שולפת צפורניים | התחזיתי לגבר בטוויטר – ולשם שינוי, אף אחד לא קרא לי שמנה או איים לאנוס אותי
1957
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-1957,single-format-standard,ajax_fade,page_not_loaded,,vertical_menu_enabled,qode-title-hidden,qode_grid_1300,side_area_uncovered_from_content,qode-content-sidebar-responsive,qode-child-theme-ver-1.0.0,qode-theme-ver-13.4,qode-theme-bridge,disabled_footer_top,disabled_footer_bottom,wpb-js-composer js-comp-ver-5.4.5,vc_responsive

התחזיתי לגבר בטוויטר – ולשם שינוי, אף אחד לא קרא לי שמנה או איים לאנוס אותי

פעם קודמת, שיתפנו איתכן את קורותיו של גבר שהתחזה לאישה באתר הכרויות – ולא שרד שעתיים. היום, שמחות להביא לכן את הבדיקה ההפוכה: מה קורה כשאישה מתחזה לגבר במדיה החברתית?

התחזיתי לגבר – ובמשך שבוע שלם זכיתי שיתייחסו אלי בכבוד

מאת: אלקס בלנק מילארד ב- XOJANE תרגום: ציפי ערן

בשבוע שעבר הפכתי לגבר. היו לי בעבר חלומות בהם אני גבר סיסג'נדר, ותהיתי איך ירגישו אברי מין חיצוניים, תלויים, ודמיינתי לעצמי שאלך לבד ברחוב עם אזניות, ופינטזתי שאוכל לצאת בלילה לריצה… את כל זאת לא יצא לי לחוות. אבל כן הפכתי לגבר בטוויטר.

אני ובן-זוגי מדברות הרבה על אי-צדק. הוא מודע לפריווילגיה הגברית שלו. הוא מחשיב את עצמו פמיניסט. הוא מצייץ לעתים קרובות על היחס השונה לגברים ולנשים:

התחזיתי לגבר 1
"ברצינות, @Hippoinatutu ואני יכולים לשלוח את אותו ציוץ בדיוק – אצלי ינסו לערוך דיון, ואצלה יהיו 20 גברים שקוראים לה שמנה"

שם המשתמשת שלי בטוויטר הוא @Hippoinatutu כי אני מזדהה עם ההיפופוטמיות הגדולות והיפהפיות שרוקדות בטוטו בסרט "פנטזיה". ביוש גוף זה אף פעם לא בסדר מבחינתי, ואני מדברת בפתיחות על היותי אישה שמנה. אני מודעת לכך שאני שמנה. אני גם נמוכה, אבל איכשהו אף פעם לא מביעים "אי הסכמה" לדברי בכך שקוראים לי "נמוכה מגעילה".

 התחזיתי לגבר 2

זו אני.

אומרים לי שאני שמנה ומכוערת כל הזמן. אני מקבלת איומי אונס באופן קבוע, בו בזמן שגם אומרים לי שאני "מכוערת מידי לאנוס". למרות שהאנשים האלה באינטרנט לא חכמים במיוחד, ולא אומרים שום דבר חדש, זה כואב. ההתעמרות המקוונת הזאת היא רק חלקיק ממה שנשים שומעות כל יום בחייהן.

אנחנו לא רק חוטפות התעללות מיוזרים חסרי פנים באינטרנט – אחת משש מאיתנו תיאנס, אחת משלוש תותקף, חלקנו נירצת. זה לא רק משתמשים אנונימיים עם ארבעה עוקבים אומרים לנו לסתום ת'פה בטוויטר, גם בעבודה נוטים להשתיק אותנו, ובתקשורת פוסחים עליהו. בממשלה משתיקים אותנו. אנחנו מפנימות את זה, וכבר משתיקות את עצמנו. לא רק אומרים לנו שאנחנו שמנות, אומרים לנו שעלינו להתבייש בגוף שלנו, ואלה אנשים שאוהבים אותנו שאומרים זאת, אנשים שעליהם לדעת אחרת. טרולים הם פשוט הדהוד של ההטרדות האחרות שהם מנת יומינו.

אז לעזאזל עם זה. זה לא סבבה שאסור לדבר, אפילו באינטרנט, בלי לצפות להתעללות מילולית, איומי אונס, תיאוריות לגבי חיי המין שלנו. זה מייסר אותי שאסור לי לדבר על החוויות שלי, על הכאב *שלי*, כי טרולים מבלים את ימיהם בנסיון להשתיק אותי. אני יכולה להראות לכם כל מיני דברים שנאמרו לי, דברים מחליאים, דברים שנועדו להעליב ולהקטין, אך אתן במה רק לאחד:

3התחזיתי לגבר 1
"@Hippoinatutu, את שמנה, דוחה, ובושה לגזע הלבן"

את הפנינה הזו קיבלתי בחג המולד.

אז הפכתי לגבר. טוב, במובן, ששמי הוא אלקס, ושיניתי את תמונת המשתמש שלי למה שעובר כדמות של גבר סיסג'נדר סטרייט. דיברתי עם קולגות שהזכירו לי את הקריאה של סטיבן קולבר לנשים צבעוניות להפוך ל"dudebros" (מושג שמתאר גברים לבנים בין גילאי 16-25, שמגניבים בעיני עצמם אך מסתברים כדושים כל פעם שיש להם משהו לומר בנושאי צדק, חברה, אקטיביזם… ובמיוחד בכל הקשור לנושאי גזענות ופמיניזם. זה יכול לכלול גברים שמתארים עצמם כפמיניסטים) כדי להשיב מלחמה, והחלטתי לנסות זאת לשבוע.  עשיתי בדיוק את מה שאני תמיד עושה בטוויטר, פשוט עם תמונה של גבר.

