30 אפר די לסלאטשיימיניג: ראיון עם הת'ר ג'רוויס, אחת ממייסדות צעדת השרמוטות

הפעילה הפמיניסטית מטורנטו דנה במחלוקת מאחורי ניכוס המילה שמייצגת פוגענות על רקע מיני, ועל התפשטות המחאות בעולם

מקור
תרגום: טל רימון

בימים אילו נראה כאלו יש צעדת שרמוטות בעיר חדשה בכל שבוע. התנועה, שנוסדה בטורנטו והעלתה לסדר היום סלאטשיימיניג, פגיעה חוזרת בקורבן ושפה פוגענית כלפי שורדות אלימות מינית, קיימה את הצעדה הראשונה ב3 לאפריל – יוזמה מהירה בתגובה לשוטר שאמר לקבוצת סטודנטיות ש"אם נשים לא רוצות להאנס, שלא יתלבשו כמו שרמוטות". מאז יותר מ70 אירועים בהשראת הצעדה התקיימו, או תוכננו, בערים ממקסיקו סיטי ועד מיאמי, קייפטאון עד סידני. תנועה מהירה כזאת גוררת אחריה עליה משמעותית בתשומת לב תקשורתית, ובאקלש. אחת המייסדות, הת'ר ג'רוויס, תושבת טורנטו במקור וסטודנטית, דנה בניואנסים ובקשיים מאחורי אירגון וקידום צעדת השרמוטות.

אנופה מיסטרי: האם את יכולה לספר לי על המפגש הראשון שלך עם המילה שרמוטה, לפי זיכרונך?

הת'ר ג'רוויס: אני לא זוכרת דוגמא ספציפית, אבל בוודאות זוכרת שהציקו לי כשהייתי בת 11. התפתחתי מוקדם ואני זוכרת שמשכו ברצועות החזייה שלי ושבנים אמרו לי – כאשר החלטתי שאני לא מחבבת אותם או לא רוצה להיות בת הזוג שלהם – שהם חיבבו אותי רק בגלל איך שנראתי ושאני לא שווה יותר מהציצים שלי. בכל אופן, המילה שרמוטה, כמו המילים מטונפת, זונה, קאנט (cunt – בתרגום מילולי, כוס, המשמעות היא קללה גסה), דייק (dyke – בתרגום מילולי לסבית, מילה עם משמעות פוגענית שנוכסה על ידי חלק מהנשים), הושלכו לעברי פעמים רבות באופנים מגוונים. לפעמים זה קורה ברחוב כשאני מחזיקה ידיים עם בת הזוג שלי, לפעמים זה קורה במועדון, או כשאני בפאב ואני אומרת למישהו לא. לפעמים זה פשוט מישהו שלא מחבב אותי.

א"מ: מתי לראשונה התחלת לחשוב על ההשפעה העמוקה של המילה הזאת?

ה"ג: אני חושבת שהזדהיתי כפמיניסטית בסביבות גיל 13 או 14, דברים התחברו לי די מוקדם. ככל הזכור לי, הפכתי להיות מודעת להשפעה של המילה הזו בתיכון. היה לי בן זוג באותו הזמן, והייתי, אפילו אז, די הרפתקנית בנוגע למה שחשבתי שסקס יכול להיות. לא התלבשתי באופן סטריאוטיפי והבחורות סביבי שכן. אני זוכרת את הבדיחות על השרמוטות, ואת הבדיחות על הזונות, איך אמרו שהן כל הזמן על הברכיים שלהן. אילו היו בחורות שהכרתי כשהייתי בת 12 ועכשיו, כמה שנים מאוחר יותר, דברים השתנו כל כך, ופתאום זה כאילו שהן לא שוות כלום לכמה אנשים? אני זוכרת שזה הכה בי, כמה לא בסדר זה היה.

א"מ: האם השתמשת במילה בעצמך לפני זה, במהלך שיחה שגרתית?

