08 ספט מה לעשות כשמישהי שאת מכירה נאנסת

ראשית כל, אכתוב את מה שלדעתי לא צריך לכתוב אבל למקרה שבכל זאת צריך:

1. האמיני לה.

עכשיו שהבנו את זה, אפשר להמשיך.

כשמישהי שאת מכירה נפגעת, ואת רוצה לתמוך בה, הדבר הכי חשוב הוא שאת שם בשבילה. זה לא מובן מאליו. יש נטייה אנושית מאוד בולטת להתרחק ממצבים קשים, ואין ספק שאלימות מינית היא בין הקשים.

אז קודם כל –

2. תהיי שם בשבילה. תהיי זמינה לה. שתדע שאת שם, בפועל.

מעבר לזה, אין דרך אחת נכונה לתמוך במישהי שתקפו אותה מינית. כל אחת היא שונה, בגיל שונה, מצב משפחתי שונה, בריאות נפשית שונה, אופי שונה, ראיית עולם אחרת. כך שכל מה שנאמר כאן הוא בתקן עצות כלליות, וזה חשוב להתאים לאישה עצמה. כך ש-

3. תהיי, אבל אל תלחצי. תקשיבי. תנסי להבין ממנה מה הצרכים שלה.

כשמישהי שאנו אוהבות במצוקה, הרצון שלנו לעזור הוא חזק מאוד. לפעמים הרצון הזה מתבטא בלחץ לעשות מה שאנו חושבות לנכון. לכי לפסיכולוגית, הגישי תביעה, תתלונני בעבודה/צבא/ארגון בו זה קרה… תכתבי לעיתון, דברי עם עו"ד… ספרי להוריו, תשלחי את האחים שלך לפוצץ אותו במכות…. יתכן שחלק או כל העצות הן מדויקות ומה שיעזור לנפגעת. אבל זכרי שזה מה ש*את* חושבת. תני לה את הזמן לעכל, תני לה להחליט מה טוב לה.

מה שאת כן יכולה לומר לה – ואפילו חשוב שתגידי –

4. זה לא אשמתך.
   עשית כמיטב יכולתך בנסיבות.
   אני מצטערת שזה קרה לך.
   מה אני יכולה לעשות בשבילך?
   אני פה בשבילך.
   את זאת שמחליטה מה את צריכה במצב הזה.

תגובות שכיחות לתקיפה מינית ואונס כוללות תחושת מחיקה של העצמי. האישה מולך אולי בכלל לא מרגישה יכולה להתמודד עם גורמים חיצוניים. ואולי כן – היא תגיד לך. ועד כמה ש"לעשות משהו" מרגיש נכון, חשוב לזכור שהממסד הוא לא ידידותי לנפגעות – לא רק שרוב תלונות האונס נגנזות ללא שום עשייה על ידי הפרקליטות – בדרך לשם צריך לעבור הרבה תהליכים שיכולים להיות קשים ואף משפילים, כולל חקירה ע"י המשטרה¹ (שיכולה לשאול שאלות חודרניות, פוגעניות, לא רלוונטיות, על גופך ועל המיניות שלך, ועל התנהגותך וההסטוריה שלך, החל מאיזה מין את עושה וכמה, ועד להאשמת הקורבן הקלאסית – מה לבשת? למה שתית? למה נתת לו להכנס לדירה שלך? וכולי). אין לאף אישה מחוייבות להתלונן במשטרה ולשלם את המחיר הזה, וזה לא משנה כמה אנו שלא נאנסנו זה עתה רוצות ללחוץ על המשטרה והפרקליטות להתחיל להתייחס לתיקים אלו כראוי. לכל אחת מאיתנו שמורה הזכות להתמודד עם הפגיעה שלנו כמיטב יכלתנו. ההחלטה היא שלך. שלה. אל תכריחי אותה – גם לא מתוך כוונות טובות – לחשוף את עצמה למה שנקרא לעתים "אונס שני" על ידי המשטרה ועורכי הדין של האנס.

אבל מה שכן אפשר לעשות –

5. הכיני רשימת משאבים לכשתהיה הנפגעת מוכנה להיעזר בהם.

משאבים יכולים לכלול את קו הסיוע לנפגעות תקיפה מינית (חייגי 1202)¹, שם של פסיכולוגית או יועצת שמתמחה באלימות מינית, אפילו שם של עו"ד שמבינה בנושא. את יכולה לעשות בדיקות מסביב – לבדוק המלצות, לדבר עם נפגעות או ארגונים וכולי – וכך כשהנפגעת תהיה מוכנה, יהיה לך מה להציע לה. אפשר גם להציע – "האם את רוצה לדבר עם בעלת מקצוע?"  או עו"ד… אבל כאמור – לא ללחוץ. אם היא תגיד לא, אמרי שיש לך המלצות לכשתהיה מוכנה. וחזרי על כך שאת לא בורחת לה. את פה עם אוזן קשבת וכתף להשען עליה.

