שולפת צפורניים | רומנטיקה קוויר-פמיניסטית
2079
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-2079,single-format-standard,ajax_fade,page_not_loaded,,vertical_menu_enabled,qode-title-hidden,qode_grid_1300,side_area_uncovered_from_content,qode-content-sidebar-responsive,qode-child-theme-ver-1.0.0,qode-theme-ver-13.4,qode-theme-bridge,disabled_footer_top,disabled_footer_bottom,wpb-js-composer js-comp-ver-5.4.5,vc_responsive

רומנטיקה קוויר-פמיניסטית

זהו הטקסט של הרצאה שנתתי במסגרת "שני מיני" של אמזונה בר. ~ ציפי ערן

בשבוע שעבר, בחור ביים חטיפה, שיגע את משפחתו מרוב דאגה, הקפיץ כוחות צבאיים ומשטרתיים, וגרם לאלימות ישירה ועקיפה כלפי עשרות אלפי פלסטינים, שמכוניותיהם נלקחו, בתיהם נפרצו, שנגררו לחקירות, שילדיהם עברו טרור…. וזה דווח בתקשורת ועל ידי המשטרה כ"מעשה קונדס, שבוצע על רקע רומנטי". מה בדיוק רומנטי בזה, לפי כוחות הממסד? הסיפור מאחורי זה הוא שאותו בחור – ניב אסרף – רצה להחזיר אליו את חברתו, שנפרדה ממנו. מבינות? האלימות הזאת כלפי אישה – שאסור לה כנראה להחליט עם מי להיות – זה רומנטי. "מחווה" שעושה טרור לכל כך הרבה אנשים – רומנטי.

יש אינספור מקרים – גבר בן 23 שחטף את בת דודו בת ה-15 "על רקע רומנטי". גבר אחד מעכו רצח את החבר שלו "על רקע רומנטי" (מריבה בין שני הבחורים ושתי בנות זוגם) והאשים שחטפו אותו שני "רעולי פנים" – ואני לא חושבת שהחיבור בין האלימות והגזענות היא מקרית. אב שרצח את בתו בת ה-15 "על רקע רומנטי", ועוד לא נגענו בכל הנשים שנרצחות בידי בני הזוג שלהן – על רקע רומנטי מן הסתם.

מה זה אומר לנו התיוג הרומנטי הזה על אלימות כה נרחבת?

איך אלימות כלפי נשים או אלימות שמבוצעת לכאורה "בגלל" נשים – כאשר הן מסומנות כאיזה אובייקט להשגה – יכולה להיות רומנטית?

— אולי נדבר קודם כל על המילה הזאת –

אז מה זה רומנטיקה?

כשאני שואלת נשים על רומנטיקה, התשובות משתנות, אבל יש להם קווים משותפים – אימג'ים של שניים (זה בדרך כלל סובב גבר ואישה) באיזה קונטקסט מבודד, עמום אורות, או שיש נרות וארוחה ומוזיקה, או טיול על חוף ים לאור ירח, לפעמים זה סובב הצעת נישואים או נתינת מפתח לבית בהצעה למגורים משותפים. כמעט תמיד – מדובר במחווה שעושה הגבר כלפי האישה, והאינטימיות והריגוש שמלווים את הג'סטות מפלסים את הדרך לסקס – גם אם זה רק במרומז ולא באותו זמן ומקום.

כשאני מסתכלת על זה – אפילו בלי לבדוק מה ההיסטוריה החברתית, הדתית, והמשפטית של ההתנהלות הרומנטית – זה מאוד בולט לי שיש פה תפקידים מגדריים די נוקשים, ושהמטרה הסופית של העשייה הרומנטית הזאת היא מגורים משותפים במסגרת הטרונורמטיבית, וכמובן סקס – שמתקיים במסגרת הזאת, ולמען מטרותיה.

ומהן המטרות של ההטרונורמה? זה קל להגדיר מהי משפחה גרעינית הטרו – אבא אמא וילדים – אבל חייבות להסתכל יותר עמוק ולראות את המשמעויות. תפקידי מגדר לא מתחילים ונגמרים במחווה של ורד אדום בין שיניו של המחזר שמטפס על החומה כדי להציל את הנסיכה מהדרקון. אותו נסיך "משיג" את הנסיכה – כלומר היא אובייקט. הוא מוכיח את כוחו ואונו, כיאה לגבר שמגיע לו הפרס הזה.

