27 אוק הטרדות רחוב: גבר שדרס נערה בת 14 משום שסרבה לסקס עמו זה מספיק רציני?

סוראיה שימאלי

מאנגלית: ליאור בצר

שוב אני. הגיע הזמן לעוד פוסט בנושא "בבקשה התייחסו ברצינות להטרדות רחוב".

לפני חודש עצר גבר במכונית לצד נערה בת ארבע עשרה ברחוב בפלורידה והציע לשלם לה $200 בעבור סקס. יש מי שיחשיבו מחווה כזו כמחמאה. זה חלק מההתנהלות בחברה, התמודדות מול א–נשים, ניווט מערכות יחסים בין נשים וגברים. או לפחות זה מה שחושביםות רבותים מהמגיביםות במאמרים שאני כותבת על הטרדות רחוב. או שאולי הןם חושבותים, "היא בטח נראתה כמו זונה," וטוב, אתןם יודעותים איך זה.

הנערה אמרה לא. אז מה עשה הבחור? הוא גרר אותה בשערה לתוך המכונית, חנק אותה עד שאיבדה הכרה, השליך אותה החוצה, ואז – הוא עוד לא סיים – דרס אותה שוב ושוב מספר פעמים.  עדותי הראייה צפו במחזה באימה. הוא כמעט הרג אותה, אבל היא שרדה ואף זיהתה אותו במסדר זיהוי והוא נעצר באשמת ניסיון לרצח, תקיפה בנסיבות מחמירות, שימוש בנשק קטלני וכליאת שווא. אני תוהה לאיזה נשק קטלני מתייחסים האישומים? בהינתן ההבנה הגברית הנורמטיבית של מה זה איום, האם גבר שעוצר בצורה כזו ליד נערה ומדבר אתה באופן כזה הוא איום מיידי?

זו הטרדת רחוב שהגיעה לקיצוניות.

אתןם חושבותים, "הוא משוגע! אי אפשר לשים את מה שעשה באותה קטגוריה כמו הטרדות רחוב!" כן, אפשר.

הוא עצר ודיבר עם נערה שהוא לא הכיר ואמר לה מה הוא חושב ומה הוא רוצה שהיא תעשה. ברור למדי שהוא הרגיש שזה בסדר, אחרת הוא לא היה פועל כך. זה לא טירוף, זו תחושת זכאות. זה לא שונה *עקרונית* מגברים שאומרים, "חייכי," "רוצה טרמפ?" "תמצצי לי" ועוד ועוד ועוד.  וכל זה עוד לפני המישוש בפומבי שעלול לבוא בהמשך.

אוקיי. לא כזה סיפור, לפי מה שאומריםות. אבל הוא המשיך, כמו בהרבה המקרים. כשהיא אמרה לא, הוא פשוט לקח אותה. הוא חצה קו אדום שעלינו להזיז בהקדם. "לקחת מישהי" לא אמור להיות הקו האדום בכל הנוגע להתנהגות ראויה ונגישות למרחב ציבורי בטוח.

אנחנו שומעות על מקרים כאלה על בסיס קבוע ומקהה חושים, וללא ספק, יש הרבה מקרים אחרים שלא מגיעים לאזנינו. רק מספר דוגמאות:

• בשנה שעברה בסן פרנסיסקו, דקר גבר אישה בפניה ובזרועה לאחר שלא הגיבה בחיוב לכך שהטריד אותה מינית ברחוב.

• בבריידנטון, פלורידה, ירה גבר בתלמידת י"ב והרג אותה אחרי שהיא וחברותיה סרבו לבצע בו מין אוראלי לבקשתו. I

• בשיקגו, נדרסה נערה בת 15 מפוחדת למוות  לאחר שניסתה לברוח ממטרידים באוטובוס.

• שוב בשיקגו, תפס גבר צעירה בת 19 שהלכה ברחוב ראשי, גרר אותה לסמטה ותקף אותה.

• בסוואנה, ג'ורג'יה, הלכה אישה לבדה בלילה ושלושה גברים ניגשו אליה. היא התעלמה מהם, אבל הם הפילו אותה לקרקע ותקפו אותה מינית.

