22 דצמ על הפרישות
תרגום והקדמה: הגר שיזף
חברות הקבוצה העידו כי המגזין כלל לא פנה לקוראים גברים, אלא לנשים בלבד. הדבר שקף את אמונתן של חברות הקבוצה שעל מנת לשים סוף לדיכוי הנשים, נשים צריכות להפסיק לשתף פעולה עם הדיכוי ואף לפעול כדי להפוך את הפטריארכיה לדבר המסכן גברים פיסית. בתשובה לשאלה מתי יראה שינוי משמעותי בסוגיית הבטחון של נשים, אמרו חברות הקבוצה כי ״המתקפות על נשים יפסקו רק כשיהיה מסוכן לתקוף אישה באותה מידה שמסוכן לתקוף גבר״.
בהרצאה שהתקיימה באוניברסיטת בוסטון במרץ 2014, סיפרה דיינה דנסמור על הקבוצה ויחסה לקוויריות: ״לא רצינו לקרוא לתנועה ׳שחרור האישה׳ כי לא האמנו ש׳אישה׳ זה דבר אמיתי. זו [אישה] היא האידיאל של הפטריארכיה, היא פנטסיה ותפישה מדכאת ומרוחקת. הכוונה והפונקציה שעומדות מאחורי המושג ׳אישה׳ הן להכריח אנשים ממין נקבה [female people] להכנס לתפקיד מוגבל וכנוע לשירות ולנוחיותו של המעמד השולט, הפטריארכיה, אלה שהמציאו וכפו את ההגדרה על אנשים ממין אישה״.
כמו תנועות נוספות לאורך ההיסטוריה הפמיניסטית, הקבוצה עודדה היבדלות של נשים מגברים, אך היא נחשבת לייחודית משום המוניטין שיצא לה כתנועה הטרוסקסואלית-בדלנית. הדבר התבטא בכך שלסביוּת מעולם לא הוצגה כפתרון פוליטי רצוי על ידי חברות הקבוצה. במקום זאת, דגלו חברות הקבוצה בפרישות מינית ופיתוח יחסים אינטימיים (אך לא מיניים בהכרח) עם חברות למאבק. המאמר ״עלהפרישות״, שפורסם בגליון הראשון (1968) של המגזין של הקבוצה, הוא הדוגמה הבולטת ביותר לגישה זו.
על הפרישות
מאת דיינה דנסמור; No More Fun and Games: A Journal of Female Liberation, גליון 1
אחד הגורמים שמעכבים את שחרורן של נשים מתלותן בגברים היא הסברה כי סקס הוא "צורך". המאבק לשיחרור האשה מועד לכישלון אם לא יתמודד עם הטענה הערמומית והמופרכת הזו.
כבר היום אנחנו רואים בנות שהשלימו את שחרורן המחשבתי, אשר מבינות בבהירות כואבת את הדיכוי אותו הן חוות, אך ממשיכות לנסות, בכוונה תחילה ולא בלי היסטריה, להפוך עצמן למושכות בעיני גברים. אין זה בהכרח מכיוון שהן רוחשות לגברים האלה כבוד – לעתים הן אף רוחשות להם שנאה – אך הן עושות זאת בשם "צורך מיני-רגשי בסיסי".
שלא כמו אכילה, סקס איננו חיוני לחיים. יש אנשים שעוברים את כל חייהם מבלי לעשות סקס בכלל, וביניהם גם אנשים הגונים, חמים ושמחים. המחשבה כי בהיעדר סקס אנשים הופכים מרירים, מיובשים ומעוותים היא מיתוס.
גברים הם שיצרו את הסטיגמה הגדולה המודבקת ל"בתולות נצחיות", משום שמבחינתם תכלית חייה של אישה היא ביולוגית ולכן אשה שאינה מתרבה היא עקומה, לא-טבעית ו"בטח יש לה מלא קורי-עכביש בפנים".
גברים, לעומת זאת, נחשדים במקרה הגרוע ביותר בנרקסיזם או פחד מסקס; הם לא סובלים מסטיגמה של מנוגדים-לטבע. חייו של הגבר נשפטים על פי מכלול סגולותיו; ייתכן שהיה עסוק מדי, שדבק במטרה מסויימת, שהיה אדם דגול שלא היו לו זמן או כוחות לבזבז על הזדקקות למערכות יחסים עם נשים.
חיילי הגרילה אינם מזדיינים. הם אוכלים, כשהם יכולים, אבל הם לא מזדיינים. יש להם דברים חשובים לעשות, דברים שסופגים את כל האנרגיות שלהם.
כולנו ודאי הבחנו בהזדמנויות בהן היינו כל כך מעורבות במשהו – במאבק, בעבודה, במחשבות, בכתיבה – שאכילה הפכה לעניין מזדמן ושינה לצורך שניתן להתחמק ממנו. אך הדבר הראשון שנעלם הוא סקס: זה לא נוח, זה זולל זמן, מרוקן מאנרגיה, לא רלוונטי.
