שולפת צפורניים | תנו לה להגיד "לא"
1052
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-1052,single-format-standard,ajax_fade,page_not_loaded,,vertical_menu_enabled,qode-title-hidden,qode_grid_1300,side_area_uncovered_from_content,qode-content-sidebar-responsive,qode-child-theme-ver-1.0.0,qode-theme-ver-13.4,qode-theme-bridge,disabled_footer_top,disabled_footer_bottom,wpb-js-composer js-comp-ver-5.4.5,vc_responsive

תנו לה להגיד "לא"

מאת:  סטפני ג'יס להפינגטון פוסט
מקור: http://www.huffingtonpost.com/stephanie-giese/ler-her-say-no_b_4646586.html
תרגמה: חן קלר

 את אחת ההחלטות ההוריות החשובות ביותר שלנו עד עכשיו, קיבלנו במהלך היריד המחוזי.

היינו מותשים. הבית שלנו עמד למכירה; הבת הצעירה שלנו, פני, הייתה פעוטה והילדים הבוגרים יותר עוד היו צעירים – בגילאי 5 ו-3. לילה אחד החלטנו שעל מנת לספק זכרונות מתוקים וחוויות חיים, נתמודד עם ההמון והחניה הבלתי-אפשרית, נפרד מהכסף וניקח את הילדים ליריד המחוזי. דחפנו את עגלת הילדים בין החיות, קנינו צמר-גפן מתוק ועמדנו שעות בתור לקניית כרטיסים למתקנים.

ניקולאס, הבכור, היה ברקיע השביעי, גורר את כולנו אחריו במרוץ ממתקן למתקן, חלקם פעמיים או שלוש. אבי, הבת האמצעית, פחדה מכדי לעלות על המתקנים.

בעלי ניסה לעודד אותה, אך היא הוסיפה לומר "לא".

בתחילה היינו שנינו מתוסכלים קלות. חלפנו בנסיעה על פני המתקנים האלה מספר פעמים בימים האחרונים, ובכל פעם מחדש היא התחננה שנעצור את הרכב כדי שתוכל לעלות על הקרוסלה. אך כעת עמדו דמעות בעיניה ופחד בליבה אל מול המגלשה העצומה או הגלגל הענק.

בעודי מקשיבה לאדי מנסה לשכנע אותה לעלות על המתקנים, הלב שלי נפל לתחתונים. זו לא הייתה אשמתו. הוא ניסה להיות אבא טוב. הוא רק רצה להראות לה שהיא מסוגלת להתגבר על הפחד הזה וליהנות.

"נו, מתוקה. אהיה כאן לידך כל הזמן. את לא צריכה לפחד. את יכולה לסמוך עלי. אני אוהב אותך."

ידעתי.

ידעתי שבעוד 10 או 12 או 20 שנה, היא תשמע את אותן המילים מנער או מגבר אחר, אך הסיכונים יהיו גבוהים יותר.

וכשהבנות שלי ישמעו את המילים האלה, ואני בטוחה שזה יקרה, אני רוצה שהן תוכלנה לומר "לא" – ולומר זאת שוב ושוב, אם הן צריכות.

כי אפילו אחרי שתאמרנה את המילים, עוד יהיו שכנועים ופיתויים, אפילו אם הם יבואו מגברים עם הכוונות הטובות ביותר והטהורות ביותר.

העבודה שלנו היא ללמד אותן שאל להן לעשות דבר שגורם להן אי-נוחות.

גם אם המשמעות היא לאכזב מישהו. גם אם אותו אדם הוא אני או אבא שלהן או אהבת חייהן.

לא זה לא. תמיד.

אנחנו יכולים להגיד להן, אבל אם הן מעולם לא ראו את זה עובד במציאות, איך תוכלנה להבין?

אם מאז ומעולם שכנענו אותן לעשות דברים שהן לא רצו לעשות כדי "לכייף" ולספק אנשים אחרים, איך נוכל לצפות מהן להגן על עצמן ועל דעתן כשזה חשוב באמת?

עלינו להראות לבנותינו (ולבנינו) ממש עכשיו שאנחנו מכבדים את ה"לא" שלהן. לא משנה אם היא רק בת שלוש. לא משנה שאני יודעת שהיא תיהנה מהקרוסלה אם היא רק תנסה.

