שולפת צפורניים | צבע אחד
163
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-163,single-format-standard,ajax_fade,page_not_loaded,,vertical_menu_enabled,qode-title-hidden,qode_grid_1300,side_area_uncovered_from_content,qode-content-sidebar-responsive,qode-child-theme-ver-1.0.0,qode-theme-ver-13.4,qode-theme-bridge,disabled_footer_top,disabled_footer_bottom,wpb-js-composer js-comp-ver-5.4.5,vc_responsive

צבע אחד

מתוך מופע National Poetry Slam 2013

תורגם ע"י ליטל פוגל

~*~ היא הוא – שניהם ~*~

בית הספר שלי היה די מתקדם. הם לימדו אותנו בשעת החינוך המיני אפילו על אמצעי מניעה.

כשהייתי בן ארבע-עשרה אבי הגיש לי קופסת קונדומים ושאל: "אתה יודע איך להשתמש בהם, נכון?

לימדו אותנו אילו משיטות המניעה היו היעילות ביותר.

אני מטקסס, אז "אבות עם רובי ציד".

ולאן לפנות כשמשהו משתבש.

מה לקחת, איך לתקן

את הבלאגן שהכנסת את עצמך אליו. לימדו אותנו על הרפס, זיבה ועגבת.

ואיך לשמור את כל הנוזלים שלך לעצמך.

חבריי לימדו אותי איזו מרפאה לא תגלה להוריי.

מי מהן מחלקת קונדומים בחינם.

אבל מעולם לא לימדו אותי שדברים גרועים מתינוק או מחלה עלולים לקרות.

למדנו על "רופיס"      (שם כינוי לרוהיפנול – "סם האונס")

למדנו לכבד "לא" של אשה.

למדנו "לשים עין" על המשקה, לשאת גז פלפל.

למדנו מה לעשות כשאשה בסביבתנו מותקפת.

אבל לא שזה יכול לקרות לנו.

הייתי בתולה כשנאנסתי בפעם הראשונה.

כשזה קרה לי השעה הייתה עשר בבוקר והוריי היו בבית.

ספרי הלימוד לא כללו תיאור של האופן בו אפילו לא אנסה להתגונן. לא הייתה שם פסקה שמתארת כיצד לעצור אותו/ה בלי לעשות מזה סצנה.

לא חולק דף עבודה על איך לעצור אותו בלי להעיר את הוריי.

לא הייתה שם תשובה נכונה לאיומי ההתאבדות שלה כשלי לא היה חשק.

לא היה ספר הדרכה לקורבן המנומסת.

אתן.ם יודעות.ים – זה לא היה כמו שאמרו שזה יהיה

אני הייתי פיכחת, וגם הוא. היינו בני שבע עשרה.

חמש עשרה.

לא אמרו לי שלא אדע כיצד להגן על עצמי.

שהריאות שלי יצטמקו ושנעמיד פנים של בעל ואישה, שנעמיד פנים של אהבה.

העניין עם העמדת פנים,

שזה משטח את הכל לרמה של צבע אחד.

זה הופך הכל לפשטני מדי. היא: זה הופך הכל לעיצור אחד,

והעיצור הזה תמיד נתפס כ"כן".

לא לימדו אותי שאוכל לרצות להיות עם מישהי אבל לא תמיד לרצות אותה.

שסקרנות לגבי יחסי-מין לא אומר שביקשתי את זה.

מה שלמדתי הוא: שאני מצופה לרצות את זה.

הוא שאני אמורה להרגיש שדודה. אמורה להרגיש כתת-אדם. הוא: למדתי שאם אתה לא צורח.

אף אחד.ת לא ישמע אותך

אז אל תכתוב על אלה שהתחמקו מזה

למדתי שמייק-אפ מגיע בארבע עשרה גוונים שונים

אף אחד.ת לא רוצה לשמוע היא: שעורך משנה את צבעו.

הם שואלים "מה שלומך?"

רק כדי לשמוע אותך אומר.ת "בסדר" למדתי שאני אמור.ה להרגיש בסדר. היינו נאהבים אחרי הכל.

עם אהבה כזאת

ממש לא צריך לוודא רצון, נכון?

אני לא רוצה להאשים את בית הספר שלי.

אני לא רוצה להאשים אותה.

אני לא רוצה להאשים את הכנסייה שלי, את אמא שלי ואפילו לא את הילד ההוא.

היינו רק ילדים.

אבל את הדבר הזה אפשר למנוע!

אז מישהו חייב לקחת את האחריות למניעה הזאת. אנחנו יכולות.ים ללמד את זה בצורה טובה יותר.

ציורים מסוימים עשויים מאלף נקודות של צבע.

אם את עומדת בקרבה גדולה מדי השקיעה הופכת לאסופה של נקודות אדומות.

אנחנו מלמדות.ים שאונס הוא תמיד גבר בסמטה.

תמיד לסת נעולה ואגרוף קפוץ.

תמיד חולצה לבנה מוכתמת.

אבל מעולם לא השתמשתי בגז הפלפל שלי.

מעולם לא היה עלי לדאוג מאיזה דוד או מחדר הלבשה.

אל תבלבלו סיפור אחד עם כל שאר הסיפורים.

אל תבהו בנקודה אחת אדומה ותאמרו –

שכל הציור הוא רק צבע אחד.

Onecolor

 

No Comments

Post A Comment