אנחנו מתוכנתות להשתוקק לסקס. זה "מוכר". סקס גורם לעילוי ומבטיח ניצוץ של ביטוי עצמי בעולם משעמם ואפוף-שגרה. עבור נשים, סקס הוא האמצעי (היחיד) להשגת כוח.
מהכיוון ההפוך, גם עבור גברים סקס הוא אמצעי להפעלת כוח על נשים משום שתשוקתן המינית מוקדשת לגברים.
למעשה, מעט נשים מסופקות מינית, אך הן מאשימות בכך את הגבר הספציפי עמו הן מקיימות יחסי מין ומטפחות את המיתוס כי הן יכולות להיות מסופקות וכי הנירוואנה המיוחלת היא דבר שגבר, ורק גבר, יכול להביא להן.
מעבר לכך, חופש מיני הוא החופש הראשון בו זוכה האישה, והיא מייחסת לו חשיבות רבה משום שהוא כל מה שיש לה – בהשוואה לסתמיות ולמוגבלות של שאר חייה, החופש המיני מזהיר כזוהר הרקיע.
אך עלינו להגיע לתובנה כי הצורך בסקס הוא צורך מינורי שהוצא מכל פרופורציה, שלא הובן כהלכה (בדרך כלל מה שנדמה כצורך מיני אינו אלא התשוקה לליטוף, להכרה או לאהבה, התשוקה לכבוש, להשפיל או להפעיל כוח, או התשוקה ליצור קשר).
עלינו להגיע להבנה כי איננו זקוקות לסקס ושפרישות איננה דבר מתועב כי אם מצב שאפילו עשוי להיות רצוי, ובמקרים רבים עדיף על סקס.
זה הרי די מעליב, בסופו של דבר, לעשות אהבה עם גבר שמתעב אותך, שמפחד ממך ורוצה לרסן אותך! את לא חושבת שלהזדיין באווירה נטולת כבוד זה עניין די עגום? למה לטרוח? את לא זקוקה לזה.
אנרגיה אירוטית היא פשוט אנרגיה, ונתן להיפטר ממנה בקלות אם את עושה דברים מעניינים. אהבה, חיבה והכרה תוכלנה לתת לך חברותייך למאבק: אהבה כנה ופתוחה יותר שאוהבת אותך עבור מי שאת ולא עבור כניעותך, מתיקותך, סקסיותך וליטופי האגו שאת מספקת; אהבה שבה את תמיד סובייקט ואף פעם לא אובייקט בלבד, תמיד אקטיבית ואף פעם לא כוח-יחסי. ואם בכל זאת נשאר מתח באיברי המין, את תמיד יכולה לאונן. זה הרבה יותר פשוט בכל מקרה, לא?
אין זו קריאה לפרישות אלא קריאה לקבלתה של הפרישות כחלופה מכובדת, כזו העדיפה על הביזוי הגלום ברוב מערכות היחסים המיניות בין גברים ונשים. רק כאשר נקבל את רעיון הפרישות המוחלטת, נוכל להשתחרר.
עד שלא נקבל לחלוטין את רעיון הפרישות, עד שלא נגיד "אני שולטת בגופי ואני לא צריכה אף גבר חצוף עם זין שתלטן ושחצן שיבוא וינקה לי את הצנרת", תמיד יוותר בידיהם הכוח ההרסני לשלול מאתנו את תשומת לבם המינית, וגרוע מכך, האיום שיפסיקו להימשך אלינו.
את הדחייה ההרסנית מצד גברים לא ניתן למנוע. אם את רצינית וגברים מבינים זאת הם יפסיקו להימשך אליך.
אם לא תשחקי את המשחק ואת התפקיד, את לא תהיי אישה בעיניהם והם לא ימשכו אליך. את תהיי א-מינית וגרוע מכך – לא-טבעית ומאיימת.
גברים יפחדו ממך, יתעבו אותך וישמיצו אותך ברשעות – אותם הגברים שאת יודעת בבירור מוחלט שאת מסוגלת להקסים לחלוטין ולסובב סביב אצבעך אם רק תיפלי אל תוך התפקיד הנשי, אפילו אותם הגברים שסגדו לך בעבר.
כיצד זה יתכן? כמובן, משום שהם מעולם לא סגדו לך. זו האמת המרה וכדאי לך להשלים איתה עכשיו.
כשהם נחמדים אלינו, הם לא נחמדים באמת אלינו, אלא לבבואות שמשקפות להם את עצמם, לגרסאות שלנו שהם מייצרים להנאתם, לתענוגם ולמטרותיהם.
איזה בטחון מופרז יש לנו, עד כדי כך שאנו מקבלות את האהבה וההערצה, ואפילו משתוקקות אליהן, כאילו היו מיועדות לנו!
