03 פבר פוליאמוריה ואנרכיזם-קווירי: אפשרויות התנגדות אין סופיות

מקור: סוזן סונג (מהאתר Anarchist Library)
מאנגלית: דןוג סיגאוי

כמה הערות מהמתרגםת: התחלתי לתרגם את הטקסט הזה לפני כמה וכמה חודשים, והפסקתי. המשכתי לתרגם אותו עכשיו למרות שאני כבר הרבה פחות מתחברת אליו כדי לסיים מה שהתחלתי, וגם כי אני חושבת שיש בו רעיונות מעניינים.

בטקסט הזה יש לא מעט בעיות לדעתי. שתיים מהגדולות שבהן הן הנטייה שלו לדבר על כל מה שלא בדיכוטומיה "סטרייטים/הומואים" כ"קווירי" תוך מחיקה של זהויות ביסקסואליות, א-מיניות, פולירומנטיות, ואחרות. בעיה נוספת היא בהנחה, הלעיתים גלויה ולעיתים סמויה, שמערכות יחסים פוליאמוריות הן מיניות-רומנטיות בהכרח, ושלקשרים מיניים רומנטיים ומשפחתיים יש חשיבות גדולה יותר מקשרים אחרים. השיח הביסקסואלי והשיח הא-מיני א-רומנטי יכולים להציע אלטרנטיבות לתפישות האלה, אני מזמינה אתכן לא לעצור בקריאת הטקסט הזה, אם הנושא מעניין אתכן, המשיכו ללמוד ולחקור ולכתוב בעצמכן.

כשקוויריות ואנרכיה נפגשות

המאמר הזה דן בתיאוריה קווירית, ברלוונטית שלה לפרקטיקה מינית אנרכיסטית, ובסיבות שבגללן אנרכיסטיות עשויות לבקר מונוגמיה כפויה כמבנה של מערכות יחסים. תיאוריה קווירית מתנגדת להטרונורמטיביות ומזהה את הגבולות של פוליטיקת זהויות. המונח "קוויר" (באנגלית: מוזר, שונה) מרמז להתנגדות ל"נורמלי", כש"נורמלי" הוא מה שנראה טבעי ומהותי. הטרונורמטיביות היא מונח המתאר מערכת של נורמות המבוססות על ההנחה שכולם הטרוסקסואלים, שהמגדר של כולם הוא גבר או אישה ושכולן מונוגמיות, יחד עם ההנחה שהזהויות האלה הן מקובעות, יציבות ומהותיות. תיאוריה קווירית מבקרת גם מבנים הטרונורמטיביים בהם מערכות יחסים שאינן הטרוסקסואליות מצופות לחקות מערכות יחסים הטרונורמטיביות, למשל בנורמטיביות מגדרית, במונוגמיות ובבעלות על הפרטנריות. כך תיאוריה ופרקטיקה קווירית מתנגדות לציפייה שכולם ירצו מערכות יחסים מונוגמיות, סיסג'נדריות והטרוסקסואליות.

במאמרו "אנרכיזם, פוסט-סטרוקטורליזם והעתיד של הפוליטיקה הרדיקלית" מבדיל סול נוימן בין אנרכיזם לצורות שונות של מאבקים רדיקליים. נוימן מגדיר התעוררות אנטי קפיטליסטיות ותנועות המתנגדות למלחמה שהן "אנטי-סמכותניות ולא מוסדיות (כ)מאבקים אנרכיסטיים". הוא מתאר את התנועות האלו כאלו ש"מתנגדות לנטייה לריכוזיות של מאבקים רדיקליים רבים בעבר… אין להן כוונה לנסות לעלות לשלטון המדינה, או לנצל את המוסדות והמנגנונים שלה". אנרכיזם במאמר זה מתייחס להתנגדות לממסדיות, היררכיה והטמעות פוליטית חלקית או מלאה במדינה.