בואו נדבר על הגדרות קצת – אני תמיד אוהבת לבדוק הגדרות 🙂

היסטורית – מקור המילה דווקא הייתה קשורה ליצירה, לכתיבה. כלומר – כתיבה נרטיבית בסגנון שירה, בסטייל הרומי. ומכאן רומנטיקה. לאו דווקא היה קשר לזוגיות, או אהבה, או נישואים, או סקס, או מה שביניהם. אז מה – אנשים לא אהבו לפני זה? לא עשו ג'סטות למען הא.נשים שאהבו? בטח שכן. האם היה קשר הדוק בין נישואים ואהבה – ממממ לא. נישואים הם בעיקרם קונסטרוקציה משפטית. בהסטוריה (האירופית והיהודית לשם הדיון) חוק ודת היו קשורים קשר הדוק, ובהרבה קטעים של ההיסטוריה היו בעצם אותו הדבר בדיוק. כלומר – נישואים הם חוזה על פי דת או על פי חוק, שמסדיר את הסטטוס המשפטי או הדתי של המעורבות בו. זה כבר נשמע הרבה פחות רומנטי, נכון? בעיקר, ההסדר היה הסדר של רכוש, שהועבר בין גברים – נגיד בין אב הכלה לחתן. ברמה זו – גם הכלה עצמה הייתה רכוש. מנהגים כמו לתת טבעת אירוסין נולדו מכך שהיה צריך לעגן את החוזה ואת הזכויות של הקשורים בו עם תמריץ של הפסד כלכלי. ברגע שהגבר נתן את התכשיט היקר (וזה לא תמיד היה רק טבעת, ולבטח לא טבעת יהלום שזו המצאה של המאה העשרים – עוד על זה בהמשך) והאישה (או אביה, בשמה) קיבלו את זה – כולם כבר מחוייבים – היא אסורה לגברים אחרים גם ברמות החברתיות – שגם שם, הרבה מהאינטראקציות החברתיות נועדו לשדך בין נשים וגברים.

נשים נמסרו לגברים בנישואין כדי לשלם חובות, כדי לעגן בריתות בין ממלכות, כדי להגן על רכוש או לחבר בין אחוזות – ההיסטוריה הזו והמנהגים האלה לא נולדו מתוך אהבה, והסימון שלהם כרומנטי יכול לטשטש את זה.

גם היהדות לא חפה מזה – בטקס הנישואים היהודי לאישה אין תפקיד. היא פאסיבית לגמרי. אין אפילו שום הבטחה שהיא נמצאת שם מרצונה. יש שם חוזה – כתובה – שלמרות שהיא גם נועדה להגן על זכויותיה, אין לה מילה בו. גם כאן היא החפץ המועבר מבית אביה לבית חתנה, עם חותמת אישור של הדת.

אז אולי תגידו לי – ותאמינו לי שכבר אמרו לי – אבל ציפי, היום אם אני מתחתנת זו הבחירה שלי, אף אחד לא מכריח אותי, וזה כן מאהבה!

אז – אין לי ספק ברצונות שלך, ואין לי רצון לגזול ממך את מה שאת רוצה, אבל כן יש לי אינטרס לסמן את המקומות שמה שאת רוצה זה כי ככה לימדו אותך, ואז – לשרטט את הסיבות שהחברה מלמדת אותנו את הדברים האלה.

מישהי הגדירה מה זה רומנטיקה – כשבעלי שם לי בצל במרק כמו שאני אוהבת. כשהוא רואה שאני עייפה ומכין לי אוכל.

למה זה רומנטיקה ולא אהבה? למה זה משהו נפרד? כאילו – אנו לא מצפות מהאוהבות אותנו לעשות דברים נחמדים בשבילנו? מה המטרה לשים את זה בתוך מערכה כאילו נפרדת? כשחברה שלי – שאני לא ביחסים רומנטיים או מיניים איתה – באה אלי הבייתה עם אוכל כי היא יודעת שבאותו יום עבדתי אקסטרה קשה – זה גם רומנטי? למה לא?

הסימון של דברים שקשורים לאהבה כרומנטיים התחיל בימי הביניים כקונצפט של השכבה האריסטוקרטית, שהייתה אמורה לייצג את עקרונות האבירות. כלומר – מלכתחילה הייתה פה מטרה חברתית של ייצוג מסויים, ולאו דווקא תיאור של רגשות או יחסים קיימים. לפרקים נועד השם להתייחס דווקא ליחסים אסורים – רומנים וניאופים ובגידות, דברים סודיים, דברים שמוצאים את דרכם אל האור רק בשירה ופרוזה. המונח חזר לפופולריות רק בסוף המאה ה-19 – לפני קצת יותר ממאה שנה – בעקבות מאמר של גסטון פריז, מצרפת, שכתב שמהות האהבה הרומנטית היא שעל המאהב להוכיח לגבירתו שהוא ראוי לה, באומץ ליבו ובשורת מבחנים להוכיח את נאמנותו. למרות שיש לאישה בסיפור כוח, עדיין היא סוג של פרס. וכאן עוד לא היה את החיבור בין רומנטיקה ונישואים הטרונורמטיבים, כולל ילדים ומשכנתא.

בעצם, רק במאה העשרים התחיל החיבור הזה. בעקבות תחיית הרומנטיקה הצרפתית – החלו לחבר בין מנהגים של האריסטוקרטיה, לבין מושגים רומנטיים, לבין אהבה ונישואים הטרונורמטיביים – לפתוח לאישה את הדלת, לקום כשהיא עומדת, להביא לה פרחים, לחזר אחריה ולהוכיח את גבריותך, להציע נישואים באופן פומפוזי, להוציא חודשיים משכורת או יותר על טבעת, ולהשקיע את החיים בטקס נישואים ומסיבה מפוארת.

בואו נבדוק למי היו האינטרסים לגרום לחיבור הזה:

(הערה – לפני זה, במעמדות הנמוכים – הרבה פעמים נישואים בכלל לא אירעו באופן פורמליסטי. היו טקסים עממיים – לפעמים בכנסיה ולפעמים לא – כי לא היה עניין של ממון. מי שחיו ביחד בעצם נחשבו לנשואים. כמובן – גם הדת מחפשת שליטה, ולרבות הימים זו נהייתה מוסכמה שחובה מזבח וכומר בסיפור. אבל זה ממש לא המתכון ההיסטורי הרווח. אי אפשר להתעלם מהקשר בין דת + שלטון + מעמד + ממון ביחסים שאנו מתייגות "יחסים רומנטיים").

