שולפת צפורניים | הפמיניזם נחטף על ידי נשים לבנות ממעמד הביניים
1947
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-1947,single-format-standard,ajax_fade,page_not_loaded,,vertical_menu_enabled,qode-title-hidden,qode_grid_1300,side_area_uncovered_from_content,qode-content-sidebar-responsive,qode-child-theme-ver-1.0.0,qode-theme-ver-13.4,qode-theme-bridge,disabled_footer_top,disabled_footer_bottom,wpb-js-composer js-comp-ver-5.4.5,vc_responsive

הפמיניזם נחטף על ידי נשים לבנות ממעמד הביניים

זהו תמלול ותרגום של נאומה של מרים פרנסואה-סרה באוניברסיטת אוקספורד, ב-12 בפברואר השנה.

Egyptian women protesting

אני יודעת, אני יודעת – האירוניה הטמונה בכך שאני אישה לבנה ממעמד הביניים אשר מאמינה שהפמיניזם עבר מחטף בידי נשים לבנות ממעמד הביניים אינה, סבורני, נעלמת מעיניכם. אך כולי תקווה שעובדה זו דווקא תתמוך בעמדה שאני מציגה לכןם כאן היום.

כי בכל זאת – אני מיעוט בתוך הקהילה שלי, שאינה מייצגת נשים מוסלמיות בין אם אלה חיות כאן, או בדרום הגלובלי, גם מבחינת הרקע הסוציו-אקונומי שלי, או האתניות שלי, למרות שאני מוזמנת לעתים קרובות לדבר מתוך הסובייקטיביות שלי [הערת מתרגמת: פרנסואה-סרה היא אישה ממוצא אנגלי-נוצרי-לבן, אשר התאסלמה בגיל 21].

לפני בואי לכאן היום, חשבתי רבות אם לא חובה עלי לתת את מקומי לאחת מגיבורותיי, נשים צבעוניות שקולן כה נדרס, לא רק בשיח הלבן, אלא גם בגין פריווילגיות לבנות – שלמרות שלפעמים פריווילגיות אלה מתמעטות לנוכח החיג'אב שעל ראשי, אני עדיין מגלמת את רובן.

בסופו של דבר, החלטתי ליטול חלק באירוע זה מסיבה אחת עיקרית, והיא כדי להדגיש שביקורת על פמיניזם לבן – או על תרבות לבנה באופן נרחב יותר – היא לא שיח על גזע, אלא על קטגוריות פוליטיות, אשר מצביעה על חלוקת כוחות לא שוויונית בין התרבות הלבנה הדומיננטית לבין זהויות נחותות יותר בהיררכיה.

המושג "לבנים" אינו מתייחס לצבע העור של יחידים, אלא להשתייכותם והזדהותם עם הצד הדומיננטי ביחסי הכוחות אשר ממשיכים לדכא א.נשים לא-לבנות ולדחוק אותןם לשוליים, ובמיוחד לשלוח נשים צבעוניות לתחתית הערימה.

אינני יכולה, ובכל מקרה מסרבת, לדבר בשם נשים מוסלמיות – אני מדברת רק בתור אישה פמיניסטית מוסלמית אשר פועלת בסולידריות, בראש ובראשונה, עם הדרום הגלובלי. ואני מדברת בתור פמיניסטית הצטלביותית, אשר מאמינה שגזע, מעמד ומגדר הם נושאים בלתי נפרדים מכל דיון פמיניסטי.

ארונדהטי רוי אמרה פעם: "אין כזה דבר 'נטולות קול', רק את המושתקות בכוונה תחילה, או את מי שפשוט מעדיפים לא לשמוע אותן." לגבי תפישות אלטרנטיביות של פמיניזם – התנועה הפמיניסטית באופן עיקש מסרבת לכלול בתוכה קולות אלטרנטיביים. וכשאני אומרת "לכלול בתוכה" אני לא מתכוונת לסתם הכרה שקולות אלו נמצאות שם בשולי הדברים, יחד אם הנהון פטרוני לכיוונן של מי שלא "מתואמות לדרכינו".

אני גם לא מדברת על גיוון פורמליסטי, שמופגן, למשל, על ידי נראות של כמה צבעים שונים בחבורה. אני מדברת על גיוון מהותי אשר מתבטא בפריחתן של תפישות שונות של פמיניזם. אני מדברת על כך שעדשת הפמיניזם הלבן, החילוני, הליברלי אינה העדשה היחידה דרכה מותר לנשים לחוות ולבטא את מאבקיהן.

