שולפת צפורניים | מדברימות על חי-חי-חיברות
486
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-486,single-format-standard,ajax_fade,page_not_loaded,,vertical_menu_enabled,qode-title-hidden,qode_grid_1300,side_area_uncovered_from_content,qode-content-sidebar-responsive,qode-child-theme-ver-1.0.0,qode-theme-ver-13.4,qode-theme-bridge,disabled_footer_top,disabled_footer_bottom,wpb-js-composer js-comp-ver-5.4.5,vc_responsive

מדברימות על חי-חי-חיברות

מאת נטלי ריד
מקור: http://freethoughtblogs.com/nataliereed/2012/01/27/talkin-bout-my-s-s-s-socialization/
תרגום: נעמה כהן

לפני כמה זמן חברה שלי בטוויטר שיתפה קישור מעניין לפוסט מאת סיילונס דרים על שאלת החיברות של נשים טרנסיות. חשבתי שזה מאד מעניין ורציתי לחלוק.

אתמול, בפוסט על איך לא כל הפמיניסטיות משתמשות באותו סגנון של נינג'יטסו (סוג של אמנות לחימה), דנתי בהיסטוריה של טרנסופוביה בתוך הפמיניזם ובמדיניות, גלויה וסמויה שלעתים קרובות מדירה נשים טרנסיות ממרחבים פמיניסטיים ומשיחות על פמיניזם. הצדקה נפוצה לגישה זו היא החיברות, הטענה לפיה זה שלא גדלנו כנשים ולא חווינו את אותן חוויות חיברות (כולל דיכויים, החפצה) אומר שאנחנו לא מבינות את החוויה הנשית ולא יכולות להשתתף בצורה משמעותית בשיח הפמיניסטי ובצד הקיצוני של הסקאלה, מחזיקות בפריבילגיות גבריות, טיעון שלעתים מוביל למלכוד 22, בו הרצון שלנו להיכנס למרחבים פמיניסטיים של מחאה מתפרש כתחושת מגיע-לי-הכל גברית וכשאנחנו כועסות על ההדרה אנחנו מביעות אגרסיביות גברית, שאנחנו חלק מהניסיון הגברי לשלוט בנשים ולנכס לעצמנו את הפמיניזם.

לפיכך, בכך שאנו מביעות בקול את הרצון להשתתף, אנו גם פוסלות את עצמנו מן ההשתתפות. בעצם ההתנגדות לקנאות ולאפליה אנו מוכיחות שהן צריכות להתקיים. הניסיון שלנו לתבוע את הזכות לא להיות כבולות למוסכמות חברתיות של תפקידים מגדריים, לתבוע את הבחירה לא להיות צייתניות ואסיביות, פשוט לחיות על פי אידאלים פמיניסטיים של כוח ושל בטחון עצמי, אנו מצטיירות כמדכא בעל פריבילגיות. את מפסידה בכל מקרה.

האופן בו נערות גדלות והיחס שהן מקבלות באמת חשוב וכמובן שהתוצאות של יחס זה הן הרות גורל ויש להתייחס אליהן כשמדברים על דיכוי ועל פריבילגיות. עם זאת, להתייחס לחיברות כאל מה שמגדיר את האדם זה ליצור סוג חדש של מהותנות. אם החיברות מגדירה את מי ואת מה שאנחנו, בשביל מה לעזאזל היינו צריכות פמיניזם מלכתחילה ?!

אנחנו חייבות להאמין שאישה היא יותר ממה שהחיברות לימדה אותה להיות.

אין סיפור אחד של נשים. יש סיפורים וחוויות רבים, כפי שיש נשים רבות. יותר מזה – באיזה מידה החיברות שעוברות נשים טרנסיות שונה מהחיברות שעוברות נשים סיסג'נדריות או דומה לחיברות שעוברים גברים סיסג'נדרים? האם באמת ניתן לומר שנערות טרנסיות קולטות מגדר כמו נערים סיסג'נדרים? או שמא אנו חוות את התרבות ואת המסרים החברתיים באופן ייחודי?

האם נעז להגיד שכשנערה טרנסית מקבלת את היחס המועדף המוצע לבנים היא חווה אותו כדבר חיובי? כפריבילגיה? למה לשקול את את ההטבות החברתיות כנגד הפגיעה המלווה הכרחה של אדם להשתייך למגדר שלא תואם את התחושה שלו את עצמו. בואו נזכר במושגי יסוד של הצטלבויות (שילוב של כמה דיכויים כגון: אישה+ שחורה+ לסבית או של כמה פריבילגיות כגון: גבר+לבן המתר'). יש הרבה דיבור על פריבילגיות גבריות, כמובן. אך קיים מחסור מזהיר בשיח על פריבילגיות סיסג'נדריות.