צריך לזכור שרק אחרי המהפכה התעשייתית נהייה דבר כזה תרבות פנאי. ואכן אפשר לראות באופן מובהק שהחיבור בין אחדות משפחתית ורומנטיקה התחיל רק עם התפתחות תרבות הפנאי, שאז גם התפתחה תרבות הצריכה. פרופסור אווה אילוז עשתה מחקר ושאלה את המרואיינים אילו סוגי דברים הם עושים כדי להיות רומנטיים – ואז היא חילקה אותם לפעולות צרכניות ישירות, עקיפות וללא צרכנות. כמעט ולא היו פעילויות לא-צרכניות – הליכה על חוף ים, ושיחה בבית. כל השאר התחלקו למידה מסויימת של צרכנות, החל מנסיעות לחו"ל ועד ארוחות ביתיות או צפיה בטלוויזיה.

בואו נסתכל על הפולחנים הרומנטיים הכי שכיחים בחברה:

  • יום האהבה: בין אם מדובר בטו באב הישראלי, או ולנטיינז הלועזי – מה קורה פה בסופו של דבר? אסור לגבר לחזור הביתה בלי פרחים או שוקולד, ועדיף שניהם. זה יום שנקבע בשביל הזוג לעשות אקט רומנטי – ללכת למסעדה יוקרתית (קשה להשיג מקום ביום זה) וכל המרבה בהוצאות – הרי זה משובח. יום פינוק בספא. שמפניה יקרה. אולי שמלה חדשה לכבוד האירוע. למרות שהקאנון הרומנטי אומר שהוא אמור להיות ספונטני, יום האהבה הוא הכל חוץ מספונטני – הוא מוכתב, ומיליוני זוגות עושים ב-ד-י-ו-ק את אותו הדבר ביום הזה, בלי טיפה של חשבון נפש – האם זה ה-דבר שהם הכי רוצים בעולם, האם זה מה שעושה להם בתור זוג הכי הכי טוב…. אבל יש שוקולדים, ויש פרחים ויש שמפניה, וכולם נקנו בדחק בחנות באבן גבירול, כאשר כל אחד דורס את השני להשיג את הדבר היקר הזה בין העבודה לארוחת הערב שחלילה שיאחר אליו…. רומנטיקה.
  • טבעות אירוסין: כפי שהזכרתי, עניין טבעת האירוסין הוא טבוע עמוק בעסקנות חוזית ונדלנית. לטבעות באופן כללי יש הסטוריה אפלה של שימוש על ידי גברים כדי לסמן את האישה שלהם – החל מהאדם הקדמון דרך סולטנים אסייאתיים ועבור החתן היהודי. חוץ מאשר בעשורים האחרונים שהתחיל להיות מנהג של *החלפת טבעות* בנישואים, תמיד טבעת זה משהו שגבר שם על אישה, וכך סימן אותה כשלו. ב-1944, למעשה, הייתה בדיקה בכנסיה הקתולית כאשר זוג ביקש לתת טבעות אחד לשניה, והיה צריך לבדוק אם זה תקין. זה אכן נמצא תקין – אבל רק שתבינו כמה המנהג לא מובן מאליו. אז טבעות אירוסין – גם במתכונת המודרנית – למה דווקא טבעת יהלום? יש היסטוריה ארוכה של טבעות, אין כזו בקשר ליהלומים.

בסוף המאה ה-19, נמצאו מכרות יהלומים עשירים מאוד בדרום אפריקה. מה שזה אומר – שזו כבר לא אבן נדירה. חברת דה בירז – שהחזיקה בכמעט-מונופול על יהלומים אלו – מצד אחד החזיקה ביתרון בשוק, אבל מצד שני, הערך של הנכס ידר משמעותית. בקפיטליזם כמו בקפיטליזם – החברה הגנה על היתרון שלה בכך שהיא שחררה רק כמויות בדוקות של יהלומים לשוק – וכך השאירה את מחירן גבוה. אבל מה לעשות עם כל מיליוני היהלומים שהם שמרו באחסון? זה נחשב לנכס מבוזבז. אז הפתרון – בקפיטליזם – זה לשנות את הביקוש.

החברה שכרה חברת פרסום ב-1938 – והם הבינו שבארצות הברית של השפל הכלכלי הגדול – כדי למכור משהו לא נחוץ, צריך לגרום לו להתחבר לצורך רגשי. וכך החל הקמפיין הגדול. בניגוד לפרסומות של מותגים – פה החברה לא ממש רצתה שיכירו את שמה. הם רצו – במתכוון – לכוונן את הרגשות ואת ההתנהגות של החברה. והם הצליחו – דרך כתבות על רומנטיקה, דרך מדריכים למשתמש, דרך סיפורי human interest, מה שנקרא – וכן פרסום ישיר – הם שכנעו דור שלם שאי אפשר לנהל מערכת יחסים רומנטית בלי יהלום. הם המציאו סלוגנים כמו a diamond is forever – שנבחר לסלוגן הפרסומי המוביל של המאה העשרים.

