שולפת צפורניים | מדוע רוב רוצחי ההמונים הם גברים לבנים פריבילגים
1304
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-1304,single-format-standard,ajax_fade,page_not_loaded,,vertical_menu_enabled,qode-title-hidden,qode_grid_1300,side_area_uncovered_from_content,qode-content-sidebar-responsive,qode-child-theme-ver-1.0.0,qode-theme-ver-13.4,qode-theme-bridge,disabled_footer_top,disabled_footer_bottom,wpb-js-composer js-comp-ver-5.4.5,vc_responsive

מדוע רוב רוצחי ההמונים הם גברים לבנים פריבילגים

מאת: הוגו שוויזר לג'זבל
נכתב בסמוך לרצח שביצע ג'יימס הולמס באולם קולנוע באורורה, קולורדו ב 2012

הערת אדמיניות:
לאחר שנכתב טור זה, התגלה שוויצר כגבר אלים ומנצל כלפי נשים. אין ברצוננו לתת לו במה גדולה עוד יותר, אך הדברים שכתב פה הם אמיתיים ובהתחשב באירועי היומיים האחרונים (הרצח ההמוני על רקע מיזוגני בקליפורניה), היה לנו חשוב להעביר את המסר הזה, ולכן בחוסר נוחות אנו משתפות את המאמר.

האם גברים לבנים נוטים במיוחד לביצוע ההרג ההמוני הכל כך מוכר לנו שהירי באורורה הוא רק המקרה האחרון בשורה של מקרים רבים? האם יש משהו בחוויה של גברים, לבנים, מעמד ביניים ומעלה שמקל על גברים צעירים עם בעיות להפוך בתי ספר ואולמות קולנוע לשדות קטל? במילה אחת, כן.

לא כל רצח המוני בשנים האחרונות בוצע על ידי בחור לבן ממעמד הביניים. אבל במקרים הנדירים יותר שבהם מבצע הרצח ההמוני היה גבר לא לבן (2 מקרים מ 2007 ו 2009) התגובה המקובלת היתה לחפש את הקשר בין הגזע או דתו של הרוצח למעשיו. אחרי שסיונג-הוי צ'ו הרג 32 אנשים בקמפוס בוירג'יניה התקשורת התמקדה שהסבירות שהתרבות הקוריאנית לא מוכנה להכיר במחלת נפש דחפה את הצעיר לבצע את הרצח ההמוני הגרוע ביותר בהיסטוריה האמריקאית. לאחר שהפסיכיאטר הצבאי, נידל חאסן ביצע ירי בפורט הוד, העובדה שהוא מוסלמי הספיקה בשביל הציבור כדי לדעת הכל על המניע שלו לרצח.

יתכן שאכן פונדמטליזם איסלמי הובילה את חאסן לבצע את ההרג ויתכן שבגלל הרקע התרבותי של צ'ו אכן בעיותיו הפסיכולוגיות לא קיבלו מענה. מוצא אתני, דת, מעמד חברתי הם חלקים משמעותיים של הזהות האנושית המודרנית. הם תמיד חלק מההסבר למה אנחנו חושבות כפי שאנו חושבות ופועלות כפי שאנו פועלות. ההבדל הוא, שכאשר גבר לבן מבצע רצח המוני אנחנו לא שומעים בכלל איך צבע עורו וגבריותו ומעמדו החברתי היו פקטורים שתרמו לביצוע הרצח.

כפי שכתבה פגי מקינטוש ברשימתה המפורסמת "פריבליגות לבנות", אנחנו רואים בא.נשים לבנים אינדיוידואלים שהמוסריות שלהם מצביעה על הרצון הפרטי שלהם. במילים אחרות, כשגברים לבנים הורגים זה פשוט בגלל שהם "חולים" או "רעים". כאשר גברים לא לבנים רוצחים זה בגלל שהם גם הדברים האלו וגם הגורמים המיוחדים שמיוחסים לגזע שלהם.

אולי הנכס הגדול ביותר של פריבילגיות מלידה מעבירות לך היא התחושבה שהמרחב הציבורי "שייך" לך. אם אתה,כמו ג'יימס הולמס שרצח 12 א.נשים באולם קולנוע באורורה,קולורדו ב 2012 או צ'רלס וויטמן שהרג 16 א.נשים באוניברסיטה של טקסס ב 1966, אמריקאי מלידה, בעל השכלה אקדאית, גבר ולבן ממשפחה אמידה אין לך את התחושה שכל מקום שאתה רוצה להיות בו הוא מחוץ לתחום לאנשים כמוך.

