11 מאי איך הפסקתי לפחד והתחלתי להתעקש על מטאל פמיניסטי

שלום, קוראים לי זוהמה ואני מטאליסטית. הייתי בוואקן, חטפתי מכות בהופעה של אינסלייבד, יש לי הר ניטים בארון ואין מה שמרגיע אותי כמו גראול ודיסטורשן.

שלום, קוראות לי זוהמה ואני פמיניסטית. אני מכירה בסקסיזם ובתרבות אונס, אני מאמינה בהסכמה ובמאבק לשחרור מגדרי, קראתי פוקו ואני יודעת מה זה מבחן בכדל.

קוראים לי זוהמה, ואני רוצה לדבר על זה שמעטות הן החברות המטאליסטיות שלי שקוראות לעצמן פמיניסטיות, למרות שמעשית המאבק שלהן בפטריארכיה הוא קשוח ומעורר הערצה (וזה יותר ויותר נכון, כמובן, ככל שמדובר בנשים הגמוניות פחות עם פחות גישה לשיח). אני רוצה לדבר על זה שמעטות הן החברות הפמיניסטיות שלי שמוציאות את הניטים מהארון, למרות שבשביל הרבה מאיתנו מטאל זה באר בלתי נידלית של שחרור והעצמה. אני רוצה לדבר על זה כי מטאל היא תת תרבות שמסובך להיות בה אישה (או בכלל, לא גבר), ואני חושבת שלפמיניזם רדיקלי יש כלים שיכולים לעזור. בנוסף, אני חושבת שבדומה לנשים מתרבויות לא-הגמוניות אחרות (ועוד על כך בהמשך), יש לפמיניזם הרבה מה ללמוד מנשים מטאליסטיות.

אז למה אין מטאליסטיות פמיניסטיות?

.

1. הערה מתודולוגית

בתור התחלה, אני צריכה להסביר על מה אני מדברת כשאני מדברת על מטאל, ועל מה אני מדברת כשאני מדברת על פמיניזם, ואלה שתי שאלות מורכבות בפני עצמן, עם הרבה מאוד תשובות. כהנחת יסוד, אני טוענת שמטאל היא תרבות לא-הגמונית. המעמד של תרבות מטאל בארץ (ובמקומות אחרים) הוא לא פשוט על סולם הדיכויים. תרבות מטאל היא לפעמים לבנה, אליטיסית וממוסחרת (ולא חסרה ביקורת פנימית על זה), ולפעמים היא תרבות אנדרגראונד שמשוייכת למעמדות נמוכים, לנוער במצוקה ולפריפרייה גיאוגרפית ומנטאלית. רק הדואליות הזאת מורכבת מספיק בשביל לכתוב על זה הרים, אבל בשביל הטקסט הזה, אני רוצה לפשט את הדברים ולטעון שאחד הגרעינים החזקים בתרבות מטאל, בדומה לפאנק, היא אנטי סמכותנות ושחרור מערכים בורגניים. באותה נשימה אני רוצה להזכיר שבשביל הרבה מאוד נשים, המפגש הראשון עם פמיניזם הוא עם פמיניזם מיינסטרים: לבן, בורגני, ליברלי. הפואנטה שלי מתחילה להתבהר? נסו אתן לשכנע מטאליסטית קשוחה ואפלה, ששותה ומקללת כמו פיראט ומתגאה בצלקות שלה מהפוגו, שהיא חלק מקבוצה מוחלשת ושהיא עוברת דיכוי. מה קורה בקרע הזה?

.