וכך, חברה מסחרית בעלת אינטרסים ברורים – כבר משהו כמו 75 שנה משכנעת זוגות לקנות טבעות יהלום במחיר שהוא בדרך כלל כפליים המחיר ה"אמיתי" של היהלום – ולכו תנסו לשכנע מישהי  (במיוחד בארצות הברית שם הקמפיין הכי מוטמע) לוותר על היהלום שלה. לאמריקאים – זה נראה כאילו מאז ומתמיד אירוסין ויהלומים הלכו יד ביד, והם אפילו נעלבים ממש מכל רעיון שלא יהיה יהלום בתמונה.

  • הצעות נישואים: כמו יום האהבה, ובקשר ישיר עם טבעות אירוסין – גם הצעות הנישואים הם משהו מאוד מוכתב, מאוד מגדרי, ומאוד צרכני. כדי שהצעת נישואים תהיה "נכונה", היא צריכה מספר מרכיבים: היא צריכה לבוא מצד הגבר, היא צריכה לבוא בהפתעה, והיא צריכה להיות מלווה באקט מפוצץ עיניים. זה יכול להיות ארוחה יוקרתית והטבעת טמונה בעוגה או בכוס שמפניה – זה יכול להיות בסופ"ש בצימר רומנטי – זה יכול להיות מטוס שכותב בשמיים שירלי תינשאי לי.

הקטע עם זה הוא ככה – ברחבי עולם עדיין ישנן נשים – כולל נשים מקצועיות חזקות משפיעות ומודעות – ש"מחכות" להצעה. כשאלה לא מחכות ומציעות – הן סוג של קוריוז, גם אם חיובי. האישה הופכת לסופר פסיבית בריקוד המתי נתחתן. כשהגבר מחליט שזה הזמן, הוא צריך לתכנן "עליה". כלומר – להביא אותה למקום או מצב מסויים, שם הוא יוכל לבצע את זממו. פעמים רבות – יש קהל – הסועדים במסעדה, או אצטדיון מלא באנשים שבאו לראות מופע רוק או משחק. כשהוא שואל אותה – היא צריכה לענות לו אל מול כל העיניים האלה… כמה זה אלים? אין לה דרך טובה להתמודד. גם אם היא רוצה, אבל רוצה לדבר על זה, או בכיוון אבל עוד לא, או רוצה לחיות איתו לעולם אבל לא אוהבת את התכתיב הרומנטי – עכשיו היא צריכה לחייך – ולהגן על כבודו. כל תשובה חוץ מכן מתלהב וסומק קל, ונשיקה מלאת תשוקה – תפגע בו עמוקות. היה קטע שרץ באינטרנט בשנה שעברה על בחור שביקש מחברתו נישואים במשחק פוטבול כאשר הם מככבים על המסך הגדול באצטדיון – והאישה אמרה *לא*. חצופה! היא חטפה מיליוני – מיליוני! הודעות מבזות ושיתופים מלעיגים. הקהל הרחב ראה בה מכשפה, רעה, מתעללת – כי היא לא הסכימה להנשא למי שלא רצתה להנשא לו. זהו הלחץ החברתי העצום שמופעל על נשים – להגיב תגובה פבלובית למחווה – כאילו שהן עצמן לא קשורות.

ואולי באמת הן לא קשורות? הרי הן פה – כרגיל האובייקט, ואין דרך פסולה באמת להשיג אובייקט, צריך רק להתמיד ולהצליח ולנצח את התחרות (נרטיב קפיטליסטי משהו, לא?).

בואו נדבר על טלוויזיה וסרטים.

אין כמעט ז'אנר בטלוויזיה ובקולנוע ש*לא* מראה נשים בתור אובייקטים ומקדם סטריאוטיפים פוגעניים, אלא אם כן מראש הכוונה היא לייצג משהו פמיניסטי-אלטרנטיבי – וקצרה היריעה בהרצאה הזו לגעת בזה. אבל אי אפשר לדבר על רומנטיקה בלי לדבר על הקומדיה הרומנטית, או הרומ-קום.

באופן די מוחלט, מה שהסרטים האלה עושים זה לקחת איזו התנהגות אביוסיבית – נגיד, סטוקינג, או הטרדה מאיימת – והופכת אותה ל"רומנטית" וחיובית. גברים בסרטים האלה משקרים לנשים כדי להתקרב אליהן, עוקבים אחריהן, לא מקבלים "לא" כתשובה, כי זה ברור להם שהיא נועדה להם והם לא מתכוונים לוותר… בסרטים רומנטיים, הגבר הרבה פעמים תופס את האישה ומנשק אותה – לפעמים בכוח – מחזיק את זרועותיה ומושך אותה אליו. לפעמים היא מתנגדת לרגע… עד שתשוקותיה גוברים עליה והיא מנשקת אותו חזרה. לפעמים היא מעיפה לו סטירה – אבל זה לא מפריע לה להתאהב בו בהמשך הסרט ולהיות איתו.

מה המסרים כאן? שלא של אישה זה לא-לא. שהתנגדות שלה זה קדם-להתרצות שלה. שאם היא בורחת ממך – פשוט תעקוב אחריה ביתר שאת. המסרים פה הם אלימים, מיזוגניים, ומסוכנים – ואנחנו מוציאות מיליארדי דולרים כל שנה על הסרטים האלה, במיוחד כשאנו צעירות – ולומדות מצפיה איך דברים אמורים להתנהל בין המינים.