נוימן מצטט גם הוגים אנרכיסטים כמו "בקונין וקרופוטקין (אשר) התנגדו להטעיה של הוגי אמנה חברתית שהיוו סנגורים למדינה, כמו תומאס הובס וג'ון לוק שהאמינו שריבונות מבוססת על הסכמה רציונאלית ועל התשוקה להימלט מהמצב הטבעי. עבור באוקנין הייתה זו בדיה, 'תרמית לא ראויה'… במילים אחרות, האמנה החברתית היא לא יותר ממסכה המנסה להסתיר את חוסר הלגיטימיות של המדינה. בפועל ריבונות נכפתה באלימות על א/נשים ולא הייתה מבוססת על הסכמה רציונאלית". הוא מתאר את ההתנגדות למדינה ע"י סימון חוסר הלגיטימיות שלה כמערכת ש"נבחרה" לכאורה. באופן דומה, תיאוריה קווירית יכולה לשמש כדי לבקר שיח ביולוגי על מגדר ומיניות "טבעיים" ע"י הצבעה על הדרכים השונות שבה הם מומשגים ומושפעים מהקשרים היסטוריים וחברתיים. הטענה של התיאוריה הקווירית היא שמיניות כקטגוריה וכדרך הזדהות שחושבות עליה כ"טבעית מבחינה ביולוגית" היא למעשה הבנייה חברתית.

אפשר לראות זאת בדרכים בהם "הומוסקסואליות" ו"מין" נוצרו כקטגוריות ביולוגיות. בסוף המאה ה-19 נוצר המונח "הומוסקסואל" כדי להגדיר את הזהות של א/נשים שמקיימים יחסי מין עם בני אותו המין. הומוסקסואליות כמונח הומצאה כדרך להגדיר הטרוסקסואליות, מה שמצביע על חוסר הטבעיות שלה ועל היותה מובנית חברתית. שיח ביולוגי ורפואי על מגדר ומיניות משתנים עם ההיסטוריה. בספרו "גילויים של המינים" מראה תומאס לאקר איך הובנה מסיבות פוליטיות, ולא מסיבת מדעיות או רפואיות "אי שם במאה ה-18 איברים שחלקו שם עד אז – שחלות ואשכים – הובדלו מבחינה לשונית. איברים שלא היה להם שם – הואגינה למשל – קיבלו שם". גם רעיונות לגבי אורגזמות נשיות ותפקידן, אם יש כזה, נידונו באותה התקופה. הבדלים בין המינים הפכו לדרך לתאר היררכיה מגדרית בה הסתכלו על נשים כעל נחותות מגברים. לאקר כותב שהמודל הזה המבדיל בין שני מינים הוא "תוצר של התרבות, לא פחות מהמודל הישן לפיו יש מין אחד", ניתן להבחין במעבר בין המודלים האלה במקרים כמו התצפיות של דה גראאף שמהן הסיק כי "יש לכנות את האשכים הנשיים שחלות". חוקרי אנטומיה של המאה ה-18 יצרו גם "איורים מפורטים של שלד נקבי כדי לתעד את העובדה שההבדלים בין המינים הם עמוקים, ומגיעים עד לרמה התת-עורית". במודל המין האחד, הגוף הזכרי הוא הנורמה אליה מושווים גופים אחרים. המודל הזה מניח את ההנחה הבעייתית לפיה הבדלים ביולוגיים גוררים פערים חברתיים "נורמליים". אולם לקאר מערער על הרעיון שמין הוא קטגוריה "טבעית" שמצביעה על הבדלים ביולוגיים משמעותיים, ובמקום זאת טוען שההבניה של מין מושפעת ומעוצבת ע"י מגוון מניעים מגדריים ופוליטיים.