"אתה לא חושב שאנשים יופתעו משם המשתמשת שלי?" שאלתי את בן הזוג באותו ערב.

"אני לא חושב שהם ישימו לב. ברגע שאנשים רואים גבר, הם רואים גבר."

אז ניסיתי:

התחזיתי לגבר 4
תמונה ראשונה: "לומר לאישה שהיא יותר מיני שמנה/מכוערת/וכו מכדי לאנוס, זה גם תרבות האונס"
תמונה שניה: "זכרו – לאיים לאנוס אישה כי היא מדברת על תרבות האונס, *זוהי* תרבות האונס"

כשפרסמתי ציוצים דומים עם הפרצוף שלי – תמיד הגיחו הטרולים ממאורותיהם.

הפעם – כלום. שום דבר לא קרה.

היו לי כמה לייקים, ומספר שיתופים, ואף אחד לא אמר לי שאני שמנה או מכוערת. אף אחד לא איים לאנוס אותי! מסתבר שלא הפכתי מ"אישה" ל"גבר", אלא מאובייקט לבנאדם.

התחזיתי לגבר 5
(פונה לשני משתמשים אחרים) "לצערי הגיע הזמן לפנות לעיסוקים אחרים. שיהיה אחה"צ נעים ממש!"

והצלחתי לסגור דיון ככה!

ביליתי שבוע שלם בדיונים על דיכוי ממסדי ועל גזענות. כפמיניסטית הצטלבותית – כמו תמיד – דיברתי על תרבות האונס, ועל הצורך בלקיחת אחריות מצד המשטרה, הוקעתי אלימות במשפחה, וחיזקתי קולות אחרים. כמעט תמיד ללא הפרעה. הרגשתי שקולי אינו – כמה נהדר זה הרגיש להתבטא מבלי לחשוש מההדף הנגדי. הרגשתי חופשיה.

במשך שבוע, זכיתי להרגיש מה זו התייחסות מכובדת. כגבר, יכלתי להשתמש באותן מילים, ולהתכבד בדיון, באי הסכמה, או בשום-כלום – במקום בעלבונות. נהייתי בנאדם שווה ערך, עם קול שראוי להישמע.

כשעושים דה-הומניזציה לפמיניסטיות ו"לוחמות צדק", זה עושה לי דה-הומניזציה, ולרבות אחרות, כי אנחנו לא רק התגיות האלה, אנחנו גם בנות אדם.

משהו מוזר קרה לי. הרגשתי פריווילגית באופן שלא ציפיתי לו. כשהבעתי התרעמות – יחד עם אלפי אחרותים – על הריגתה של ג'סי הרננדז, נערה לטינה קווירית בת 17, בידי המשטרה, והצבעתי על כך שזה חלק משיטה גזענית וברוטלית – הציוץ שלי נבחר להיות הראשון ברשימת ציוצים בנושא ב-Buzzfeed. כבר יצא לי להיות מצוטטת פה ושם, אבל אף פעם לא הובלתי את הרשימה, והייתי חייבת לשקול האם הפנים הסיס-הטרו הלבנים "שלי" קשורים לכך. לא היה עדיף לראות שם פנים של אישה? אולי אפילו אישה קווירית? או חלילה – קווירית צבעונית?

ברור שראוי להראות במדיה את הזעם בנושא הזה, כולל הכעס של גברים לבנים, אבל אני די בטוחה שהזעם *שלי* על אלימות משטרתית זה לא הדבר הכי חשוב להאיר עליו זרקור. כאילו – ממש.

התחזיתי לגבר 6
"פעילים קהילתיים ומומחים לאכיפת החוק מפקפקים בפעולות המשטרה במקרה הירי בנערה בת 17 בדנבר, ובאופן ספציפי, אם היו צריכים לירות לתוך מכוניתה"

ככה זה נראה כשפרסמתי את זה כגבר.

התעוררתי אתמול במתח, כבר עבר שבוע, ולא באמת רציתי לחזור לתמונה הקודמת שלי. די נהניתי מהפריווילגיות שחוויתי. נהניתי להיות חלק מהמין האנושי.

אך אני מאמינה שחלק מהמאבק זה להיות עצמי: נקבה, שמנה, קווירית, קולנית, וכנה. כדי להיות כנה, הייתי צריכה שמילותיי ייקראו לצד פניי האמיתיות.

אז החלפתי בחזרה. עדיין יש לי פריווילגיות לבנות, ולכן אני יכולה בכל רגע נתון להניח בצד דיונים על גזענות (למרות שאני לא עושה זאת), אבל כבר אין לי את היכולת לדבר באופן חופשי על איך זה מרגיש לחיות בתרבות שתומכת באנסים, שאינה מענישה את מי שבאופן חוזר ונשנה תוקף נשים. כמו הצדף בספר "בעל זבוב", איבדתי את הפין-לכאורה שמקנה לי את זכות הדיבור.

אז אדבר כל עוד אני יכולה:

אתם שומעים אותי כשאני אומרת שזה כואב? אתם יכולים להרגיש אמפתיה לכאב שלי? איומי האונס שלכם פוגעים באישה בשר ודם. הם מזכירים לי טראומות שעברתי. האם אתם באמת מעוניינים שאחווה כאב, פשוט כי אינני גבר?

כיצד זה משרת אתכם, לשלול ממני את אנושיותי? מה אתם מפסידים כשאתם משקיעים את האנרגיות שלכם במקומות אחרים? אני לא רוצה לצעוק עליכם. אני לא רוצה לקחת מכם כלום. אני רוצה ש*תשמעו* אותי. ושתכירו באנושות שלי.

No Comments

Post A Comment