ובכל זאת – רומנטיקה קווירית?

אז עכשיו זה הזמן להתנצל שרוב דבריי עד כה התמקדו באופן גלוי או מרומז ביחסים בין גברים ונשים – ואילו אנחנו כאן בבר נשים, לדבר בין היתר על רומנטיקה מזווית קווירית ופמיניסטית.

אך לא יכלתי לדבר על זה בכלל בלי להבין מה זה. אז עכשיו נדבר על רומנטיקה להט"בית קצת.

אם אני מאמינה לתקשורת, ואם אני מאמינה לארגונים שבאים לייצג את קהילת הלהט"ב – אז רומנטיקה להט"בית נראית בדיוק כמו רומנטיקה הטרונורמטיבית. גם לסביות והומואים כנראה רוצים להתחלק לזוגות-זוגות, להחליף טבעות, להתחתן באולם, ולהביא ילד ואוטו לעולם.

ובכן, כן – אני מכירה הרבה זוגות כאלה. אני גם יכולה להבין את המנגנון שגורם למי שהודר ממה שנחשב תקין ונורמטיבי בחברה לרצות להתקבל לשם – שאפילו מוכנים לעשות מאמצים להתקבל, ולהרחיב את מה שנקרא נורמטיבי לשם כך, ולהכנס ולהתחמם ליד האח של ההומונורמה.

אבל אני מכירה גם ביסקסואליות וא-מיניות ופוליאמוריות וג'נדרקווירימות וא.נשים עניים ומהגרות וכל מיני א.נשים שלא נכנסות בקלות או בכלל למשבצות שההטרונורמה מתירה לנו. אני מכירה אל-הוריות מבחירה, ופגועות נפש, ועוד מלא זהויות של א.נשים שמה שעומד בראש מעייניהן זה רחוק מרישום זוגי במשרד הפנים, ולהפך – רואות בכל חלוקה משפטית וחברתית לרצויים יותר ורצויים פחות, לנורמלים יותר ולנורמלים פחות – פגיעה ישירה בהן, כי הן תמיד בצד הרצוי פחות, המקובל פחות, והמחירים על כך הם גבוהים מאוד.

אז כשהצעתי לעשות את ההרצאה על הנושא הזה – ידעתי מראש שרציתי לפרק את המבנים האלה ששקופים לנו, של נישואים וזוגיות הטרונורמטיבית, של אלימות ותפקידי מגדר, של קפיטליזם ושל קונפורמיזם עיוור.

היה לי הרבה פחות קל לדעת מה יכולות להיות האלטרנטיבות – כי בין אם אנחנו אוהבות את המילה עצמה – מה שאנחנו תופשות כרומנטי בתפישות האישיות שלנו, בנרטיב של החיים שלנו – הוא חשוב. בשיחות הרבות שניהלתי על זה, הייתה רק מישהי אחת שממש רצתה להפטר מהמילה כמושג ולהמציא לה חלופה. אבל בערך *כל* החברות הפמיניסטיות רדיקליות קוויריות ששאלתי – רצו לייצר משמעות חדשה ואחרת למילה, אז אני רוצה להביא עכשיו את הדברים שאני והן חשבנו עליהם. הדברים האלה הם לרוב הרבה פחות מעוּבּדים – להבין את ההקשרים האלימים של ההטרו-פטריארכיה אנו יודעות היטב, אנו מתעסקות בזה עשורים רבים, חוקרות את זה, יש לנו תנועות שלמות סביב זה – אנחנו מכירות את השפה הזאת. את האלטרנטיבות – כי הן עוד לא קיימות באיזה אופן נרחב – פחות. אז אני אדבר על כמה דברים ואז אפתח את זה אליכן כדי שתוסיפו או תגיבו את הרעיונות והמשמעויות שלכן.

אחד הרעיונות המרכזיים שקדמו להרצאה הזו הובא במם בדף שולפת, על רומנטיקה ככלי של הפטריארכיה, שגרם להדף קשה מקוראות העמוד. אני מקווה שהצלחתי להבהיר פה למה אנו מתכוונות כשאנחנו מדברות על הכלי הזה – זה לא שכל מי שאוהבת מחוות מבת זוגה היא כופרת בפמיניזם, אלא שצריך להכיר בדרכים שרומנטיקה משומשת בתקשורת, בספרות, בחוק וכולי – ככלי מיגדור, ככלי שליטה, כאבן יסוד של אלימות.

טלרי  – בת הזוג שלי ושותפה בשולפת – שיצרה את המם, חידדה לי את הבעיות שהמושג הזה יוצר גם באינטימיות הזוגית:

הנרטיב הרומנטי מתנגד לקיום תקשורת מילולית. הכל צריך לזרום. זוג טוב צריך להיות מתואם ולקרוא מחשבות. בקשת הסכמה, ובכלל שיחה על צרכים וגבולות, זה לא רומנטי כי זה שובר את אשלית התיאום במוחלט. גברים משתמשים בנרטיב הזה לצרכים שלהם. הם מובילים את הסיטואציה ולא נותנים מקום לתקשורת, ונשים מתוך חוסר רצון לשבור את "הרומנטיקה" פשוט מתאימות את עצמן.