• במנהטן, נהרגה אישה הרה בת 29  כשגברים שצעקו לה מרכב מסחרי נכנסו במדרכה ופגעו בה ובחברתה.

• לפני חודש וחצי, נעצרה אצנית בקליפורניה בידי גבר זר במכונית שהציע לה טרמפ. כשסרבה הוא דרס אותה פעמיים.

ובל נשכח, כולנו משפחה אחת גדולה על הפלנטה הזו ואותו הדבר קורהבכל רחבי העולם בדרגות שונות ועם השלכות שונות. נשים הפועלות באופן חופשי ועצמאי בציבור זו התפתחות היסטורית חדשה יחסית, שינוי בסדר החברתי. הטרדות רחוב מחזירות אותנו לסדר הישן.

מה שקרה לנערה בפלורידה צריך לגרום לכולנו לעצור. לו עשה מה שעשה בהודו, היו הא–נשים פה אומרותים, "איזה מקום נורא זה לנשים." (שזה נכון.) במקום, אנחנו אומרותים, "הוא מטורף," או אפילו יותר טוב, "מה היא עשתה שגרם לו לחשוב שהוא יכול לעצור ולהציע לה כסף בעבור סקס?" הגבר הזה אמנם מסוכן, אך הוא כנראה אינו חולה נפש. אם הוא כן, אז כמוהו גם מיליוני גברים אחרים שחשים זכאים לתקוף ולהתאכזר לנשים ולילדותים ולא–נשים "שונות" מדי יום ביומו.

מבחינתן של נשים ושל להט"ב , בייחוד אם מחשיבות גזע ומעמד כגורמים במשוואה, הסיכון לכך גבוה במיוחד משום שמרבית הגברים הסטרייטים מרגישים בנוח למדי ללעוג לנושא הזה. מנדי ון דוון ממגזין Bitch כתבה כמה טיעונים מצוינים בנושא.

בכל מקרה, אם אתןם ממחנה ה"פמיניסטיות הממורמרות והמגזימות", ייתכן שתמצאו יותר היגיון בזה. הרי לכןם דמות ציבורית, גבר סטרייט, המתאר התרחשות לאחר שניגש אליו זר בשדה תעופה. האיש שניגש אליו רצה להביע את דעותו (שאחרי הכול, זה מה שעושים מטרידי רחוב כשהם אומרים דברים כמו, "איזה תחת!" וכו' וכו'):

המחשבות שלי התרוצצו בין מספר אפשרויות. אני בסכנה? לא נראה ככה. הוא היה לבוש היטב והייתה לו מזוודה ביד. הוא לא היה מצליח לעבור בביטחון עם סכין או אקדח. אולי כדאי שפשוט אתרחק? כנראה. אבל אם הוא יעקוב אחריי? ובכל מקרה, למה שאתן לו להעליב אותי ככה?

כך תיאר הכלכלן הפוליטי רוברט רייך את הלך מחשבתו לאחרונה, לאחר שגבר קרא אחריו גרסה גסה יותר של "קומוניסט מסריח". הערכת המצב המזורזת הזו היא משהו שרובנו חוות מספר פעמים בשבוע – וחלקנו, ביום. סביר להניח שרייך לא חשב על האינטראקציה הזו כעל הטרדת רחוב. "יא קומוניסט מסריח", לעומת זאת, היא המקבילה הפוליטית של "זונה עלובה." אף אחדת לא תוהה, כמובן, מה לבש רייך. אך בואו נתקדם, כי יש עוד הרבה עבודה. רייך כנראה לא השקיע הרבה אנרגיה או זמן בניסיונות להימנע ממפגש כזה עם זר. חוץ מזה, הטרידו אותו בשל האידיאולוגיה שלו, לא הגוף שלו. אידיאולוגיה זה דבר גדול. גסות רוח ממוגדרת והערות מבזות – קצת פחות.

במילותיה של הולי קירל, מקימת  Stop Street Harassment ומחברת הספר החדש 50 Stories About Stopping Street Harassers, במאבקה המייגע לגרום לא–נשים לשים לב:

בעוד הטרדה ציבורית על בסיס גזענות, הומופוביה, טרנספוביה, או מעמד – סוגים של הטרדה שיכולה לפעול כלפי גברים ולפעמים מצד נשים בעצמן – מוכרת כהתנהגות בלתי מקובלת מבחינה חברתית, הטרדת נשים מצד גברים על בסיס מגדרי ומיני לא נחשבת ככזו.* במציאות, כמו כל סוג אחר של הטרדה, הטרדת רחוב היא צורה של בריונות שמונעת משליטה ומזלזול.