מאבק מעמדי ועוד

תיאוריה קווירית מערערת על הטבעיות של היררכיות מגדריות ומיניות, וחושפת את ההשפעות הפוליטיות עליהן, לכן היא כלי בעל ערך לפרקטיקה אנרכיסטית. תיאוריה קווירית שואלת מה "נורמלי" ומה יוצר בינינו פערים היררכיים, ופותחת מרחבים חדשים של מאבק מעבר לפוליטיקה מעמדית. מהתיאוריה הפמיניסטית נלקח הרעיון שמגדר מובנה חברתית ולא ביולוגית, ולכן אינו מולד, טבעי יציב או "חיוני" לזהותה של מישהי בהתבסס על "הביולוגיה" שלה. למעשה, מגדר הוא תוצר של נורמות חברתיות, התנהגויות של פרטים ומבני כח חברתיים. לימודים הומו-לסביים נוספו לשיח אודות מגדר ומיניות ע"י הצגת הומוסקסואליות וזהויות להט"ביות כמושאי מחקר. בדומה לתיאוריה הפמיניסטית והלימודים ההומו-לסביים, תיאוריה קווירית רואה מיניות והתנהגויות מיניות כמובנית חברתית ומותנית היסטורית. תיאוריה קווירית מאפשרת מגוון פרקטיקות מיניות שמאתגרות את ההטרונורמה, כמו מערכות יחסים וזהויות לא מונוגמיות, מערכות יחסים בדס"מיות ועבודת מין.

תיאוריה קווירית פותחת מרחב חדש של ביקורת על האופנים בהם אנחנו מתייחסים זו לזו מבחינה חברתית בדרך השונה במובהק מפרקטיקה אנרכיסטית טיפוסית. בעוד שאנרכיזם קלאסי מרוכז בעיקר בניתוח של יחסי כח בין א/נשים, הכלכלה והמדינה, תיאוריה קווירית רואה א/נשים ביחס לנורמלי ולסוטה, ויוצרת אפשרויות התנגדות בלתי מוגבלות. תיאוריה קווירית מבקשת לשבש את ה"נורמלי" באותה הדרך שאנרכיסטים מתייחסים ליחסי כח, ניצול ודיכוי. אנו יכולות להשתמש בתיאוריה קווירית כדי להמשיג צורות חדשות של מערכות יחסים ויחסים חברתיים שמתנגדים לפטריארכיה ולדיכויים אחרים ע"י יצירת מערכות חברתיות שהן במובהק "קוויריות-אנרכיסטיות" ע"י אפשור של מגוון צורות הזדהות, יחסים מיניים, וזהויות נזילות שהן מעבר לבינאריה הומואים/סטרייטים, פרקטיקה קווירית אנרכיסטית מאפשרת לנו לאתגר את מוסד המדינה ואת הקפיטליזם, יחד עם איתגורם של דיכויים מיניים ונורמות שמוטבעות לעיתים תכופות במדינה ובמבנים חברתיים היררכיים נוספים.

 אנרכיזם קווירי כמבנה חברתי

דחייה קווירית של מוסד הנישואים יכולה להתבסס על התנגדות אנרכיסטית לתצורות היררכיות של מערכות יחסים ולהטמעות במדינה. אפשר להסתכל על אנרכיסט שמטפלת בילדה של מישהי אחר בתור אלטרנטיבה ליצירת משפחה כמי שמכונן יחסים קוויריים. ב"מהפכה וכתבים אחרים" כותב גוסטב לנדאואר "המדינה היא מערכת יחסים חברתית; דרך מסוימת בה א/נשים מתייחסות זו לזו. היא יכולה להיות מושמדת ע"י יצירת מערכות יחסים חברתיות חדשות; כלומר, ע"י כך שא/נשים יתייחסו זו לזו באופנים שונים. כאנרכיסטיות שמתעניינות ופועלות בתחומים של פוליטיקה מינית ומאבק בכל הדיכויים, אנחנו יכולות ליצור דרך "קווירית-אנרכיסטית" חדשה של התייחסות שמשלבת רעיונות אנרכיסטיים של תמיכה הדדית, סולידריות והתארגנות רצונית עם ניתוח קווירי של נורמליות ויחסי כח. עלינו לשאוף ליצירה וקבלה של דרכי התייחסות חדשות בתנועות האנרכיסטיות שלנו שמרסקות את המדינה ונלחמות בדיכויים, בתוך ומחוץ לחדרי השינה שלנו.