וזה מביא אותי לרומנטיקה האלטרנטבית הראשונה. ליאת שלחה לי את המחשבות הבאות:

בעיניי רומנטיקה קווירית היא סוג של תיאום ציפיות מחוותי. כמו שלמשל בסקס צריך לשאול ולברר עם בת/בן הזוג האם אפשר ל…או ל… כך גם לגבי המחוות בתוך הקשר. מעין נקודות למחשבה על רומנטיקה שנחמד/מתחשב/נעים ובטוח, אם יוכלו להתפתח בקשר זוגי. שאלות כמו: את מגדירה עצמך טיפוס רומנטי? מהי רומנטיקה בעינייך? את אוהבת לחגוג ציוני דרך זוגיים (תאריך, חודש יחד, שנה יחד וכו')? כיצד? האם רומנטיקה הכרחית שתהיה קשורה בכסף? האם היא צריכה להיות ליניארית? (תמיד בימי האהבה לעשות X וכו') איך תרגישי אם לא נעשה כך וכך?

אחרי שמבררות את השאלות האלו אז אפשר להבין קודם כל מי מול מי ואיך.

יש גם העניין של התדירות ואופן הביצוע מה שנקרא. האם העובדה שהחלטנו לא לרכוש מתנות ליום ההולדת או לציון דרך זוגי השנה היא לעד תהיה כך? אני חושבת שהקוויריות כמו בתחומים אחרים בתוכה (שאני מרגישה וחווה או מהרהרת בהם) היא גם לנוע באופן נזיל בין בחירות (שאגב, לא בטוח שיתאימו כמובן לכל אחת או אחד בתא זוגי או אחר)

פרקטיקה קווירית רומנטית נהדרת בעיני, ואני מניחה תחתיה כל מה שחורג באופן מכוון מההטרונורמה הקפיטליסטית. לדוג' – לא לחגוג ט"ו באב או ולנטיינס דיי. לא לקנות פרחים אחרי ריב או ב"יום האהבה", אלא מראש לבחור מועדים אלטרנטיביים, סגנונות שונים (דומה מאוד לפרקטיקות מיניות) וחשוב אולי יותר מהכל – רפלקסיביות ושיחה משותפת על מה נחגוג, איך נחגוג, מה מתאים לכל אחת. זה קצת פחות מפתיע אולי, אבל לדעתי הרבה יותר נעים.

לסיכום – מה הופך רומנטיקה לקווירית?

תיאום ציפיות מחוותי, סלקטיביות משתנה ומגוונת בבחירת המחוות, הפרה מכוונת של מה ש"נבחר" עבורנו כימי אהבה וכו', החלה והתכווננות אישית אל מול הצלע או הצלעות השניות במערכת זוגית או יותר.

אני הגעתי למערכת היחסים הנפלאה שלי עם טל [דקל] כטיפוס מאוד רומנטי (הטרונורמה סטייל) ושעם הזמן, השיח, הביקורתיות אני מרגישה שאני מחזקת את הבחירות שלי אל הקוויריות הרומנטית כפי שפירטתי כאן. והאמת? זה הרבה הרבה יותר שווה  🙂

בשיטה הזאת, זה ממש סותר את הרעיון של "לזרום", את ההסכמה שבשתיקה, את אלמנט ההפתעה – זה היפוך גמור לו, ועדיין המטרה היא לשרת ולחזק את מערכת היחסים – ושיהיה ברור שאני חושבת שכל מערכת יחסים בין נשים היא חתרנית מטבעה, גם בלי שתהיה מכוונת לכך.

ועוד מחשבה שלה:

רומנטיקה זו בחירה כמו א-רומנטיקה. הכל לגיטימי. אין הכרח, זה לא מסמן אותי ככזו או כאחרת. מדובר במשהו שיכול להיות תלוי זוגיות קשר או לא (כל סוג של קשר), מההיבט הקווירי. אגב, מה קובע או מגדיר קשר כ"רומנטי"? הרי אפשר לקיים פרקטיקות רומנטיות קוויריות או לא גם בהעדר סימול או תיוג שכזה…

זה נוגע גם למשהו שציינתי קודם – כשאנו מדברות על רומנטיקה בתור משהו שמשרת יחסים מיניים, אנו חוטאות לכל האנשות הא-מיניות בעולם. א-מיניות יכולה להיות רומנטית, והיא לגמרי חותרת תחת הרעיון ההטרונורמטיבי של רומטיקה. כי במקום לצאת מהנחה שמיניות ורומנטיקה הולכים יד ביד, אפשר להבין שגם מיניות וגם רומנטיקה הן בחירות – אנשות יכולות גם להיות א-רומנטיות לצורך העניין.

חברה אחרת (יש לי חברות מבריקות, אני מודה), בשיחה שניהלנו בה ניסינו להגדיר את המושג הזה בכלל, ציירה את ההקשר בין רומנטיקה וקיטש. לא בקטע של קיטש רומנטי, אלא שזהו מושג שהוא 100% תלוי תרבות, אין לו קיום מחוץ למשמעות החברתית שלו, בניגוד, נגיד, לסקס שיכול להתקיים רק במישור הפיזי (כמו אצל רוב החיות) – קיטש זה משהו ש-you know it when you see it, ואת קווי המתאר שלו הוא מוצא רק ממה שמייחסים לו – כך שגם בחברה מה שנחשב רומנטי זה מה שהחברה מייחסת לו חשיבות רומנטית. קצת מעגלי, אבל זה בדיוק הענין. באחד הדיונים בפייסבוק, כדי להוכיח את הטענה, מישהי שאלה "אתם בטוחות שאתן לא מבלבלות קיטש ורומנטיקה?" החיבור שם.

