף מכריזות בשמחה ש"כולם בריאים", אנחנו מתעלמות ממערכת היחסים המורכבת בין אם לתינוקת, ומהשפעת חווית הלידה על הבריאות הנפשית והפיזית העתידית של שתיהן.

לעתים קרובות מדי, נשים שטוענות שאכפת להן ממהלך הלידה שלהן מואשמות בכך שהן מחפשות "חוויה", כאילו זה אנוכי לדאוג לאופן שבו תתקדם הלידה, להרגשתן במהלכה או ליחס שיזכו לו. אך כמו שאומרות, "כשנולדת תינוקת, נולדת אימא". אם אימא מרגישה שבורה, בודדה, מדוכאת או בטראומה, איך זה ישפיע על התינוקת? זה בריא למישהי?

לידה טובה לא מוכרחה להיות לידה טבעית, בבריכה, לאור נרות, מוקפת מיילדות סורגות ומחוזקת בשייק שלייה. נשים רבות יולדות בבתי חולים, ואפילו לא בדיוק כפי שתכננו ומגיעות להתערבויות ולקיסרי מדווחות שהן מרגישות טוב לגבי מהלך האירועים. זאת משום שהיחס כלפי היולדת במהלך הלידה משפיע וחשוב הרבה יותר מאשר אופן הלידה עצמו.

נשים צריכות להרגיש שהן זוכות לתמיכה, לכבוד, למידע הדרוש להן על מנת לבצע בחירות מושכלות לטובתן ולטובת התינוקת שלהן. זה מאפשר להן להגיע לאימהות מתוך תחושה של מסוגלות ובריאות נפשית זו לא הדרך הטובה ביותר כשאת עומדת לטפל ביצור אנושי ולהיות אחראית לבריאותו הפיזית והנפשית?

הלידה חשובה. להרגיש שמכבדות אותך, שמתייחסות אלייך כראוי, שאת בשליטה על מה שקורה לגוף שלך. להרגיש את העצמה שבהבאת חיים חדשים לעולם לא משנה אם זה בבי"ח או בבית בבריכת לידה למה זה נורא כל כך שנשים רוצות את זה?

יש נשים שמבקשות קיסרי "מוכווןנשים". הכוונה היא לקיסרי שמבוצע קצת אחרת. לא בהרבה, אבל בכל זאת. הרופאותים מדברותים בלחש. יש אפשרות להשמעת מוזיקה. יש אפשרות להנמכת המסך על מנת שהיולדת תוכל לצפות בלידה, אם היא רוצה. אלקטרודות מחוברות לגבה במקום לחזה על מנת שאפשר יהיה להניח את התינוקת עליה למגע עור לעור מיידי. האווירה נשמרת מכובדת. למה?!

כי הלידה, בכל דרך שבה היא מתרחשת, חשובה. זהו אירוע משמעותי בחייה של אישה שהיא תזכור לפרטי פרטים כל חייה. אין הרבה "רוחניות" בימינו, אבל אפילו בשביל הציניקנים שבינינו, הרגע שבו בת אדמה חדשה נושמת את נשימתה הראשונה הוא רגע מיוחד ומשמעותי. וכן, להיות שם ולהיות חלק מזה, זו "חוויה".

קיסרי מוכוון-יולדת

חלקכן אולי חושבות שאלה שטויות. לא מעניינים אתכן חוויה רוחנית, טקס מיוחד, שמנים אתריים או פסל של אלה. אתן לא רוצות מסך מונמך כדי לראות, אלא רק שהתינוקת תצא, בריאה ושלםה, וזה בסדר גמור. נשים הן רבות ושונות; גם לידות יכולות וצריכות להיות רבות ושונות, ואידיאלית בדיוק כפי שכל אישה רוצה.

אנחנו יודעות שלהרבה נשים כן חשוב מה יקרה להן במהלך הלידה, אך שהן לא מצליחות לדבר על כך בתרבות שבה כולם אומרים להן שזה לא חשוב, ושלא משנה מה קרה בחדר הלידה כל עוד כולן שרדו.

אם נלך עם זה עד הסוף, הרעיון שהאישה לא חשובה כל עוד התינוקת בריאה עלול ליצור סביבה שבה היא תאבד את האוטונומיה שלה על גופה. אם יש ולו סיכון קטן לתינוקת, כמה רחוק אפשר ללכת? לאחרונה, ראינו יותר ויותר דיווחים של קיסריים כפויים, שהזכירו לי את הסיפור המצחיק והנורא בו זמנית של ד"ר דונל אוסליבן, שהכריז ברדיו האירי ב-1996 שאם אישה רוצה ללדת בבית, בעלה חייב לשים עליה רתמה ולהסיע אותה לבית החולים כמו בקר.

אולי זה קיצוני, אבל אם אנחנו חוזרות על הרעיון שתינוקת בריאה זה כל מה שחשוב, אנחנו פותחות את הדלת לכל אפשרות של טיפול לא מכבד ואף מתעלל כלפי נשים בחיפוש אחר בטיחות מוחלטת. אנחנו מצמצמות נשים לכדי "כלי הקיבול" של הילדה בלבד, ומשתיקות מיד כל מי שמעזה למחות כנגד היבט מסוים של הטיפול שהיא לא מרגישה אתו בנוח.