2. אם אין פוגו זו לא המהפיכה שלי

בשביל הרבה מטאליסטיות, הסוגיות שפמיניזם מיינסטרים מתעסק בהן הן פשוט לא רלוונטיות: ייצוג נשי בפרסומות? מטאליסטיות גם ככה לא מאמינות לתרבות זבל ולשטיפת מח הקפיטליסטית הזאת. ייצוג בעמדות כח? פאק דה סיסטם. שיוויון בנישואים? בשביל הרבה מטאליסטיות התא המשפחתי הגרעיני הוא גם ככה זירה של אלימות. אונס בדייטים? מטאליסטיות לא יוצאות לדייטים, הקיטש הרומנטי הזה הוא בזבוז זמן. אי אפשר לתת הסכמה בשכרות או בסטלה? החיים האלה גם ככה עגומים מדי בשביל לעבור אותם סחית. האשמת קורבן? מטאליסטיות הן לא קורבן, הן נלחמות בחזרה. כל הנושאים האלה הם חשובים באמת, ויש מקום לפרגן לפמיניסטיות שמתעסקות בהם, אבל בשביל מטאליסטיות זה עוד התעסקות בתרבות מיינסטרים שאנחנו מתנערות ממנה בכח, לא משנה כמה תנסו לדחוף לנו אותה לגרון.

.

3. פוליטיקלי קורקט זה לא טרו¹

קשה להסביר למטאליסטיות את החשיבות שבשפה מכבדת ובאזהרות טריגר. כמו שתרבות פופ נראית לנו כמו אופיום להמונים שלא נותן ביטוי לזעם שלנו, קשה לנו לאמץ שפה שמקשה עלינו לתאר ולהתמודד עם הזעם ועם הכאב. בדומה למקרה של פמיניזם לבן מול נשים מזרחיות (למרות שאסור להשוות, יש מספיק דיכוי לכולן), זה נתפס אצלינו כמשטור טונים ונחווה אצלינו כמו אותם גינוני נימוסים שמטרתם לעדן את זעקות הכאב שלנו ולשמר סדר ישן. אנחנו יודעות טוב מאוד שהרבה פעמים פוליטיקלי קורקט מנוצל בשביל להשתיק ביקורת על ההגמוניה. אזהרות טריגר לא מרשימות אותנו, אנחנו קשוחות ואמיצות ומתפלשות בכאב, מתערסלות עם הרוע ורוקדות עם השדים שלנו. כמטאליסטית, לקח לי הרבה מאוד זמן להבין שדבר ראשון, פוליטיקלי קורקט יכול להגן עלי ולא רק על ההגמוניה, ודבר שני, שמותר לי להחליט איפה ומתי ואיך אני טרו, ומתי אני מלקקת את הפצעים ולא חייבת דין וחשבון לאף אחד על זה, ושאני מהממת ואמיצה גם כשאני חלשה ואני לא חייבת להוכיח את עצמי בכל רגע נתון.

אחת הדוגמאות המעניינות והמאתגרות לקונפליקט בין מטאל לפמיניזם היא ביקורת פמיניסטית על מילים של שירים שמתארים אלימות גרפית וברוטלית. זה מקרה שבו קשה להסביר לפמיניסטיות ליברליות למה זה לא בהכרח דבר רע: הרבה פעמים מילים במטאל מתארות דברים מזעזעים באמת. בהקשר הזה, הייתי רוצה להזכיר ש*תיאור* של אלימות הוא לא בהכרח *האדרה* של אלימות. אני לא מדברת על סאטירה שמשכפלת את השיח ההגמוני במקום לפרק אותו, מאלה יש לי בחילה. אני מדברת על זה שהרבה פעמים, המילים הבלתי מתפשרות עוזרות לנו לפרק את האלימות הזאת ולהתמודד איתה. בשביל חלקינו, המילים האלימות האלה הן תיראפיות בדומה ל"אלימות" בבדס"מ: כאשר אנחנו חוות אותה במרחב בטוח ומרצונינו, וכאשר אנחנו מסוגלות לקשר אותה לערכים אסתטיים, אין בזה האדרה של האלימות או שכפול שלה, אלא קתרזיס שמאפשר לנו לחיות עם האלימות *הממשית* בחיים שלנו בצורה נסבלת יותר. בשביל חלקינו, הקתרזיס מהברוטאליות הזאת מאפשרת לנו להתמודד עם טראומה מבלי לשכפל אותה, מבלי שהטראומה שלנו תגרום לנו לפגוע באנשים נוספות.

.