מבחינתי, רומנטיקה קווירית ופמיניסטית חייבת לחתור תחת הרעיון שכל מה שטוב ורצוי מוביל למשפחה הטרונורמטיבית, והיא חייבת גם לחתור באופן חד משמעי נגד תפקידי המגדר המובנים ברומנטיקה ה"קלאסית", וגם נגד האלימות שמובלעת ברומנטיקה הזאת.

כמו כל מבנה הגמוני אחר, גם רומנטיקה ממשטרת, וכמה שהיא גורמת לנו להרגיש טוב כשהיא *קולעת* לצרכים שלנו, במודל ה"זורם" זה קורה רק במקרה – אבל מה שלא במקרה זה שהאידיאל הרומנטי הרבה פעמים גורם לנו להרגיש רע עם עצמנו. אם אין לנו את מי לנשק בחצות בסילבסטר, או לא קיבלנו פרחים ביום האהבה או אין לנו דייט בולנטיינז – המסר הברור הוא שאנחנו פחות טובות – שאנחנו נכשלות. ומבחינה פמיניסטית זה בולשיט גמור, אבל זה לא תמיד עוזר להרגשה שלנו כל עוד אנו חיות בחברה הזו.

טל דקל המהממת ביותר כתבה כיצד המוסד החברתי של הרומנטיקה בעיקר גורמת לנו להרגיש רע:

אני טוענת שרומנטיקה היא רטוריקה מסוכנת ומכונה משומנת היטב: כיום היא בעיקר משרתת אינטרסים קפיטליסטיים (מחווה רומנטית אולטימיטיבית היא, למשל, להזמין לחדר בצימר – בהמון כסף; או לקנות תכשיט או זר פרחים. כמעט הכל מתווך ומתורגם להוצאות כספיות כשמדברות על רומנטיקה). גם בעבר זה היה מכוון לשיח הגמוני והטרונורמטיבי ברור. אבל בעיקר, זאת דרך של ההגמוניה לתת הרגשה רעה של כישלון… אני עצמי תמיד נדמית לעצמי "לא רומנטית מספיק" וחייבת להזכיר לעצמי לא להימחץ תחת הציפיות של הנורמה הזאת — הטרו או אחרת. ומה עושות אם אנחנו קוויריות, איך והאם זה בכלל צריך לקרות?!…

אז האיך הזה זה בדיוק מה שאנחנו מנסות למצוא 🙂

הרבה פמיניסטיות קוויריות כתבו לי שבעיניהן, רומנטיקה זה קודם כל הסכמה. בניגוד למודל של הסרטים הרומנטיים, ושוב בניגוד ל"זרימה" והתיאום המוחי שמאפשר לגברים להתקדם לאן שהם רוצים עד שלא מתנגדות בכוח, וגם אז, לפעמים… רומנטיקה קווירית כוללת זוגיות ומיניות מתוקשרת ומדוברת, פרקטיקה של לשאול ולוודא מה נכון ורצוי לכל הצדדים.

וחברה אחת כתבה את זה מצויין – שרומנטיקה קווירית זה פירוק היררכיות:

– פירוק היררכיות של מערכות יחסים: מי יותר חשוב? הזוגיות שלי? החברות? המשפחה? העבודה? הפייסבוק? גם וגם וגם ולפעמים ככה ולפעמים אחרת ומה שבא לי וזה בסדר ומותר וההבנה של זה בתוך זוגיות היא סופר רומנטית בעיני והפירוק של זה ביחד ממש נעים.

– בדס״מ: להביע אהבה בדרכים לא נורמטיביות, כאב זה רומנטי, השפלה זה רומנטי.

– פירוק היררכיות של אקטים מיניים: לשאול ולפקפק במה הגיוני יותר או פחות במיניות בינינו ובאיזה סדר. לקרוא סקס לדברים שב״עולם האמיתי״ נחשבים ״פחות״ מסקס. שיהיה לי את החופש להחליט שלא מתאים לי להתנשק עכשיו, אבל כן מתאים לי שיחדרו אלי, כי אף אחד מהם אינו מעל או מתחת לאחר.

–  פוליאמוריה: להזמין את הבןת זוג שלי עם בת הזוג שלוה לקינוח אחרי ליל הסדר. לקבוע דייט עם חברה טובה.

– ובכללי – פירוק. החופש לנסות להבין מי ומה אני ואיך אני מוצאת את עצמי בזוגיות מינית או שאינה מינית, ״רומנטית״ או שאינה ״רומנטית״.

החופש לקרוא לאקטים שאני תופסת כרומנטיים – רומנטיים. לעשות ניכוס מחדש לרומנטיקה זה סופר רומנטי.

רציתי במיוחד לציין את הפוליאמוריה, כפי שציינתי קודם את הזהות הא-מינית, כי שוב – התרגלנו שרומנטיקה זה זוגי, ויש לנו מחשבה דיפולטיבית מה זה זוגי. ואם רוב הא.נשים עדיין חושבים שזוגי זה גבר ואישה (סיסג'נדרים והטרו), יש עכשיו קבלה מסויימת של זוגות חד-מיניים – כל עוד הזוגיות דומה כמה שיותר לזאת הנורמטיבית. כאמור – כל מערכת של נשים שאוהבות נשים זה חתרני, אבל זה לא מספיק אם זה ממשיך באיזושהי צורה להאדיר את הסטנדרטים ההטרונורמטיביים.