דרך אחת ליצור יחסים חברתיים בעזרת ניתוח קווירי אנרכיסטי היא ע"י פרקטיקות אלטרנטיביות לרעיונות קיימים של מיניות הטרונורמטיבית שמעוגנת במוסד המדינה. אנו יכולות לקבל מגוון של פרקטיקות מיניות, לרבות בדס"מ, פוליאמוריה וביסקסואליות* מבלי למצב אותן כנורמות חדשות, אלא כחלק מקשת רחבה של פרקטיקות שבד"כ נדחקות לשוליים בגלל ההסתכלות הנורמטיבית על מיניות. במערכות יחסים פוליאמוריות, הפרקטיקה שכוללת יותר מפרטנרית אחד מאתגרת מונוגמיה כפויה ואת התפישה של המדינה לגבי מהי מערכת יחסים נורמלית והולמת. פוליאמוריה היא רק פרקטיקה אחת שעולה כשאנו חושבות על צורות של מערכות יחסים שעשויות (גם אם לא בהכרח) לגלם היבטים מובהקים של אנרכיזם קווירי. בדס"מ מאפשר נזילות של יחסי כח, ע"י פירוק ויצירת מצג של יחסי כח ממשיים בהסכמה**. למרות שיישום הפרקטיקות האלה לבדו לא עושה מישהי למהפכנית בהכרח, אנו יכולות ללמוד מהפרקטיקות האלה כיצד ליצור תצורות חדשות של מערכות יחסים חברתיות וכיצד לאתגר את הנורמטיביות של התרבות המינית המגבילה וההיררכית של החברה שלנו.

פוליאמוריה כצורה של אנרכיזם קווירי

פוליאמוריה היא פרקטיקה של ניהול יותר ממערכת יחסים אינטימית אחת במקביל בפתיחות ובכנות בידיעת כל הצדדים המעורבים. זה כולל מערכות יחסים פתוחות, יזיזות, מערכות יחסים מרובות ועוד. המאפיין של פתיחות וכנות בפוליאמוריה מרמז על תפישות אנרכיסטיות לגבי התארגנות רצונית ותמיכה הדדית. בנוסף, פוליאמוריה מאפשרת אהבה חופשית באופן שבו תפישות מונוגמיות מדיניות של מיניות לא מאפשרות. אמה גולדמן במאמרה "נישואים ואהבה" כותבת, "האדם רכש לעצמו תבונה אך כל המיליונים שבעולם אין בכוחם לקנות אהבה. האדם שיעבד את הגוף אך גם אם יגייס את כל הכוח שעל פני האדמה לא יעלה בידו לשעבד את האהבה… בכוחה של האהבה להפוך קבצן למלך. כן, האהבה היא חופשית. היא אינה יכולה לפרוח אלא באקלימה של החירות. אז היא מעניקה את עצמה ללא שיור גבול או מידה."***

באהבה חופשית טמונים רעיונות אנרכיסטיים אודות תמיכה הדדית. אם נחזור קצת אחורה, פוליאמוריה מאתגרת תפישה של פרטנריות כרכוש או כנכס. במקום בעלות בלעדית על פרטנרים, פוליאמוריה מאפשרת לפרטנריות לחלוק את אהבתן עם כמה א/נשים שהן רוצים. בניגוד למונוגמיה כפויה, פוליאמוריה מאפשרת לבחור ביותר מפרטנר אחת, מה שמאתגר תפישות מדיניות של מהי מערכת יחסים נורמלית/טבעית ומכוננת תצורה קווירית של יחסים. מונוגמיה כפויה יכולה להתייחס למערכות יחסים שנוצרות בהקשרים בהם מופעל לחץ להיות מונוגמיים. מונוגמיה כפויה באה לידי ביטוי בחוקים ובמוסדות שלנו, בהם הציפייה והלחץ להיות מונוגמיים מתוגמלים ברווח חומרי וחברתי. אין בכך כדי לומר שמי שבוחרות במערכות יחסים מונוגמיות מוגבלות יותר מעמיתותיהן הפוליאמוריות. ביקורת על האופן בו מונוגמיה הפכה למוסד כפוי אינה שיפוט שקולה לשיפוט של אנשים ספציפיות והפרקטיקות המיניות/רומנטיות**** שלהן.