(*הערת המתרגמת: בארץ גם הסוגים הנ"ל מקובלים מבחינה חברתית.)

יש א–נשים בחברה שיש להןם פחות כוח וכבוד, ואחרותים שיש להןם יותר.

נסו לתאר את החוויות של א–נשים נכותים או מוגבליםות. למשל, נשים בכסאות גלגלים חייבות להישמר מפני גברים שדוחפים את המפשעה שלהם למול פניהן.  "הארכיטקטורה של התוקפנות" הופכת בעלותי מוגבלויות לפגיעותים הרבה יותר בפני הטרדה ואלימות פוטנציאלית. לכך תוסיפו את הרעיון שא–נשים נכותים, בייחוד נשים נכות, צריכות לראות את עצמן כ"בנות מזל" על כך שבכלל זכו לתשומת לב.

כמו כן, א–נשים מהקשת הטרנס*, או כל מי שמבטא–ת את המגדר שלה/ו בדרכים לא קונבנציונליות, זוכיםות גם הןם ליהפך למטרות. לדוגמה, בקיץ האחרון, הותקפה איסלן נטלס, טרנסית בת 21, בידי גבר שהתרגז לגלות שהיא טרנסית, אז הוא וחבריו רצחו אותה. מגזין New Yorker כינה את הארוע "התחלה שכשלה." מה, הוא רק פלרטט. תשתחררו.  דווין ג'ונס, צעירה ג'מייקנית, נרצחה בנסיבות דומות רק שלושה שבועות קודם לכן.

נטלס נרצחה בניו יורק בסופו של קיץ שבו חוותה העיר קפיצה בפשעי שנאה על בסיס מין ומגדר. זה חשוב כי התקיפות האלה, שרבות מהן מתחילות בתור הטרדות רחוב "תמימות" מסוגים שונים – הערות, עלבונות, אולי גם נגיעות – מתפרשות כפשעי שנאה. כשקבוצת גברים מטיחה עלבונות בגברים הומואים ובא–נשים טרנס* ואז ממשיכים לפגוע בהןם או לרצוח אותם, אנחנו מזהות, הן משפטית והן חברתית, שמדובר בשנאה ובתרבות השליטה שמזינה אותה. אז למה כשקבוצת גברים צועקים, "שרמוטה מזדיינת" לעבר אישה שמסרבת לדרישותיהם, ואז עוקבים אחריה או תופסים אותה או רוצחים אותה, אנחנו לא מזהים מה זה – פשע שנאה על בסיס מגדר? למה א–נשים מתעקשותים לתרץ תירוצים?

ב-2005, הקימה אמילי מיי את Hollaback!, ארגון נגד הטרדות רחוב, על מנת לסייע לאגור חוויות של הטרדות רחוב כלפי נשים וכלפי להט"ב, ולספק אפשרות למאבק בתופעה. בארץ הוקם ארגון מקביל בשם "הכצעקתה". Hollaback! יצרו אפליקציית סמארטפון שמאפשרת למשתמשותים למקם את המטרידים שלהןם על מפה ולחלוק את סיפוריהןם עם אחרותים. לפני חודשיים, יצאה גרסה חדשה לשימוש בניו יורק, שמאפשרת לדווח על הטרדה היישר לחברותי מועצת העיר.

"באתר ihollaback.org ראינו מאות מקרים של הטרדה מילולית שהגיעה לכדי צורות אלימות קיצוניות יותר," מסבירה מיי. "הגיע הזמן שנכיר בכך שהטרדת רחוב אינה מקובלת בשום אופן."