הה"ג: השתמשתי במילה בהקשר חיובי זמן מה לפני. כפי שניסינו להגיד אבל לעיתים קרובות לא נשמע, אנשות כמו סוניה ברנט (אחת המייסדות של הצעדה) ואני הסתובבנו בחוגים בהם המילה הזאת כבר עברה ניכוס – אנחנו לא היינו הראשונות לעשות זאת. הסתובבתי בחוגים בהם המילה "קאנט" לעיתים נאמרה בחיבה, [צוחקת] וגם המילה שרמוטה.

א"מ: הייתי אומרת שמדובר במיעוט של אנושתים שם בחוץ שמשתייכים לחוגים כאלו, ומכירות את השיח מהסוג הזה. האם הכוונה שלך היא לפנות אל מי שלא נמצאת שם וצריכה את הרעיונות הללו?

ה"ג: או, זאת לחלוטין הכוונה שלנו. יש לי ניסיון בלימודי מגדר, אקטיביזם פמיניסטי ועבודה נגד דיכוי, אבל אחת הבעיות שמטרידות אותי ביותר היא שהרעיונות הללו אינם נגישים לאנושתים. הם מדוברים בשפה מסויימת בשיח מסויים, אבל איך נביא אחרות להשתתף בדיון כשאנחנו מדברות על פטריארכיה ועל מערכות של דיכוי ואנשותים לא מבינות למה אנחנו מתכוונות? אני חושבת שזה היבט שאנשותים לא מכירות בו. אנחנו בוחרות את השם של מה שאנחנו עושות מתוך מודעות, אנחנו רוצות לקבל תשומת לב מכיוון שאנחנו רוצות שאנשותים ידברו על זה וישימו לב לאלימות מינית, אלימות כלפי קורבנות, והאשמת הקורבן – וחלק גדול מכך זה שפה שכוללת את הדברים הללו. אנחנו רוצות שאנשותים יחשבו על השפה שהןם משתמשותים בה ומה המשמעות האמיתית שלה.

א"מ: האם קהילות וקבוצות אשר "אינן נגישות" נדחקות לשוליים, או שהן לוקחות חלק במומנטום הענק הזה ובמסר?

ה"ג: שמענו מקבוצות של ילידים וקהילות שחורות, וקבוצות גיל אחרות, אומרות "זה לא בסדר. אנחנו לא יכולות לנכס את המילה הזאת ואיננו רוצות בכך". אני לחלוטין מכבדת את הדעה הזאת אבל אני רוצה יותר בחירה, לא פחות. זאת בחירה עבור חלק מהנשים ולא כולן יכולות לעשות אותה. אני לא חושבת שבחלקים מסויימים בעולם, בהם נשים חיות בפחד, יש משמעות רבה לניכוס של המילה שרמוטה. בכל מקרה, זה משהו שאנחנו ראינו קורה בעבר, שפה יכולה לגרום להמפך, שפה יכולה לשנות. לא כולן מסכימות, אבל זאת דעה.

א"מ: אז האם יש מקום לסוגים שונים של פמיניזם, לדעתך?

ה"ג: לחלוטין. ממתי פמיניזם זאת אידאולוגיה בה כולן מסכימות על הכל?

א"מ: רבים מדברים על צעדת השרמוטות כעל סאטירה. האם זאת הייתה הכוונה? האם את חושבת שזהו כלי יעיל?

א"ג: עבורנו, הצעדה אינה סאטרית או אירונית. חלק מהאנושות תופסות את הצעדה כמחווה של קריצת עין. מבחינתנו זה לא דבר רע, אבל זאת לא הכוונה שלנו. נשים השתמשו בגוף שלהן ומחו, וזה הדבר הראשון שראינו. אנחנו מתכוונות לומר – "אתה השתמשת במילה הזאת, שוטר, ואנחנו זורקות אותה חזרה עלייך".

חלק מהנשים שהשתתפו בצעדת השרמוטות בהחלט השתמשו באירוניה וסאטירה ואני חושבת שזה נהדר. ליום אחד, עודדנו נשים לצאת כמו שהן. המטרה היא לא לקדם פתיחות מינית או סטריאוטיפים אסתטיים. המטרה היא להגיד ששרמוטה זאת לא מילה שמאפיינת קבוצה ספציפית, מכיוון שנגד כמעט כולנו השתמשו במילה הזו, וזה יכול לקרות מכל סיבה. אם נקבע שמי שהותקפה באופן מיני היא שרמוטה, זו יכולה להיות מישהי שלובשת חליפת ג'וגינג', מישהי בפיג'מה שלה בבית, מישהי בת 12 או בת 80.