4. אסימילציה היא מלכודת: אתם לא תבינו, זה קטע של בלאקריות

למקרה שחברותי הפמיניסטיות כן יתקלו במטאליסטית שמוכנה להקשיב, חשוב לי להזכיר שמטאליסטיות לא מצפות שתבינו אותן. אנחנו יודעות שמטאל זה לא בשביל כל אחת, ולא מצפות מהתרבות ההגמונית שתפתח את זרועותיה אלינו. להפך: חיבוק הדוב הזה נחשב להתמסחרות, שזה, כידוע, ממש לא טרו. זה בעיני שיעור ממש חשוב שפמיניסטיות ליברליות יכולות ללמוד ממטאליסטיות: למה לנו להתחנף לתרבות הגמונית שגם ככה נגדינו? למה לנו להלחם על הפירורים של העוגה ולא לפתוח מאפיה משלנו, שתיתן מספיק עוגות טבעוניות עם בירה לכולן? מהבחינה הזאת, למשל, מטאליסטיות יכולות להתמודד נהדר עם גברים שפולשים לדיונים של נשים ודורשים שתשקיעו את כל המשאבים שלכן בללמד אותם דברים: אתה לא מבין מה זה תרבות אונס? אז מה, אתה גם לא מכיר את הלהקה ההיא שהיא כל כך קvלט² שהיא הוציאה רק שני אי.פים על קלטות, זה לא אומר שכדאי שתגיד את זה בקול רם.

למקרה שחברותי המטאליסטיות יתקלו בפמיניסטית שמוכנה להקשיב, הייתי רק רוצה להגיד שכן יש פמיניסטיות שמעדיפות למוטט את המערכת במקום לצבוע אותה בורוד. ותאמינו לי, הן הרוויחו את הכבוד שלהן ביושר.

.

5. שיימינג: אין נשים קשוחות, יש נשים שקשוח להן

נניח שאת מטאליסטית שמוכנה להקשיב. נתקלת בכמה וויכוחים בפייסבוק, קראת על החפצה, התחברת עם כמה פמיניסטיות. לאט לאט מתחילים ליפול לך האסימונים. את יודעת לתת שמות להטרדות שעוברות עליך. סביר אפילו שאת עוברת יותר הטרדות מחברותייך שמחוץ למטאל, בין אם זה כשהנראות המטאליסטית שלך נתפסת כפ'טיש ודמך מותר, בין אם זה כי את נערה צעירה שנמצאת יותר זמן במרחב ציבורי כי הבית לא בטוח לך, ובין אם זה בתוך קהילת המטאל שלא נקיה מבעיות בעצמה ולרב מתקשה מאוד לאמץ מודעות פוליטית בכלל ופמיניסטית בפרט, בגלל כל הסיבות שמפורטות כאן. ונניח שאת מדברת על זה עם חברותייך הפמיניסטיות שאינן מטאליסטיות. הרבה פעמים, לצערי, זה יהיה אסון ממש. כמו בהרבה מקרים אחרים, כאשר נשים מתרבות מיינסטרים ניגשות לדבר על תרבות שנדחקת לשוליים, אין להן מושג על מה הן מדברות. תתקשי לדבר איתן על העירום הנשי בעטיפות לאלבומים של קריידל בלי שהן מבינות את הרקע התרבותי שהוא לפעמים מחפצן, אבל גם מציג מודל נשיות ששואב המון כח מההיפר-מיניות שלו. תתקשי להסביר להן שלהיות גרופית זה לא בהכרח ניצול, לפעמים זה תפקיד חברתי חשוב מאוד של תמיכה, דאגה לזולת ואחריות, והבעיה עם גרופיות היא אם כבר, שהרבה פעמים זה התפקיד היחידי כמעט ששמור לנשים, ועם או בלי קשר לזה, הוא תפקיד לא מוערך מספיק. באופן כללי, תרבות מטאל נראית גברית מאוד מבחוץ: היא נשלטת בידי גברים, היא מאדירה קשיחות ועוצמה שנתפסות כמאצ'ואיזם (לפעמים בצדק ולפעמים לא), והיא מתקשה לאמץ מודעות פמיניסטית. שיתוף פעולה עם תרבות כזאת נחשב שיתוף פעולה עם הפטריארכיה, כאילו שתרבות מיינסטרים לא נשלטת בידי גברים, לא מאדירה מאצ'ואיזם ולא מתקשה לאמץ מודעות פמיניסטית, וכאילו שלהאשים נשים בזה שהן משתפות פעולה עם הפטריארכיה אי פעם עזר למישהי במשהו.