הדבר שאותו הם מעריצים הוא האידיאל הנשי שהם בנו, והם יתרגזו ויכעסו אם תפגמי באידיאל הזה ויפנו נגדך אם תנסי להרוס אותו.
אם לא תקבלי את הרעיון שאת לא צריכה אותם, לא צריכה מהם סקס, יהיה לחלוטין בלתי אפשרי עבורך להחזיק מעמד ותיאלצי לחיות חיים כפולים: להעמיד פנים בסביבת גברים שאת משהו שונה ממה שאת יודעת שאת. המאמץ שזה יצריך ממך בל יתואר, וסופו להיגמר באחת מני מספר דרכים הרסניות.
את, שהיה בידייך כוח כה משכר להקסים, להדליק ולזכות בהערצתם ובכבודם המוחלט של גברים, תצטרכי לוותר על כל זה. עלייך להיות מוכנה לעובדה שהם יפסיקו להמשך אליך, אפילו יידחו ממראך, יפסיקו לכבד אותך, אפילו ישנאו אותך, שיפסיקו להעריץ אותך, ואפילו יחשבו שאת לא טבעית ומעוותת וסוטה. אותם גברים שגוננו עליך באבירות שכזון ינסו להרוס אותך, יתקעו סכין בגבך, יחתרו במחשכים כדי לנקום בך על כך שאת מאיימת עליהם.
פגעת בהם פגיעה שלא ניתן להעלות על הדעת בכך שדחית את הסקס שלהם, העזת להיות עצמך (שמת את הצרכים שלך לפני הצרכים שלהם), יצאת מהתפקיד שלך, שללת את ההבחנה המינית המזויפת שגורמת לכל אחד מהם להרגיש גבר.
אם לא תתנהגי כמו אישה הוא לא יראה בעצמו גבר, כיוון שזהותו המינית תלויה בהבדלים הללו, והוא יחוש מסורס. אל תצפי לאהבה, תשוקה או חמלה מהגבר הזה.
אם כך, עלייך להתכונן להיות לא רק לא מושכת, אלא ממש להיות דוחה עבור רוב הגברים, ויתכן שאף בעיני רוב הגברים שאת כרגע מעריצה.
בילינו שנים רבות בלמידה כיצד להיות מצודדות בעיני גברים, כל הגברים, בין אם אנחנו מעוניינות בהם באופן ספציפי או לא. אנחנו מתלבשות, הולכות, צוחקות, משוחחות, מניעות את ידינו וראשינו, יושבות ומדברות – והכול באופן הנשי ומקסים שטיפחנו כפי שלימדו אותנו.
למדנו שכל הגברים צריכים לחשוב שאנחנו מקסימות ומצודדות – גם גברים שמשעממים או דוחים אותנו, גם זרים שאולי מנסים להתחיל איתנו. ואנחנו תמיד מפחדות להיראות וולגריות או דוחות אפילו בעיני הגברים המבחילים ביותר. את אותם גברים דוחים עלינו לנפנף בחינניות, בלי לפגוע באגו שלהם, כדי להותיר עליהם רושם חיובי.
כל כך חשוב לנו לשמור על תדמיתנו החיובית שאנו מוכנות לסבול את היותה שקרית ומעוותת, את העובדה שאנו נאהבות בזכות חולשתנו או בזכות איכויות שבכלל לא קיימות בנו, ושאת עוצמותינו מכחישים ושמים ללעג.
אם ברצוננו להשתחרר, עלינו לדחות את התדמית השקרית שבזכותה גברים אוהבים אותנו, והגברים יפסיקו לאהוב אותנו.
אם לא נלמד לקבל את העובדה הזאת, נתקפל תחת מבט הפחד או הגועל הראשון שנספוג, וודאי שנתקפל אם בעל המבט יהיה גבר שאנחנו אוהבות ומעריצות.
בסופו של דבר, כמובן, נפסיק לאהוב ולהעריץ גברים שכאלה. נבוז לגברים שאינם יודעים לאהוב אותנו כפי שאנחנו, גברים שהאגו שלהם דורש וזקוק למצגי-שווא.
זה יהיה עולם פחות חברותי, אך לא יהיו בו כמיהות שאינן באות על סיפוקן. מה שאנו רוצות באמת הוא שיאהבו אותנו כפי שאנחנו, ואם זה לא אפשרי – למה שנבקש לנו אהבה כלל? נוכל להבדיל בקלות בין חברים ואויבים: החברים יהיו חברי-אמת, האויבים לא יוכלו עוד להתחבא מאחורי נדיבות מזויפת – ואנו לא ניאלץ להתחנף אליהם.
די לעצב את עצמנו על פי דרישותיו של האגו הגברי! תנו לנו להיות מי שאנו, שלום ולא להתראות לאלו שנגעלים ממי שאנחנו באמת!
No Comments