א"מ: מצאתי הקדמה להצהרה של השוטר סנגוניטי, הוא אמר: "אמרו לי שאני לא אמור להגיד את זה, אבל.." מה המשמעות של זה עבורך?

ה"ג: ברור שהוא עבר הכשרה, וברור שההכשרה הזאת לא עובדת, בגלל שהוא ידע שהוא לא אמור להעיר את ההערה ההיא אבל הרגיש והאמין שהיא ברת תוקף וחשובה. כאשר התארגנו, חקרנו את העבודה של ג'ן דו, וגילינו שלפני כמה שנים היא ערכה ביקורת על תוכניות והכשרות בכוחות המשטרה. המסקנה שלה הייתה שהמצב מזעזע. היא הייתה חייבת להיות ספציפית: "האנשים שמעבירים את ההכשרות צריכים להפסיק עם הגזענות, הסקסיזם, ההומופוביה, ובדיחות האונס – זה לא בסדר להרשות את זה בכיתה." וזה היה רק לפני כמה שנים. אז חשבנו, הוא עבר הכשרה והוא ידע שהוא לא אמור להגיד את זה, אבל ברור שהוא חשב שהאמירה הזו היא משמעותית ונחוצה.

כמובן שאנחנו לא חושבות שההערה הזו מייצגת את כל כוחות המשטרה אבל באותו היום הוא היה הנציג שלהם, לכן לכל כוחות המשטרה יש אחריות על המיתוס הזה, שבבירור ממשיך להיות מופץ.

א"מ: איפה הפתרון המעשי כאשר את מדברת על ניכוס ועל יצירת שפה מושרשת ותהליך מחשבתי?

ה"ג: אין פתרון אחד, אחרת אני מקווה שהיינו מוצאות אותו כבר. אני חושבת שהשיחות צריכות להמשיך לקרות ושאנחנו צריכות להתחיל אותן בגילאים צעירים. מעולם לא אמרנו שילדות בנות 11 צריכות לקרוא לעצמן שרמוטות. למה אין לנו דיון על המילה שצעירות משתמשות בה בשביל לתאר אחת את השנייה? הדיון הזה צריך לקרות. א.נשים צריכים להבין מהי תקיפה מינית, ואיך לקבל הסכמה. החוק שלנו, אני מאמינה, בנוי על חיוביות כהסכמה, כאשר הוא אמור לדרוש "כן" כהסכמה. לא כך מקובל בעולם שלנו. בעולם שלנו צריך לשמוע "לא", ולכאן מתקשר רעיון ההסכמה. אנחנו צריכות להתעקש לא על שמיעת לא, אלא על איך לקבל כן חופשי ונלהב.

א"מ: כמובן, גם נשים חוטאות בזה, נכון?

ה"ג: הרבה א.נשים אומרותים ששרמוטה זאת מילה שנוצרה על ידי גברים, ואני חושבת שזה אכן כך. בכל מקרה אנחנו לא יכולות להכחיש שנשים משתתפות בזה ושנשים עושות הרבה סלאט-שיימיניג. הרבה א.נשים אומרותים שהם שמעו נשים עושות את זה אחת לשנייה הרבה יותר מאשר גברים, וזה אכן תואם לניסיון שלי, במהלך התבגרותי. אני שומעת נערות מתקיפות אחת את השנייה בהקשר של מיניות, וכמה מופקרות ומלוכלכות הן, יותר מכמה שאני שומעת נערים עושים את זה. אני חושבת שנשים צריכות לשים לב לדרכים בהן אנחנו לוקחות חלק בזה. יש אנשים שאומרים, "אם נשים קוראות אחת לשנייה שרמוטות אז גברים חושבים שזה בסדר", אבל אני חושבת שזה יותר מסובך מזה.