אם כל זה לא מספיק, כשתתחברי עם פמיניסטיות תחטפי על זה ביקורת גם מתוך הקהילה המטאליסטית. מה כבר פמיניסטיות מפונקות יכולות לספר לך על הטרדות רחוב בלי שהן גרו ברחוב? איך זה שהן מדברות על העצמה כל הזמן אבל מעקמות את האף מטיפה גראול? מה את מתנשאת עלינו עם כל המילים הגדולות שלך? ובכלל, למה את מדברת על פוליטיקה כל הזמן? הרי זאת קהילה לא פוליטית! הביקורת הזאת שמה אותך במלכוד, לשבת על הגדר ולחטוף ביקורת מבית ומחוץ זה על הפנים. הבעיה עם הביקורת הזאת היא, שלמרות שהיא נכונה, זה ממש לא משנה. זה נכון שפמיניסטיות מבתים טובים לא יבינו מה זה לגור ברחוב, אבל זה לא אומר שהטרדות רחוב זה בסדר. זה באמת מבאס שעושות לך פרצופים על דברים שמעצימים אותך, אבל זה לא אומר שאסור לך להתעקש על העצמה, לפי מה שזה אומר בשבילך. זה נכון שפמיניזם מיינסטרים הוא אקדמי ומתנשא, אבל זה לא אומר שאת לא יכולה לקחת ממנו עקרונות שעושים לך טוב ולנסח אותם במילים שלך. וזה נכון שהקהילה המטאליסטית פוחדת להתעסק בפוליטיקה – זה מפלג, זה מעצבן, זה גורם לאנשים להתמודד עם שאלות קשות, ובדיוק בגלל זה דווקא חשוב נורא כן להתעסק בזה.

.

6. סולידריות: בירה בחינם לכולם או שיהיה בלאגן

בהרבה מקרים אני שומעת שמטאליסטיות, וביחוד פרפורמנס מטאליסטי, זה ילדותי. פעם אמרו לי שזה יעבור לי, אחר כך אמרו לי שאף אחד לא יקח אותי ברצינות עם הבגדים האלה, היום אומרים לי שמטאליסטיות מנסות להיות מיוחדות אבל בעצם הן סתם עדר. כל הדברים האלה לחלוטין מפספסים את המשמעות של ניראות מטאליסטית בשביל מטאליסטיות.

למחוות היד המטאליסטית שנראית כמו קרניים היו המון גלגולים במקומות, זמנים והקשרים שונים. בין מטאליסטיות המשמעות שלה אדירה: היא אומרת שיש לנו את הדבר הזה במשותף. החוויות שלנו אולי שונות מאוד, אבל קשורות אחת לשניה. אולי אנחנו לא מדברות את אותה שפה, אבל יש לנו על מה לדבר. אולי אני לא יודעת כלום עליך, אבל אני מזהה אצלך דברים שחשובים לי שאני לא מוצאת בתרבות מיינסטרים, ועל זה אני מעריכה אותך ומכבדת אותך, לא משנה מאיפה באת. זיהוי הקירבה הזה אצל מטאליסטיות מתורגם בפועל לעזרה הדדית נדירה. לא משנה איפה אני אתקע, אני יכולה לסמוך על מטאליסטיות שיעזרו לי בכל דבר שאני צריכה, וזה לא משנה אם אני צריכה מצית או מקום לישון בו.