וככזו –

6. המשיכי להשכיל את עצמך בנושא אלימות מינית.

יש כל כך הרבה תפישות מוטעות לגבי אלימות מינית, יש המון סטריאוטיפים, ומידע שגוי… כשאת הנפגעת, זה מאוד קשה לברור בין מה נכון ומה לא. בתור החברה/קרובה/בת זוג התומכת – לך כן יש את האפשרות לקרוא וללמוד על אלימות מינית – גם כדי להנגיש את האינפורמציה לנפגעת, וגם כדי לא להעביר מסרים לא נכונים בעצמך (כמובן ללא כוונה, אבל בכל זאת – עכשיו זה הזמן לתיקון, לא אחר כך).

ובכל מקרה –

7. היאזרי בסבלנות.

זה אולי הדבר הכי קשה. להמשיך להיות שם בשבילה, גם אם בעינייך היא לא פועלת, או פועלת לא נכון. גם אם לפעמים נדמה שהשבירות או הבכי חוזרים על עצמם וחוזרים על עצמם ושום דבר לא מתקדם. להיות בשבילה זה לא אומר להיות ביום או בשבוע לאחר ששמעת מה שקרה לה. זה להבין שיש פה דברים שמשפיעים לטווח ארוך, ושהתמודדות עם טראומה היא לא ליניארית – ייתכנו נפילות ותגובות מעגליות. אם אכפת לך מהנפגעת ולקחת על עצמך להיות שם בשבילה – היי סבלנית. היא ממש צריכה את זה.

ואחרון חביב – גם ממך נדרש פה הרבה. אז –

8. וודאי שאת מתמודדת גם עם הרגשות שלך.

אולי הפגיעה שלה היא טריגר לדברים טראומטיים שקרו לך. אולי הכאב של מישהי שאת אוהבת זה משא כבד לשאת. אולי הדרישות לזמן שלך ולנוכחות שלך גובות מחיר. מותר לך שיהיו לך רגשות שנובעים מהמקרה. את לא צריכה למחוק את עצמך. טפלי בעצמך. את לא יכולה לעזור לאף אחת אחרת אם את לא עוזרת לעצמך. לתת מקום למישהי אחרת זה לא אומר למחוק את עצמך – מותר לך לחוות דעה ולתת עצה, רק וודאי שזה לא בא בצורה של לחץ. המקום שאת נותנת לנפגעת הוא אוויר לנשימה ומרחב בטוח. אז חובה שגם את תרגישי בטוחה. היי קשובה לעצמך ולגבולות שלך, ואם משהו עובר את הגבול שלך זה לא אומר שאת חברה לא טובה, או שנכשלת. אם קשה לך, תנסי ביחד עם הנפגעת למצוא מקורות תמיכה נוספים/חלופיים.

מה לא לעשות:

• לא לספר לאף אחת.ד. זו ההחלטה של הנפגעת אם לספר, למי לספר, ומתי.
• לא להגיד לה "להתגבר", "לשכוח מזה", "להתקדם הלאה" וכולי. היא זו שצריכה לעבד את הרגשות שלה ואת התגובות שלה, בזמן שלה.
• לא לשפוט אותה. כל אחת מתמודדת אחרת. אין דרך אחת שעל נפגעות להתמודד. היא לא חייבת לעמוד בציפיות של אחרות.ים. היא לא חייבת לבכות כל היום וכל הלילה, או להתבודד. או שאולי זה בדיוק מה ש*היא* צריכה. היא המחליטה. כל דרך שהיא תבחר להתמודד היא לגיטימית. אם היא צריכה לצאת למסיבות – לכי איתה. אם היא רוצה להיות לבד – וודאי שאת זמינה כשהיא לא רוצה להיות לבד יותר. היא המחליטה היחידה. שום תגובה שלה לא משנה את מה שקרה לה או מורידה מחומרת המעשה.
• לא לשכוח שמה שחשוב לשמוע ממך זה תמיכה ואמפתיה. גם אם את נורא כועסת וזועמת, גם אם עכשיו את שונאת את כל הגברים או בא לך להרים הפגנה מול הפרקליטות – מולה, מול הנפגעת, וודאי שזה מה שאת נותנת. את הרגשות האחרים שלך – תביאי לקבוצה הפמיניסטית לבחירתך, ולא יהיו חסרות מי שיזעמו בזעמך. אם הנפגעת זועמת – הצדיקי אותה. אם היא רוצה לשקוע בדברים אחרים שמסיחים את דעתה – הסיחי אותה. מותר לך לזעום, אבל אל תפילי את זה עליה.
• אל תגידי לה "יהיה בסדר". את לא יכולה לדעת את זה. הטראומה שלה יכולה להיות מזערית או קטסטרופלית. וודאי שהיא יודעת שיהיה בסדר *איתך* כי את לא תזניחי אותה או תשפטי אותה או תלחצי עליה או כל השאר. את לא חייבת לה שיהיה בסדר, ואת גם לא יכולה לעמוד בהבטחה כזאת.
  

  ---

^1.↩