גברים לבנים מרקע של מעמד בינוני עליון מצפים להתקבל בברכה ולהשמע בכל מקום שאליו הם הולכים. כאשר תחושה זו של זכאות מתערערת, מה שיכול לקרות גם בשל סיבות פסיכולוגיות שונות, אלו אותם גברים היפר-פריבילגים שנוטים יותר להגיב בהתפרצות זעם אלימה. העובדה שרוצחים לבנים ממשפחות "טובות" בחרו במקומות ציבוריים כמו בתי ספר, קמפוסים, בתי קולנוע כיעד שלהם מצביעה על כך שהם ראו במקומות האלו כלגיטימיים שלהם.

רובם המכריע של גברים לבנים מרקע נוח לא יבצעו רצח המוני כמובן. הזכאות שלנו [הכותב הוא גבר לבן כזה לכן הוא כותב בגוף ראשון, הערת המתרגמת] לא תבוא לידי ביטוי בתחושה שמרחב ציבורי הוא שלנו להשלטת טירור, אבל היא כן מתבטאת בביטחון שבו אנו נעים במרחבים אלו. תחושת השייכות הוודאית היא הלידה של הפריבילגיה שלנו

כאשר הלכתי לקולג' בברקלי, הרגשתי כאילו אני הולך בדרכם של אבות אבותי. תכלס זה היה ממש כך: הסבים מצד אמי שניהם סיימו בברקלי, קליפורניה במאה ה 19. הצטרפתי לאותו בית אחווה שסביי השתייכו אליו ב 1920. למרות שאני נאבקתי עם חרדות בגיל ההתבגרות מעולם לא הטלתי ספק בכך שאני שייך לקמפוס הזה.

זה היה בברקלי, עם זאת, בו התוודעתי לראשונה לפריבילגיות של גברים לבנים. ראיתי איך תחושת השייכות שלי שימשה כקביים שלא יסולאו בפז בתקופה של משברים אישיים. וכשחזיתי בחוויות של שותפים לדיר וחברים מרקע פחות פריבילגי למדתי שהבטחון שאני לוקח כמובן מאליו ניתן רק למעטים.

החברים שלי שהיו הדור הראשון במשפחתם שהלך לקולג' הצליחו באותה מידה כמוני בשיעורי, אבל היו היססו לעיתים קרובות יותר כשניווטו את דרכם סביב המכשולים במוסד. השותף שלי, אוסקר, שהיה בן של חוואי ביקש ממני פעם אחת, עם הרבה מאמץ ומבוכה,להצטרף אליו לביקור במנהלה. "אני זקוק למזל הילד הלבן" הוא אמר בחיוך כאוב.

"מזל הילד הלבן" הזה עדיין פותח לי כל מיני דלתות: לחדרי ישיבות,ללשכתו  של השופט, לקאנטרי קלאב.

זה לא שמוסדות אלו הם עדיין גזענים באופן כה גלוי (אם כי חלקם כן).זה לא שלגברים לבנים מובטח יחס מועדף בכל סיטואציה.זה שגברים לבנים גדלים ומחונכים לצפות להתקבל בברכה בכל מקום שאליו הם הולכים. כאשר הם מגלים שהם לא מקבלים  יחס מועדף באופן אוטומטי, הם נוטים להיות ממורמרים. כשגברים לבנים בני מעמד ביניים מתאספים להפגנת מחאה פוליטית, מה שהם מנסים להחזיר לעצמם הם הפריבילגיות שהם חשים שנלקחו מהם.

אנחנו לא יודעים מה הניע את ג'יימס הולמס לבצע את הדברים הנוראים שביצע. אנחנו מבינים רק חלק מהמניעים של רוצחים המוניים לבנים שביצעו מעשי טבח דומים. בעוד שלכל רוצח פתולוגיה ייחודית שעזרה לדחוף אותו לעשות את הבלתי מתקבל על הדעת, העובדה שכל רוצחי ההמונים הגברים הלבנים הרגישו בטחון מספיק כדי לבחור במקומות ציבוריים כדי לבצע את הפשעים מצביעה על מאפיין משמעותי בתרבות שבה גדלו וחונכו.

במילים פשוטות, הם אולי עשו מה שעשו בגלל חולי אינדיוידואלי אבל הם עשו זאת איפה שהם עשו זאת בגלל פריבילגיה לבנה.

גברים לבנים אינם יותר אלימים. שיעור האלימות במשפחה, כולל רצח, הוא פחות או יותר אותו הדבר בין כל הקבוצות האתניות. סטטיסטית, רוצחים נוטים יותר להרוג בני משפחה ושותפים אינטימיים מאשר זרים. אבל בעוד שגברים מכל הרקעים נוטים להרוג את בנות זוגן, גברים לבנים אמידים מופיעים באופן חסר פרופורציות ברשימת מבצעי רציחות המוניות. במילים אחרות, ככל שאתה פחות פריבילגי כך קטן הסיכוי שתוציא את האלימות שלך מחוץ למשפחה ולקהילה שלך.