היריד המחוזי של יורק הוא המקום המושלם להתאמן בו, כאשר הסיכונים עוד נמוכים. אנחנו יכולים לנטוע זרעי עידוד וחיזוק בבנותינו ובו בזמן להראות לאחיהן דוגמא כיצד צריכה התגובה שלהם להיראות כשאומרות להם "לא".

לקחתי את בעלי הצידה והסברתי לו מה אני חושבת שאנחנו צריכים לעשות והוא הסכים.

לראות את ההקלה על פניה של ביתי כשאבא שלה חיבק אותה ואמר לה שהוא לעולם לא יגרום לה לעשות דבר שגורם לה לתחושה רעה היה שווה מליון כרטיסים מבוזבזים למתקנים.

כן, יצאנו משם עם כרטיסים עודפים, העברנו אותם למשפחה אחרת שנכנסה ליריד כשעזבנו.

אלה היו 20 הדולרים הכי טובים שאי פעם הוצאתי.

8 Comments
  • magesch
    Posted at 19:10h, 17 מרץ להגיב

    פוסט מעולה וחשוב. תודה.

  • אפי
    Posted at 11:14h, 18 מרץ להגיב

    בהתחלה התחברי לרעיון הזה, אבל אני תוהה היכן זה נגמר ?
    הרי יש המון הזדמנויות לילדה שלי להגיד "לא!"
    לא רוצה לאכוןל
    לא רוצה לישון
    לא רוצה את הבגד הזה
    לא רוצה ללכת לגן
    ובשום מקרה אחר את לא עושה את הקישור בין ניצול אהבתה אלי לבהין ריצוי גברים אחרים בהכיעה לבגרות
    יתרה מזאת , פוביות יש לכולנו וברור לנו כמבוגרים כי ככל שנפטרים מהן בגיל מוקדם יותר , כן יקל עלינו בעתיד
    איך הכותבת מתייחסת לטענה זו ? אינני יודע .
    שיקול דעת הורי הוא דבר מורכב ומאתגר , ערכים של משמעת מחד וחופש בחירה תמיד יתחככו זה בזה.
    מי שקורא את הפוסט הזה , כנראה חינוך ילדיו חשוב לו ואני מאמין שידע מתי כן ומתי לא
    וכהורה אני מעדיף לא להרגיש אשם כבר מההתחלה…יהיה לנו מספיק על מה לקחת ללב בהמשך 🙂

    • Ayala
      Posted at 15:36h, 18 מרץ להגיב

      הזדמנויות להגיד "לא" זה לא אותו דבר כמו הזדמנויות להגיד "לא" ושהלא באמת יכובד. האם כל פעם שהילדה שלך אומרת שהיא לא רוצה לאכול היא גם לא אוכלת, כשהיא לא רוצה ללכת לגן היא לא הולכת לגן?
      כפי שכתוב בפוסט – האם היא רואה שלהתעקש על לומר "לא" זה אי פעם יכול לעבוד או שהיא תלמד שאין טעם בכלל לנסות?
      אני מניחה שהגבול אצל הורים שונים עובר במקומות שונים אצלי למשל "לא רוצה את החולצה הזו" זו שוב הזדמנות ל"לא" שעובד. ובכל מקרה לדעתי האישית רצוי שיהיה הסבר ללמה היא *צריכה* לעשות משהו שהיא לא רוצה
      הפוסט מדבר על לומר "לא" על דברים שהיא לא צריכה ולא חייבת. אני חושבת ששם צריך לעבור גבול ברור. מה שלא חייבות צריכות רצון בשביל לעשות.