אני אמנם מדברת רק על החוויה המוגבלת שלי, אבל הייתי רוצה לראות יותר מהסולידריות הזאת בפמיניזם. אל תבינו אותי לא נכון, פמיניסטיות עשו המון בשבילי, אבל כל פעם שאני רואה איך פמיניסטיות גוררות שוב ושוב את כל הקהילה שלנו לעוד סבב של התכתשויות עד זוב דם, אני מעדיפה לעשות הדבאנג מאשר לדפוק את הראש בקיר.

עם זאת, כמובן שהסולידריות במטאל לא נקיה מבעיות בעצמה. כמו בהרבה קהילות אחרות, גם במטאל הרבה פעמים יש ציפיה שסולידריות תבוא מלמטה למעלה: גם בקהילה המטאליסטית יש היררכיה, ואיך שהוא תמיד יוצא שמצפים ממי שבתחתית הסולם להיות סולידרית עם מי שמעל: אל תדברי על הגיטריסט שהיה אלים אליך, זה יהרוס לו את הקריירה. אל תדברי על גזענות במטאל, גם ככה שונאים אותנו. תפסיקי לקרוא להחרים את הלהקה ההיא עם השירים ההומופוביים, גם ככה קשה להתפרסם במטאל. בכל זאת, אני אופטימית. אם נצליח לזהות את הפוטנציאל שכבר יש לנו ולדבוק בו, נוכל להיות קהילה מדהימה. הרי אם תראי מישהו שנפל בפוגו, תעזרי לו לקום. אלה הכללים. מה עם כל אלה שנפלו מתחת למגפיים של ההגמוניה?

.

7. עוצמה והעצמה

כשאני באה לכתוב את הפרק הזה, אני לוקחת נשימה עמוקה וצעד אחורה. בכל התהליך שעברתי, ממטאליסטית שלא מוכנה לשמוע שהיא קורבן, דרך הכרה בנקודות החולשה שלי ובערך העצום של חמלה ועד לשברון לב והתפכחות מקהילה שקיוויתי שתהיה לי לבית, אני מוצאת את עצמי שוב ושוב חוזרת למקורות. מה שווה כל ההתנגדות הזאת להאשמת קורבן אם היא גורמת לי להרגיש חסרת אונים מרב ששום דבר לא באשמתי? כמה כבר עוזר לי להגיד לעצמי אלף פעם שזכותי ללבוש מה שבא לי בלי שיטרידו אותי, כשאני יכולה להצמיד בקבוק בירה שבור לגרון של מי שניסה לתקוף אותי? זה נכון, מטאל זה לא בשביל כל אחת וגם לא צריך להיות, אבל אם הייתי צריכה לסכם במשפט אחד את כל מה שמטאל בשבילי, הייתי אומרת שמטאל זה מקום שעושים בו דברים בלי לבקש רשות. אינסלייבד לא ביקשו רשות כשהם התחילו לנגן במקצב שונה ממה שהיה מקובל אז, ובלעדיהם כל המטאל לא היה מה שהוא היום. בתוך הסירוב לבקש רשות טמונה ההכרה בזה שאני בנאדם חכמה שיודעת מה טוב לה, וגם האחריות לבחור בפעולות שיעצימו אותי, את החברות שלי ואת הקהילה שלי. הייתי רוצה לראות את הפמיניזם שלי כמו שאני רוצה לראות את המטאל שלי: כפרקטיקה שמזכירה לי שאני חזקה, כרשת ביטחון שעוזרת לי לעמוד על הרגליים אחרי שנפלתי, וככח מניע שאומר לי "לכי על זה. תילחמי כמו בחורה".

1. true – מילולית: נכון או אמיתי. בסלאנג מטאליסטי: כל מה שנאמן למקורות הקשוחים והאפלים של המטאל הנכון והאמיתי, ובאופן כללי, כל מה ראוי לכבוד. שווה ערך ל"מהמם" בסלנג פמיניסטי.

2. מאנגלית: kvlt, שיבוש מכוון של cult. מילולית: פולחן. בסלאנג מטאליסטי: כינוי של כבוד לכל מה שהוא כל כך נטוש שבאמת צריך מאמץ מיוחד בשביל לדעת שהוא קיים.