אבן בוחן בה נתקלתי בשיחה כזו היא הנושא של תרבות האונס ושל ההפנמה של תרבות זו על ידי נערות. הטיעון הוצג בפני לפני כמה שבועות על ידי אישה טרנסית שטענה שכולנו עדיין מחזיקות בפריבילגיות גבריות, אחת מהן היא שנשים טרנסיות לא מפנימות את תרבות האונס. כפי שאין סיפור אחד לכל הנשים הסיסג'נדריות, אין סיפור אחד לכל הנשים הטרנסיות. הרגע בו אנו מגדירות את עצמנו כנשים יכול להשתנות ולעתים קרובות קורה בראשית הילדות. נערות טרנסיות שמגדירות את עצמן כבנות מגיל מוקדם עשויות בהחלט להפנים את אותם מסרים לגבי מקומן כאובייקט מיני, לגבי השאיפות שאומורות להיות להן וממה הן אמורות לפחד. נערות טרנסיות עשויות להפנים מסרים אלה לגבי עצמן, לא לגבי אחרות (כמו שבנים סיסג'נדרים מפנימים).

יש האומרים, לא תמיד בצורה הכי רגישה, שיש הבדל גדול בין טרנסים וטרנסיות שהבינו את המגדר שלהן בגיל צעיר לאלו שזה קרה להן בגיל מבוגר. ההבדל בין שני "הטיפוסים" הוביל תיאורטיקנים לא-כל כך-ידידותיים לטרנס*ים להמציא תיאוריות, בחלקן תלושות או לא שלמות באשר לגורמים המביאים לטרנסקסואליות. תיאוריות אלה יוצאות מנקודת מבט של סקרנות לגבי השונה ולא מתוך הבנה של החיים והחוויות של טרנסים. ההבדל בין שני הטיפוסים אינו קשה להבנה ובעיקר אינו מצדיק חלוקה לשני טיפוסים נבדלים.

מי שמזהה את עצמה כבת בגיל צעיר, סביר להניח שתפנים את המסרים חברתיים-תרבותיים הנוגעים לנשים ותשאף להיות "ילדה טובה". בניגוד לכך, מי שדיכאה את הזהות הנשים שלה, תנסה להתאים לסטנדרטים הגבריים (מה שאף פעם לא באמת יילך… גם הטום-בוי הכי בוץ' היא לא באמת גבר) ותתפוס את ההניב החברתית באופן אחר, לכן התדמית שהיא תציג לעולם לא תהיה דומה לאישה הסטראוטיפית מבחינת מראה, לבוש והתנהגות. למרות שהיא אישה, היא לא חונכה על פי אותן הבניות חברתיות ואחרים שמים לב לזה. העובדה שהנראות הזו נתפסת כלא ראויה, לא מתאימה לסדר החברתי של "נשיות", נתפבת ככישלון אפילו בקרב פמיניסטיות. היא מטרידה על כך שמוסכמות חברתיות הקשורות למגדר עדיין טבועות בנו כחברה.

נשים טרנסיות רבות דוחות את ההפנמה של הזהות המגדרית שלהן. להתעקש שאותן נשים חוות משהו כל כך נבדל מהחיברות הנשית שמונע מהן להבין את החוויה הנשית זה להציב סטנדרט נוקשה להגחיך באשר לאיך אישה אמורה לחוות חיברות. סטנדרט שהרבה נשים סיסג'נדריות לא יעמדו בו.

האם אתן אומרות שכל הנשים הסיסג'נדריות הפנימו את אותם מסרים חברתיים באשר לתפקידי מגדר? כי אם לא (התשובה הריאלית היחידה) אי אפשר לפסיל אישה טרנסית מהמועדון שלכן.

המסר הוא שלאישה יש קיום במרחבים פמיניסטיים בהתאם לרמת הדיכוי שהיא ספגה? בכמה היא הפנימה את הפטריארכיה?

האם אנחנו באמת רוצות להגדיר את עצמנו לפי רמת הדיכוי ולא באמצעות שיתוף הפעולה כנגדו?