      • אפי
        Posted at 00:14h, 19 מרץ להגיב

        פה כנראה אנו חלוקים "ידעתי שבעוד 10 או 12 או 20 שנה, היא תשמע את אותן המילים מנער או מגבר אחר, אך הסיכונים יהיו גבוהים יותר."
        הפוסט הזה מחבר בין "לא" על פחדים לבין "לא" לגברים .
        אני מעודד את ביתי כל יום לבחירה . אם בבחירת בגדים לגן , העדפה במשחק כזה או אחר וכיו"ב .
        אך פה הפוסט משליך את המושג "לא" רחוק כל כך ולכן אני מתקשה להתחבר לרעיון .
        ברור לי , כמי שילדתו חשובה לו כי אני אגדל אותה להיות נערה אסרטיבית וחדה שכאשר ישמעו ממנה "לא" , תהיה כוונתה צחה כשלג, אך ילדה שתגדל על תחושה כי יכולה "לנצח" כל פחד שיש בה , תגדל בעייני להיות אחת שלא מפחדת להגיד "לא" כי זה לא קולי , או "לא" כי כולן כבר עושות את זה …
        תודה על הפוסט הזה , הוא האיר לי את הדרך וכמה מחשבות עם עצמי 🙂

  • תומאס
    Posted at 14:01h, 18 מרץ להגיב

    זה באמת מאד סימלי ואופייני לתקופה שלנו – להעדיף לחנך את ילדינו לאפשרות לומר "לא"
    באופן אסרטיבי ונחוש על פני החינוך להתגברות על פחד, מכשולים וקשיים.

    • Ayala
      Posted at 15:32h, 18 מרץ להגיב

      אני לא בטוחה שזה באמת טרנד סוחף כמו שזה צריך להיות אבל כן זה נחוץ ודרוש מאוד. מה גם שאני רואה הבדל בין התגברות על פחד לבין התגברות על מכשולים. פחד נחשב משהו שצריך להתבייש בו בתקופת החיים שלנו ואני חושבת שכדאי להפטר מזה. הבן הבכור שלי מפחד מכלבים גדולים. הדבר היחיד שאני יכולה לעשות לדעתי זה לשמש לו דוגמה אבל לא לדחוף אותו "להתגבר על הפחד" על ידי בכוח לקרב אותו לכלבים גדולים כשהדבר שהוא רוצה זה להתרחק מהם. להתגבר על מכשולים בדרך למטרה שהצבת לעצמך זה משהו אחר לגמרי לדעתי.

      • תומאס
        Posted at 18:03h, 18 מרץ להגיב

        איילה, ילדים בני שלוש לעיתים רחוקות מציבים לעצמם מטרות הכוללות התגברות על פחד. בשביל זה אנחנו המבוגרים שם כדי לסייע להם לעבור את החוויה ולהפיק ממנה לקח חיובי . חוץ מזה שאני התייחסתי במובן היותר סמלי ונראה לי שגם במובן הזה, מבחינתך חשוב יותר לדעת לומר לא (כאשר אני מניח שהמשמעות המגדרית של אמירת "לא" הינה אחת החשובות בעינייך, אם לא החשובה ביותר) מאשר להתגבר על פחד ולקבל בטחון עצמי חיובי ביכולתך לעשות משהו .

        • Ayala
          Posted at 23:44h, 21 מרץ להגיב

          ראשית, היו לי כבר שני ילדים בני שלוש.
          שנית, התגברות על פחד זה לא ערך עליון מבחינתי שבשבילו צריך להתעלם מכל ערך אחר. התגברות על פחד אני מראה באמצעות דוגמה אישית וגם כבוד למילה "לא" אני מראה באמצעות דוגמה אישית כשאני מכבדת אותם וש"פחד" היא סיבה לגיטימית ביותר לאי רצון.
          אני פשוט לא רואה בסיטואציה המתוארת בפוסט שום דרך שבה ההורים יכלו ללמד את הילדה להתגבר על פחד.
          ילדות לא מתגברות על פחד כשהן לומדות שפחד זה לא לגיטימי ושצריך להסתיר אותו כי אחרת לוחצים עליך כל כך הרבה פעמים שבסוף ישימו אותך על הסחרחרה גם כשאת בוכה ומייבבת ותגלי שלא קרה אסון גדול. בדיוק כמו שלא מתגברים על פחד מבריכה כשזורקים אותך למים העמוקים לפני שלמדת לשחות
          לכן בסיטואציה המתאורת בפוסט יכלו להיות אך ורק שני שיעורים: כבוד למילה "לא" ואי כבוד למילה "לא" ולא שום דבר שקשור בכלל להתגברות על פחד.

Post A Reply to magesch Cancel Reply