פוליאמוריה יכולה לאתגר גם תפישות מדיניות אודות נכסים ורכוש. מוסד הנישואים מושקע ברעיונות פטריארכאליים על התרבות הטרוסקסואלית. אפשר להיעזר בעבודתה של שרה אחמד כדי להמשיג פוליאמוריה. היא כותבת, "בדרך מסוימת, חשיבה על פוליטיקה של "צירי חיים" עוזרת לנו לחשוב מחדש על מערכת היחסים בין מורשת (הצירים שניתנים לנו בנקודה בה אנו מגיעות למרחב משפחתי או חברתי) ותולדה (הדרישה שנחזיר את המתנה שניתנה לנו ע"י הרחבת הציר). התולדה שלנו אינה זהה למורשת שלנו באופן אוטומטי, ואנחנו לא תמיד ממירות את המורשת שלנו ברכוש באופן אוטומטי. עלינו לשים לב ללחצים המופעלים עלינו על מנת ליצור שינויים כאלה." הניתוח שלה מדגים כיצד פוליאמוריה יכולה לאתגר רעיונות של מורשת ורכוש. פוליאמוריה מאפשרת מגוון פרטנריות ולא מושקעת בהכרח בהתרבות הטרוסקסואלית באותה הדרך בה נישואים כמוסד של המדינה מושקעים בה. בדרך זו, פוליאמוריה יכולה לשבש פרקטיקות של התרבות ומורשת ע"י יצירת מבנה משפחתי חדש ותצורות חדשות של מערכות יחסים שלא מושקעות בבעלות מינית ובהיותן רשומות במוסדות המדינה.

קריאה לחופש מיני

אתן עשויות לשאול, איך פוליאמוריה רלוונטית לי אם אני לא מעוניינת בפרקטיקה הזו? מה הרעיון במתיחת ביקורת על מונוגמיה אם אני במערכת יחסים מונוגמית מספקת? ע"י הבאת תאוריה קווירית לחדרי השינה שלנו ולרחובות, אנו יכולות להתחיל בהרחבה של התחומים שעשויים לא לחשוב עליהם כשמדברות על שחרור. כשא/נשים במערכות יחסים מונוגמיות מספקות מביאים בחשבון שנים של דיכוי מיני, יש להם את הכלים להבין מה המשמעות של להיות משוחררות למרות ההיסטוריה הזו, גם אם הן בוחרים להשאר במערכות יחסים מונוגמיות. אנו יכולות לשחרר את עצמנו מהכליאה בשרירותיות של הנורמות המגדריות והציפיות מאיתנו, לא רק במערכות היחסים הרומנטיות שלנו אלא גם בחיי היום-יום שלנו. תאוריה קווירית נותנת לנו מרחב לבגוד במגדר, לשחק בו ולהטיל ספק בגבולות של פוליטיקת זהויות ולקחת בחשבון שמיניות וזהויות אחרות אינן יציבות בהכרח, והן לא חייבות להיות. מיניות יכולה להיות נזילה ולהתבטא במגוון צורות, בדיוק כמו הביטוי המגדרי שלנו.