תינוקת בריאה היא הדבר הכי חשוב, והיא לא כל מה שחשוב.

כבוד, הסכמה, בחירה, יחס כל אלה גם חשובים.

מילי היל כותבת לידה

© Milli Hill

מילי היל

מילי היל היא מייסדת התנועה ללידה חיובית. אפשר לקרוא עוד ממילי כאן:

I was not allowed: the words that steal our birth power

What's behind our birth fear – and how to lose it

התנועה ללידה חיובית משיקה פרויקט חדש בשם “כל מה שחשוב”. הן רוצות לשמוע סיפורים של נשים על מה היה חשוב להן בלידה שלהן, חוץ מתינוקת בריאה. למידע נוסף:http://www.positivebirthmovement.org/all-that-matters-project.html
Twitter @atmprojectpbm

מקור: http://www.bestdaily.co.uk/your-life/news/a573059/a-healthy-baby-is-not-all-that-matters.html

4 Comments
  • תמי חיים
    Posted at 11:16h, 27 מאי להגיב

    כל מילה בסלע.
    איך אומר גורי אלפי ב"מצב האומה"? כככככככככככככככככןןןןןןןןןןןןןןןןן, אבל!!!
    והאבל הזה כל כך חשוב:
    לפני שאנחנו דורשים מהמערכת כולה לכבד את האישה,
    אני דורשת מכל אישה שתכבד את עצמה והסובבים אותה ו"תלך לעשות שיעורי בית":
    לעיתים קרובות מדי אני רואה נשים שמקדישות יותר תשומת לב, זמן ואנרגיות על הבגדים והעגלה שיקנו לרך הנולד,
    ולא הולכות לקורסים להכנה ללידה, לומדות להכיר את גופן, את היכולות שלו ומצד שני – את המיגרעות שלו
    (החל מנכות, חוסר גמישות, חוסר כושר מינימאלי, סף כאב נמוך, סף היסטריה נמוך וכו') ויגיעו ללידה כשהן יודעות מה בכלל צפוי להן שם, מה הן רוצות שיקרה, מה יכול לקרות ומה לא – בהתאם לנסיבות.
    הן מגיעות לבית החולים ומצפות ש"הלידה תיקרה להן".
    שמישהו אחר יעשה את העבודה.
    בכאב הראשון הן נשכבות, דורשות אפידוראל ומתייחסות לסובבים אותן מתוך הצוות בחוסר כבוד,
    מפני שלא מתייצבים לפקודתן. ממש ככה.
    אין ספק שלידה כזו תהייה קשה יותר ותגרור חוויית לידה רעה.
    גם את החווייה הזו צריך לעבד ולתת לה מקום,
    אבל כבר אמרו חז"ל שהמקום אינו מכבד את מי שאיננו מכבד את עצמו.

    • Lior Betzer
      Posted at 15:16h, 27 מאי להגיב

      תמי, זה נקרא האשמת קרבן.
      דורשים מנשים לשתוק, לשכב בשקט, לא לקום מהמיטה גם בצירי לחץ (השבוע היה מקרה של אישה שהתינוקת שלה נולדה ונפלה לרצפה, כי לא היה מי שקיבל אותה והיולדת "התבקשה לא לקום מהמיטה").
      בסיור ההכנה ללידה שאני הייתי בו המיילדת קבעה באופן נחרץ שעדיף ליולדת לקחת אפידורל ולהתחבר למוניטור, ולתת לצוות לדאוג לשאר.
      בהמשך היא גם הסבירה שיש תנוחות לידה שהן פשוט "חייתיות" ו"לא נשיות", ושהיא לא מבינה למה נשים בוחרות בהן.
      נשים מקבלות מסרים מכל עבר על איך הן אמורות לנהוג בלידה.
      כולל בתרבות, בסרטים ובתכניות טלוויזיה – לא זוכרת אף פעם אחת שבה נראתה יולדת בתנוחה שאינה על גבה ברגליים מורמות ובפרצוף מתאמץ, כשמסביב מקבלת הוראה "לדחוף".
      אני מברכת על כל יולדת שמחפשת ויודעת קצת מעבר למה שרואות בסצינות האלה, אבל קשה להאשים את מי שלא.

      • אילנית
        Posted at 18:21h, 21 אוקטובר להגיב

        נושא הבחירה באיזו תנוחה ללדת,מאוד מעסיקה אותי מכיוון שבלידה הראשונה בקפלן רציתי ללדת על שש והמיילדת אמרה ממש לא.וקיבלתי את זה לא ידעתי שאפשר לדרוש זאת או לפחות לבקש להחליף מיילדת.לידה שנייה ילדתי בבית על שש(אך ללא מיילדת זה קרה מהר ממה שחשבנו) ועכשיו השלישי נגיע לבית חולים ומקווה שי ז רום כפי שאני רוצה.
        החשש שבמצב של לידה אין רצון להתווכח ול בת ר גז ולעמוד על שלי,לי יש רצון ללדת בשלווה מתחת למקלחת להעביר את הצירים וללדת בנחת,בלי הרבה בת ערבויות ובדיקות

Post A Comment