במקום להניח שקולות פמיניסטיות אלטרנטיביות נמצאות בפיגור ומנסות לסגור פערים עם הפמיניזם הלבן, אני מתכוונת שנשים צריכות להתחיל להבין שמשמעות הפמיניזם היא לא "להציל" נשים מהדרום הגלובלי, אלא ללמוד מהן כעמיתות שוות ערך ומעמד, במאבק משותף.

ולמרות שההכרה הזו מתחילה לחלחל, היא נוטה, בינתיים, להיות פטרונית וטוקניסטית ]מלשון – tokenism, או שימוש בעלה תאנה].

עבודת הדוקטורט שלי היא על מרוקו, שם רבות מהנשים אותן אני מראיינת מזדהות כדתיות מאמינות – ובחברה שלהן, הן עומדות בראש המאבק לפירוש מחדש של טקסטים דתיים מנקודת מבט שוויונית יותר, והן נלחמות ברעיון של עליונות גברית, או שלטון גברי – ועדיין, רובן דוחות מעליהן את המושג "פמיניזם" כקונצפט מערבי שלא עונה על צרכיהן כנשים מרוקאיות מוסלמיות, ורואות את הפמיניזם כמוצר ייבוא שהוא, לדברי אישה אחת, "עוד סוג של אימפריאליזם תרבותי, המכוון להרחיק נשים ילידות ממקור הכוח האמיתי שלהן – התרבות שלהן".

בתור פמיניסטית מוסלמית, אני מודעת היטב למאבקים לשוויון שמתרחשים בקרב בני ובנות אמונתי, אך אני גם מכירה בכך שאי אפשר להניח את האשמה לאי-שוויון מגדרי באופן מוחלט לרגלי הדת. למעשה, עוני ומשטרים סמכותיים – תנאים שהם לא ייחודיים לעולם המוסלמי, ואשר נוצרו מתוך חיבורים וזרמים גלובליים אשר הושפעו באופן משמעותי על ידי המערב – הם היותר משפיעים.

הפמיניזם שמדברת אלי, הפמיניזם ממנה אני שואבת כוחות, היא הפמיניזם של נשים שנלחמות באימפריאליזם, בניצול, במלחמה, ובפטריארכיה – זוהי הפמיניזם של נשים הודיות הנלחמות בתרבות האונס, של נשים פלסטיניות שנלחמות בכיבוש הישראלי, נשים בנגליות הדורשות תנאים של בטיחות בסיסית בבתי החרושת הנצלניים בהם הן עובדות בייצור בגדים עבור פמיניסטיות אופנה מזויפות – כל אינספור הנשים במרד הערבי על כל התבטאויותיו ומקומותיו, וההתנגדות המתמשכת שלהן!

כשאני אומרת שהפמיניזם עברה מחטף בידי פמיניסטיות לבנות, אני מתכוונת לכך שהתרבות הלבנה ממשיכה לשלוט בנרטיב הפמיניסטי בכל התחומים, והופכת תפישות אלטרנטיביות לתרומות "מעניינות" ו"מקסימות" שמורשות מידי פעם על ידי ההגמוניה הלבנה רק כדי לחזק את תפישתה של האמת המוחלטת של עליונות מערבית.

אני מתכוונת לדרך בה מלאלה יוספזאי ואחרות כמוה הופכות לכלי בידי היוצר.ת הלבן.ה, איך עשו בה שימוש פוליטי כדי להצדיק המשך למלחמות וכיבושים, שבסופו של דבר נשים הן הנפגעות העיקריות שלהם. חינוך של בנות הופך כך במחי יד לצידוק של אימפריאליזם מערבי.

הדוגמה של מלאלה מאשררת לפמיניזם הלבן את תפיסתה כי נשים מקבוצות שוליים זקוקות להצלה, והן מקבלות בהכרת תודה את התערבותם של כוחות זרים בחייהן.

ואל מול כל ההצדקות הפמיניסטיות לביזה המתמשכת של אפגניסטן, עומדת העובדה כי שיעור המוות לאמהות שם הוא הגבוה בעולם. דו"ח או"ם שיצא לאחרונה הצביע על עשורים של קונפליקט כסיבה המובילה לדיכוי מוגבר של נשים באזור.