א"מ: איך את מגיבה לביקורת הספציפית הזאת – שהפעילות שלך מעכבת את ההתקדמות של אקטיביסטיות לבטל או להכשיל את המערכת שבבסיס הפטריארכיה והמיזוגניה?

ה"ג: אני מאוד מכבדת ומבינה א.נשים שאומרותים שאנחנו צריכות להלחם על מנת שהמילה הזו תמחק. אני נאבקת עם עצמי, אבל השפה הזאת לא הולכת להעלם. מאז ומתמיד ראינו גיוון בגישות, בניסיונות ובדעות במסגרת הפמיניזם, וזה משהו שאלפי א.נשים מתחברותים אליו – בין אם הן באמת קוראות לעצמן שרמוטות ובין אם לא. להתעלם מהקולות האלו מכיוון שהם שייכים לצעירות, או לא משכילות מספיק, זה הרסני. אנחנו ופעילות נוספות קיבלנו הרבה מסרים שהתוכן שלהן הוא למעשה "את לא יודעת מספיק, אז תסתמי". אני לא חושבת שזה המסר שאני רוצה להעביר לנשים.

א"מ: עם כל הקבוצות השונות שהיו מעורבות בצעדת השרמוטות, מהו המכשול הכי גדול שנתקלת בו, או הביקורת הכי קשה?

ה"ג: לאחרונה, עלתה יותר ביקורת מתוך הפמיניזם ואני חושבת שזה היה ממש קשה. חלק ממשיכות להמציא הנחות שאינן נכונות. כפמיניסטיות, אנחנו צריכות לשאול שאלות, לשמוע א.נשים ולהיות קשובות לנקודות המבט שלהן, ואם את לא מסכימה אז את לא מסכימה, אבל את תעשי את זה באופן מכבד מכיוון שכעת את מבינה יותר טוב.

דבר שני, לאחרונה, עולה ביקורת מנשים לא לבנות – לא כולן, אבל חלק – הן מתייגות אותנו כמנציחות עליונות לבנה ופריוולגיות לבנות. קשה להתמודד עם זה כי הרבה מהניתוחים האלו הם בעלי ערך רב, אבל חלק מהן בלתי נגישים. זו לחלוטין ביקורת ברת תוקף, אבל זה לא אומר שאפשר להתעלם או למחוק נשים לא לבנות שהשתתפו בצעדה, וזה גם קורה. נשים מחוץ לקנדה אומרות שלא דאגנו לערב "אותנו, כנשים לא לבנות", ואני תוהה מי זה אותנו האוניברסלי הזה. אחת מהמארגנות שלנו היא אישה לא לבנה וחלק מהנאומים שלה בימים של צעדות פונה לנשים לא לבנות בטורונטו. זה הרבה יותר מסובך מהכל או כלום.

כמו שהחוויות שלנו שונות ברחבי העולם, להקרא שרמוטה או להיות מותקפת מינית זה אחרת עבור כל אישה ואישה, בגלל הגורמים השונים המעורבים. מתוך הסטטיסטיקות והמספרים שיש לנו (שאינם כוללים את אילו שלא מדברות על זה) אפשר להסיק שרוב הנשים שהותקפו היו מתחת לגיל 18. גם אני חלק מהסטטיסטיקה הזו. אז כן, זה עניין רציני וזה לא משהו שצריכות להתחיל לדבר עליו בגיל 30 מכיוון שזה מאוחר מידי. בעצם, זה לא מאוחר מידי אבל ככל שיותר מוקדם יותר טוב!

**********************************

רוצות להלחם בתרבות האונס? 

בואו לצעדת השרמוטות תל אביב – 9 במאי, שעה 11 בכיכר רבין.

לפרטים נוספים בקרו אותנו בפייסבוק:  >> לדף הפייסבוק

פוסט זה הוא חלק מסדרה של פוסטים על תרבות האונס, אלימות מינית, וצעדת השרמוטות, לכבוד חודש מאי, במהלכו תתקיים צעדת השרמוטות בכל אחת מן הערים הבאות:

הצעדה בתל אביב, ב-9.5
הצעדה בבאר שבע, ב-15.5
הצעדה בחיפה, ב-16.5
הצעדה בירושלים, ב-30.5.