למה להתמקד במקרי קיצון? כי אלה הן תוצאות הקצה של המיזוגניה היום–יומית. כי הסכנה של הטרדות רחוב אינה טמונה במטורף שמשתלח באלימות, אלא בסיכון של "בחור רגיל" להשתלח באלימות. זהו לא כתב אישום כלפי גברים, שרובם לא מתנהגים כך. יחד עם זאת, רובם גם לא לוקחים בחשבון שהסובלנות שלהם כלפי התנהגות כזו מאפשרת לגברים שכן מתנהגים כך – ויש יותר מדי כאלה – להרגיש בנוח עם עצמם. כפי שפורסם לאחרונה ב–Gradient Lair , "משמעות הפריווילגיה הגברית היא שמרבית הגברים לעולם לא חווים הטרדות רחוב, נקודה. אמנם עבודתו של ארגון נגד הטרדות רחוב היא חיונית, בייחוד בהעלאת המודעות הציבורית והבנת יחסי הכוח המעורבים בכך, הוא אינו יכול לטפל בשורשי הבעיה המזינים אותה. יש לנו בעיות מובנות לנוכח גבריות רעילה ואלימה. הטרדת רחוב אינה מתחוללת במנותק מהבעיות האלה ואינה סוגיה שנוגעת לחלאה אקראית זו או אחרת. הפוסט הזה מופיע תחת סיווג "פשע", אך למעשה הוא שייך לסיווג "תרבות".

לאחר שכתבתי על הטרדות רחוב לפני כחודש, הוצפתי בהודעות, בתגובות ובציוצים בטוויטר. רביםות כתבו לי ושתפו את חוויותיהןם האישיות. אך עם זאת, קיבלתי מסה גדולה של תגובות שהיו גרסאות שונות של "תתמקדי בדברים החשובים באמת", "תשתחררי, מותק" ו"אף אחד לא אוהב משביתי שמחות". התגובה האהובה עליי? "אני נמנע מנשים אמריקניות בכל הזדמנות. החיים שלי הרבה יותר מספקים ושלווים בזכות זה". צריך למצוא את ההומור שבאבסורד.

אבל אלה שאני באמת אוהבת, הןם הא–נשים שמסרבותים להאמין שזה קורה סביבןם, או אפילו יותר, שטועניםות שהמוטרדותים פשוט "לא יודעות לקבל מחמאה". תנו לי לנסח את זה בדרך הפשוטה ביותר: אם המחמאה שלכןם מפחידה א–נשים ודוחה אותןם, אז עליכןם למצוא דרך חדשה להחמיא.

רק משום שאינטראקציה בלתי רצויה של גבר עם אישה היא מנורמלת בתרבות, זה לא אומר שהטרדות רחוב הן בסדר. רק משום שגברים רוצים לצאת לדייטים ולא בטוחים איך להשיג אותם, זה לא אומר שהטרדות רחוב הן בסדר. רק משום שיש צרות גדולות יותר הנובעות ממיזוגניה, זה לא אומר שזה בסדר. גם אם אתןם חושבותים שהטרדה היא התוצאה ה"טבעית" של פסיכולוגיה מפותחת, זה לא אומר שזה בסדר. או רצוי, או בלתי נמנע.  אפילו אם את אישה ואת נהנית מזה, זה עדיין לא אומר שזה בסדרבהתחשב במחיר של גל אנדורפינים פתאומי.

ואחרוניםות חביביםות, בל נשכח את אלה שטוענותים, "נשים עושות את זה לגברים כל הזמן," נגמרה לי הסבלנות. לכו תעשו קצת שיעורי בית ותקחו בחשבון הקשר ויחסי כוח ומערכות, ומהי שקילות שקרית. חשבו על איך ולמה גברים קטנים מהממוצע נאלצים לבצע הערכות שונות לגבי מידת הביטחון האישי שלהם לנוכח גברים גדולים מהם, ומה המשמעות של זה מבחינת נשים שבממוצע–קטנות–מגברים. קראו על א–סימטריה מגדרית באלימות.

הטרדות רחוב זה עניין רציני כי זהו תסמין של בעיות עמוקות הרבה יותר הקשורות בחיי היום–יום, במרחב הציבורי, בזכותןם של א–נשים לפרטיות, באוטונומיה, באלימות ובביטחון. אך, כפי שברור כבר, הטרדות רחוב הן גם לעתים מסוכנות בפני עצמן.

מקור:

http://www.huffingtonpost.com/soraya-chemaly/street-harassment-is-runn_b_4004394.html