זהו דפוס שחוזר על עצמו בהרבה מקומות. כש-200 נערות ניגריות נחטפו בידי הבוקו חראם, במקום להתגייס למצוא את הנערות, הסיפור שימש ככלי נוסף להצדקת המלחמה הגלובלית בטרור. מיותר לציין כי מלחמה זו לא השיבה את הנערות לבתיהן.

יש המון מחקר שמראה שההשפעה של מלחמה על נשים – שהן הקורבנות העיקריים שלה – היא לא רק בפגיעה ישירה מלוחמה, אלא פגיעה במאבקיהן לאוטונומיה, כי מה שקורה במלחמות הוא קיטוב של תפקידי מגדר: גבריות נהיית יותר אגרסיבית, בעוד נשים עוברות אידיאליזציה כ"נושאות הזהות התרבותית" – וגופן הופך לחלק משדה הקרב.

זה נכון ברפובליקה הדמוקרטית של הקונגו כמו גם באפגניסטן.

וזה המקום בו הפמיניזם הלבן ממשיכה להיכשל במבחן האמיתי של סולידריות פמיניסטית, כי היא לא מטמיעה את הביקורות שמגיעות מהשוליים. יש כאן מעט מידי מוכנות להסתכלות פנימה, ויותר מידי התנגדות לרעיון לפיו יש לאתגר עליונות לבנה.

נשים לבנות היו משתתפות אקטיביות, תומכות, ונשכרות מרכזיות של שיטת העבדות בארצות הברית, כמו גם נשים מממלכות אימפריאליסטיות אחרות, והן ממשיכות להיות מתוגמלות מהאימפריאליזם המתמשך וניצול שמתקיימים היום.

הבגדים הזולים שזמינים לנו, הדלק שאנו ממלאות במכוניותינו, היהלומים שאנו חושקות בהם – כולם חלק מהמאבק הפמיניסטי כי – בתרגום חופשי לדבריה של בל הוקס – אם הפמיניזם רוצה ליצור שוויון בין גברים ונשים, זה בלתי אפשרי במצב בו החברה המערבית לא רואה את כל הגברים כשווים.

לא יכול להיות שוויון בין גברים ונשים עד שיהיה תיקון של המצב הגלובלי שממצב לובן בראש ההיררכיה האנושית, וכתוצאה גם נשים לבנות בורגניות כמקרה הבוחן לשחרור נשי.

וזהו המקום בו קבוצות כמו פמן (Femen) הן חלק מהבעיה, כשהן באות בהצהרות כמו "כחברה, עוד לא הצלחנו למחוק את המנטאליות הערבית שלנו כלפי נשים" – כי כולנו יודעות ש*כל* הגברים הערבים שונאים נשים, נכון?

בתגובה לקמפיין שערכו נשים מוסלמיות כדי לסמן את פמן כגזעניות ופטרוניות, אינה שבצ'נקו – אשר נמצאת כאן עמנו הערב – הגיבה: "הן כותבות על השלטים שלהן שהן אינן זקוקות לשחרור, אך בעיניהן כתוב 'עזרו לנו!'". תסביך המושיעה הלבנה, אולי?

סוג זה של פסבדו פמיניזם אשר מחזק תפישות של נשים לא-לבנות כפאסיביות, נטולות קול, אשר זקוקות שנבוא מבחוץ להציל אותן מהגברים שלהן, אם לא מעצמן, הוא לא פמיניזם שאני מכירה בו.

האם נשים בדרום הגלובלי נאבקות בנושאי פטריארכיה?

אמממ, כן – לצד כל הבעיות האחרות שהן מתמודדות איתן, שנכפו עליהן על ידי מערך קפיטליסטי, הן נאבקות גם בבעיה האוניברסלית שנקראת הפטריארכיה.

מי שמחפשות להכריז על סולידריות נשית רחבה צריכות להתחיל קודם כל בבדיקה עצמית כדי לראות היכן הן משתפות פעולה עם התנאים הרחבים שתוצאתן דיכוי – מיליטריסטי וכלכלי – של ה"אחיות" לכאורה שלהן, שם בדרום הגלובלי.

אקטיביסטית אחת מדרום אפריקה אמרה פעם, "בואו למרחב שלי – ותכבדו את מי שאתן מוצאות כאן. אל תבואו לכאן כדי להשליך את תפישותיכן."

אם הפריווילגיה הלבנה שלי נדרשת כדי להעביר את המסר הזה, לפחות היא תשרת מטרה אחת חיובית במאבק הרחב יותר לשוויון.

Kashmiri Women protesting


למקור

No Comments

Post A Comment