גברים לבנים ממשפחות אמידות גדלים עם הציפיה שקולנו יישמע. אנחנו מצפים שפוליטיקאים ופרופסורים יקשיבו לנו ויגיבו לתחושות ולדאגות שלנו. אנו מצפים לפתרונות ציבוריים לבעיות שלנו. כשאנחנו פגועים, הפער בין מה שחוברתנו להאמין שהוא זכותינו מלידה ותשומת הלב שאנחנו מקבלים בפועל מבלבל ומקומם אותנו. כל רוצח הופך את כאבו לבעיה של מישהו אחר. אבל רק אלו שפונקו בפריבילגיה מסיקים כי הכאב שלהם הוא בעיה שהעולם כולו צריך לעסוק בה. זאת הסיבה, שבעוד גברים לא לבנים מכל הגזעים והמעמדות רוצחים את בנות זוגן, בחורים פריבילגים צעירים לבנים הם ללא ספק בעלי הסיכוי הסביר ביותר לירות לכל עבר בבתי ספר ובתי קולנוע.

מיסוד אחזקת נשק סיפקו את האמצעים לטבח בתיאטרון קולורדו. משבר פסיכוטי שעדיין לא מוסבר כנראה סיפק מניע סביר. ולפחות בחלקן, פריבילגיות גבריות לבנות קבעו את המקום ואת כמות ההרוגים.

WhiteMassMurderers

5 Comments
  • אןר
    Posted at 18:14h, 26 מאי להגיב

    אממם… לא. נתון אחד חסר לך: רוב הרוצחים האלה באו מבית ליברלי , וזה קריטי לדעתי, כי החינוך שקיבלו הוא זה שהטמיע בהם תחושת פריבילגיה. חינוך ליברלי , בארה"ב, אומר שאסור לפגוע ברגשות הילד בשום מקרה. בסוף תחרות ספורט אין מנצחים ואין מנוצחים, וכולם מקבלים מדליות. הילד גדל בצמר גפן רגשי נטול תסכולים. זה מותיר את המערכת החיסונית הרגשית שלו מנוונת לגמרי.
    חולפות כמה שנים, והבחור הזה נדחה ע"י נשים. למה? הוא לא היה מכוער, אולי טיפה נמוך. אבל הנשים הרגישו שהוא לגמרי בקטע של עצמו. ואז, כשחש דחוי , כשבעולם האמיתי לא קיבל את הפריבילגיות שלו, התפרק לחלקים ורצח כל מה שסביבו, גברים ונשים. זה לא היה רצח מיזוגני, זה היה רצח נגד עולם שלא מילא את דרישותיו.

    • admin
      Posted at 19:18h, 26 מאי להגיב

      יש לך מקור/אסמכתא לקביעה הזו? כי בד"כ בבתים ליברלים אין נשק – זה מאוד קטע של הימין בארה"ב

      ושוב המחיקה של המיזוגניה: אם היא לא היה מיזוגן, הוא לא היה מעביר את זמנו בקבוצות מיזוגניות, ולא היה כותב מניפסט מיזוגני, ולא היה יוצא לרצוח נשים (לא משנה שבפועל הוא לא הרג רק נשים). די למחיקה הזו – זה גם סוג של מיזוגניה.

  • נועה
    Posted at 20:56h, 26 מאי להגיב

    תודה על התרגום. רק הערה אחת- כתבתן בכותרת שהמאמר הוא מאת שוויזר, ואח"כ דיברתן על שוויצר שאלים כלפי נשים, ולקח לי כמה דקות להבין למי התכוונתן.

  • אחת
    Posted at 13:35h, 28 מאי להגיב

    בעיה אחת – הוא לא היה לבן.
    אמו סינית.

    • admin
      Posted at 14:49h, 28 מאי להגיב

      עד כמה שידוע לנו – הוא הזדהה כלבן. יש הרבה אנשים ממוצאים מעורבים שמזדהים באופן כזה או כזה, ולא גם וגם, וזוהי זכותם. יש אפילו אסכולות שלמות שמתנגדות לרעיון של "חצי-חצי" כהגדרה סוציולוגית/זהותית – בדרך כלל, יש תמהיל של צבע עור, מקום מגורים, שם, מעמד כלכלי ועוד שקובעים את החוויה החברתית של האינדיווידואל, כולל יחסי הכוח בין ההורים ה"מעורבים". ממליצה על הפוסט הזה באתר "העוקץ" – http://www.haokets.org/2014/05/01/%D7%9C%D7%9E%D7%94-%D7%90%D7%99%D7%9F-%D7%93%D7%91%D7%A8-%D7%9B%D7%96%D7%94-%D7%90%D7%A0%D7%99-%D7%97%D7%A6%D7%99-%D7%97%D7%A6%D7%99/

Post A Comment