עוד רעיון של רומנטיקה קווירית שמאוד אהבתי היא הרומנטיקה שבאקטביזם. לדעת הכותבת, אקטיביסטיות לטביות פמיניסטיות בהרבה מובנים העבירו את המושג הזוגי למרחב האקטיביסטי, כך שמה שנחשב רומנטי הם חתרנות, מהפכנות ונצנצים. היא כותבת:

בחיים שלי, וממה שאני רואה בקהילות שלנו, הרומנטיקה נמצאת לא רק במערכות יחסים. רומנטיקה זה מילים כמו – נצנצים, מהמם, הורסת, מהפכני וחתרנות, או שזה "dirty talk" כמו "פירוק ההגמוניה המונו-סיס-סקסיסטית ההטרונורמטיבית". אז רומנטיקה במערכות יחסים, לפחות כמו שאני חווה אותה, נמצאת ברגעים האלה שבהם אנחנו נאבקות ביחד או שורדות ביחד, או מדברות על זה. והיא לא נמצאת רק במערכות יחסים רומנטיות, אלא בכל מערכות היחסים שלנו אחת עם השניה. כל פעם שאנחנו קוראות אחת לשניה "מהממת" או עושות לב,בתגובה בפייסבוק,  כשאנחנו תומכות אחת בשניה, ואפילו הטקסט הקטן הזה שאני כותבת עכשיו – זאת הרומנטיקה שלנו.

והפרקטיקה האחרונה שאני רוצה להציע כאלטרנטיבית, קווירית ופמיניסטית – זה רומנטיקה עם עצמנו.

אם הרוב המוחץ של התגובות שקיבלתי לשאלה "מה רומנטי בעינייך" היו על אקטים בין בני זוג, היו מספר תגובות שהחשיבו רומנטיקה קודם כל למשהו שגורם לנו – עצמנו – לתחושות נעימות. "בין אם זה לשבת ברכבת ליד החלון ולראות גשם זולג על הזכוכית, או דרכים אחרות לעשות "רומנטיקה" מול עצמי. כל הרעיון של להשקיע מחשבה, ולהראות אהבה ולעשות מחוות קטנות, אבל לעצמי. כמו ללכת למסעדה ממש טובה. לבד. ולעשות אמבטיה ארוכה וחמה עם קצף. לעצמי. ולעשות סקס ממש לוהט במשך שעות עם חדר מלא נרות. ביני לבין עצמי."

אני רוצה לעודד כל אחת מכן לחשוב בינה לבין עצמה, ובינה ובין בנות הזוג שלה אם וכאשר יש כאלה, על המשמעות של רומנטיקה, ואיך אפשר לעשות אותה יותר פמיניסטית, יותר מתגמלת, יותר חתרנית, יותר מאושרת, פחות מדירה, יותר שמחה, והכי חשוב – יותר שלך.

כשאנחנו מקבלות דברים באופן שקוף לנו, בלי ביקורת – לפחות זוהי דעתי הפמיניסטית – אנחנו משרתות את הסדר הקיים. אני לא רוצה להרוס רומנטיקה בשביל להרוס את הכיף של אף אחת, אלא להפך – אני רוצה שנכיר באופנים שמה שיש עושה להרבה מאיתנו רע מאוד, ונשנה אותו, מהיסוד אם צריך – כי ככה זה ברדיקלית 🙂  – כדי שהמושג ישרת אותנו, ולא ההיפך.

4 Comments
  • מיכל
    Posted at 23:18h, 30 מאי להגיב

    תודה על המאמר. מתחבר גם הרבה לדברים שאומר הרוויל הנדריקס על הצורך בתקשורת בזוגיות
    אפשר לתרגם את זה לאנגלית? יש לי כמה חברות שממש הייתי רוצות שיקראו את זה (גם הן חשבו שחתונה קווירית זה רעיון טוב. עד שגילו אחרת)

    • admin
      Posted at 11:23h, 31 מאי להגיב

      מוזמנת לתרגם 🙂 שמחה לשמוע שזה מהדהד

  • ד.
    Posted at 12:35h, 31 מאי להגיב

    במקום "רומנטיקה", שהערך העיקרי ביחיסם יהיה "התחשבות" – במקרה כזה, מחוות נחמדות ועוזרות נכללות בהגדרה, אבל לא מחוות קיטשיות ומיותרות.
    מסכים עם רוב הנכתב, במיוחד לגבי מוסד "הצעת הנישואין" המזעזע שלא מאפשר להגיד לא… פרט לכך, לא חושב שכל דבר ישן ראוי להרס מעצם היותו ישן, וקפיטליזם וצרכנות אינם דווקא דברים שליליים בעיני.

  • חני לחמן
    Posted at 00:49h, 05 אוגוסט להגיב

    נראה לי שהאנשים בארץ לא יודעים מה זה רומנטיקה בכלל. רומנטיקה זה התעלות מעל היומיומי. לא קיטש, לא שמאלץ, לא פוצי-מוצי. לא רק אהבה זוגית יכולה להיות רומנטית, גם שירי מלחמה על חברות בין גברים הם רומנטיים, גם אהבת מולדת, גם התמסרות לרעיון.

Post A Comment