אפילו אותן נשים טרנסיות שחיו כגברים והאמינו בזהות הגברית שלהן עד גיל מאוחר, לא חוו את החיברות הגברית כמו בנים סיסג'נדרים ויש להניח שייעלבו אם יגידו להן שהחיברות הגברית שעברו הייתה פריבילגיה.

הציפיות המגדירות איך בן, הנמצא בצד המועדף של הבינאריה המגדרית, הן נוקשות יותר ונכפות לעתים קרובות הרבה יותר מאשר אצל בנות. לפמופוביה (הפחד מדברים "נשיים") יש נטיה מוזרה ולעתים קומית לפגוע דווקא בזכרים מלידה ( AMAB- assigned male at birth) הרבה יותר מבנקבות מלידה (AFAB – assigned woman at birth). סטיה של כל אחד ואחת מן הבינאריה המגדרית היא לא מקובלת ועדיין, בחברה שלנו יש הרבה יותר קבלה של נקבות שמאמצות מנהגים גבריים מאשר של זכרים המאמצים מנהגים נשיים. הסיבה היא שהמאפיינים הגבריים נתפסים כנעלים והשאיפה לאחוז בהם נתפסת כטבעית, בהתחשב בכמה מגניבה היא הגבריות וכמה טפשית, חלשה, פאתטית וקלת דעת היא הנשיות (אל תדאגי, קוראת, אני מדברת בציניות ואני משתמשת בה הרבה).  דוגמא ברורה מאליה היא המנעד הרחב דרכו יכולה נקבה-מלידה להביע את עצמה באמצעות לבוש. זכר מלידה, לעומת זאת, בדרך כלל זוכה ללעג או נתפס כחולני אם יתלבש באופן נשי. הזכרתי בפוסטים קודמים את הפטיש הטרנסווסטי כאבחנה השמורה לגברים בלבד. יש לציין שזכר מלידה שיפגין שונות מגדרית, סביר להניח שיתקל באלימות, יותר מאשר נקבה-מלידה.

כשאדם גדל ונחשף לחיברות גברית בעוד הזהות המגדרית שלו לא תואמת את הציפיות הוא חווה טראומה ואיום. שום דבר בחוויה הזו הוא לא פריבילגי ואותו אדם אינו מפנים או מסגל לעצמו את ההליכות הגבריות של גבר סיסג'נדר. במקום שהחיברות תהיה כלי לפיתוח בטחון עצמי ותחושת כוח, היא הופכת למכאיבה, למוחקת את הזהות העצמית. לאותו אדם יש רשימת מלאי פנימית של התנהגויות אותן הוא צריך לבצע כדי לא להיחשב נשי, להיתפס כמגוחך או לספוג אלימות. במקום לזכות בהטבות בתור שייך לקבוצה הנעלה בדינמיקה המגדרית הוא חווה כלא של נורמות וחוקים גלויים וסמויים. במקום להפנים מקום של להיות נורמלי מבחינה מגדרית, אדם מפנים בושה, שנאה עצמית וצורך למשטר את עצמך, את האישיות, תחומי העניין, האינטראקציה עם אחרותים, כל דרך בה את יכולה "להיתפס" ולהיחשף כלא-נורמלי, נחות שבורה וטועה.

כל אספקט חיברות של סיסג'נדריות גברית , עבור גברים סיסג'נדרים הוא בסיס לפריבילגיות, בשבילנו הוא דיכוי.

אנו לא חוות חיברות גברית, אנו חוות חיברות טרנסג'נדרית. מערכת בה אנו מחויבות לדכא את הזהויות שלנו כדי להתאים לסטנדרטים גבריים של גורלנו הביולוגי, או שניהרס תוך כדי ניסיון.

אם את רוצה לטעון שחיברות הייתה הפריבילגיה שלי, שהיא נותנת לי יתרון ביחס לאישה סיסג'נדרית שאת החוויה שלה אני לא יכולה להבין, זה אומר שאני מתחזה, שאני לא אישה אמיתית, שאני מדכאת, שצריך להדיר אותי מהפמיניזם… טואאאאאוב….. אני אבקש ממך לזכור כמה פעמים במהלך ילדותך הותר לך לבטא את המגדר שלך לפי בחירתך כמו לענוד סרט בשיער או ללבוש מכנסיים במקום חצאית.

עכשיו תחסירי מהמספר הזה את מספר הפעמים שביטוי המגדר הזה הסתיים באלימות. אם יצא לך מספר חיובי, זה מספר הפעמים שאני מאחלת לך ללכת להזדיין.

 

No Comments

Post A Comment