אנחנו מעוניינות ביותר מרק שחרור מעמדי. אנו רוצות להשתחרר מהציפייה הבורגנית מאיתנו להתחתן, שנתאם מסגרות מגדריות נוקשות ובינאריות של נשים וגברים, ננהל מערכות יחסים מונוגמיות ונבטא את המגדר שלנו בדרכים נורמטיביות ומגבילות. עלינו להאבק למען שחרור מגדרי עבור חברותינו ושותפותינו עברייניות המגדר ולהלחם למען החפש לביטוים שונים של מיניות בהסכמה ואהבה. המלחמה הזו לא קורית רק ברחובות. היא בבתי השימוש שבהם א/נשים טרנס* וא/נשים בעלות מגדר לא נורמטיבי ממושטרים ע"י אנשים שאינן מכירים בטרנסיות וזהויות מגדר לא נורמטיביות, בין אם ע"י תחזוק בינאריה סיסג'נדרית של זהויות והתעלמות מנזילות של זהויות מגדר או ע"י תיוג של א/נשים טרנס* כ"מגדר אחר". היא במבנים המשפחתיים שיוצרים סדר בורגני לחיים שלנו. היא ביצירת שיח מיני בו מסתכלות על מיניות מנקודת מבט מערבית, רפואית וביולוגית. היא במפגשים ובתנועות שלנו בהן קולות משמעותיים שלא שייכים לגברים, סטרייטים, סיסג'נדרים, לבנים נדחקים לשוליים. עלינו ליצור דרכים חדשות ושונות לחיות ולאפשר צורות קוויריות יותר של יחסים ושל קיום.

שחרור מיני נראה שונה עבור כל אחת. בחוויה שלי, להקשר ע"י חבר.ה ולהיות מוצלפת בהסכמה זה משחרר. להתנשק ולהתחבק עם משהי בהסכמה חופשית ורצונית של שתינו זה מספק בטירוף. להיות במערכת יחסים פוליאמורית פתוחה וכנה יצר עבורי את אחת ממערכות היחסים הרומנטיות המשחררות ביותר בחיי עד עכשיו. אולם, שחרור מיני הוא חוויה מאוד אישית. נוצרת בינאריה בעייתית בהמשגה של פוליאמוריה עצמה כתצורה קווירית-אנרכיסטית שעלולה לעודד יצירת "נורמה" חדשה בה פוליאמוריה נחשבת לנעלית על מונוגמיה וסוגים אחרים של מערכות יחסים הטרונורמטיביות.

אם נחזור לאחמד, מה שייחודי בחשיבה על צורות חדשות של מערכות יחסים הוא הלחץ ליצור חלופות ויש לקחת זאת בחשבון כשאנחנו מבנות דרכים חדשות ליצור יחסים שמאתגרים את הפטריארכיה, הקפיטליזם וההטרונורמה. עלינו להרחיב את התפישה שלנו לגבי איך פרקטיקה מינית אנרכיסטית נראית כדי להבטיח שניפוץ נורמות מגדריות, קבלה של נזילות מינית ומגדרית, קטגוריות לא יציבות ואתגור הלחץ להיות מונוגמיות יהיו חלק מהפרקטיקה האנרכיסטית שלנו לא פחות מאתגור יחסים חברתיים מדיניים. עלינו לחיות, להתארגן ולעבוד בדרכים שבונות באופן מודע תרבות שמגלמת התנגדות לפטריארכיה ולהטרונורמה. העבודה הזו חיונית לשחרור המשותף שלנו מקפיטליזם, אבל גם מפטריארכיה, הטרונורמטיביות וכל סוג שהוא של ציפיות מגבילות וכפויות לגבי המיניות שלנו.

עניין אתכן? רוצות לפטפט לקרוא וללמוד עוד על אנרכיזם קווירי? בואו לעמוד הפייסבוק של הקבוצה הקוויר-אנרכיסטית משפריצות:

https://www.facebook.com/Mashpritzot

* במקור היה כתוב queer heterosexual (הטרו-קוויר) ולא ביסקסואליות. הקאתי קצת בפה והחלפתי בביסקסואליות.

** כאן היה עוד משפט על הטרו-קוויריות.

*** התרגום לגולדמן הוא של דפנה רוזנבליט מתוך "חמישה מאמרים פמיניסטיים" שניתן לקרוא כאן:

https://www.dropbox.com/s/u4znm6zvu68weia/emma%20goldman%20hebrew-1.pdf

**** דוגמא מצוינת למה שהערתי בהתחלה, על האופן שבו הטקסט מניח שמערכות יחסים אינטימיות הן מיניות/רומנטיות בהכרח, או שמערכות יחסים מהסוג הזה משמעותיות יותר.