שולפת צפורניים | קומדיות רומנטיות בשירות תרבות האונס
383
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-383,single-format-standard,ajax_fade,page_not_loaded,,vertical_menu_enabled,qode-title-hidden,qode_grid_1300,side_area_uncovered_from_content,qode-content-sidebar-responsive,qode-child-theme-ver-1.0.0,qode-theme-ver-13.4,qode-theme-bridge,disabled_footer_top,disabled_footer_bottom,wpb-js-composer js-comp-ver-5.4.5,vc_responsive
תרבות האונס בקומדיות רומנטיות

קומדיות רומנטיות בשירות תרבות האונס

ליאור בצר

הו, קומדיות רומנטיות… בחור פוגש בחורה, מתאהב בה. היא לא כל כך מעוניינת, הוא ממשיך לנסות. היא "משחקת אותה קשה להשגה", הוא מגיב במחווה רומנטית וגרנדיוזית, עד שלבסוף הוא מצליח! היא נעתרת סוף סוף, ברגע רומנטי ומחויך, והסרט נגמר בהפי אנדינג – לפעמים אפילו בחתונה.

מה לא בסדר בתסריט הזה?

 קודם כל, רוב הסרטים האלה לא עומדים במבחן בכדל. בקצרה, המבחן מציג שלוש שאלות. השאלות אינן מדד למידת הפמיניזם בסרט, רק למידת הייצוג של נשים בו:

  1.       האם יש בסרט יותר מאישה אחת שיש לה שם (לא ניצבת)?
  2.       האם שתי הדמויות הנשיות מדברות או מתקשרות ביניהן שיחה בת מספר דקות ללא תיווך של דמות גברית?
  3.       האם השיחה ביניהן נסובה סביב נושא אחר מאשר הדמויות הגבריות בסרט?

בחלק גדול מהסרטים האלה, אם יש דמות נשית נוספת על הגיבורה, היא או האקסית של הגיבור (ואז אין שיחה משמעותית בין שתיהן) או החברה הכי טובה של הגיבורה,שכמובן מייעצת לה להיעתר לרצונו של הגיבור.

 במקרי קיצון, הגיבור הוא גבר מתוסכל ש"לא הולך לו עם נשים”, ומקבל ייעוץ חברי או מקצועי "על איך להתנהג עם נשים" – אמנות הפיתוי, מכירותים?

מעבר להנחות המגוחכות שבבסיס ה"ייעוץ" הזה – שכל הנשים הן אותו הדבר, רוצות לקבל את אותו היחס, או שיש איזו נוסחת קסם ש"תכבוש" כל אישה באשר היא, כל נקודת המבט היא בעייתית, משום שהיא מציגה את האישה כאובייקט שיש להשיג, כפרס שיש לזכות בו.

 התוצאה היא הזדהות מוחלטת של הצופיםות עם רצון הגיבור וציפייה שלהןם להתממשות הקשר "הרומנטי" בינו לבין הגיבורה. רצונה שלה אינו נתפס כרלוונטי. הוא רק מכשול בדרך להגיע אל המטרה. אם היא סרבה, זה כי לא הרשמת אותה, כי לא השקעת מספיק, כי לא נתת את כולך, כי לא הבעת רגש, וכו'. זו נקודת ההתחלה. משם אפשר רק להתקדם. כי אין דבר כזה שמישהי אומרת "לא" כי היא באמת לא מעוניינת. היא אומרת "לא" כדי שתתאמץ יותר, שתראה לה מה אתה שווה.

לזה קוראות "תרבות האונס". למסרים התרבותיים והחברתיים שמעודדים נערים וגברים להמשיך לנסות גם אחרי ששמעו "לא".

 וכל זה בנוסף למסר החד והחזק והבלתי מתפשר – שסוף טוב הוא בהכרח זוגי. אם כבר הגיבור והגיבורה לא חיים יחד באושר ועושר בסוף הסרט, אז הוא מסתיים באווירה מלנכולית. הוא לא happy end. כי לא יכול להיות שמישהי תרצה להיות לא בזוגיות. חלילה! הרי חתונה גדולה ושמלה לבנה הן חלומה של כל ילדה!

 ועוד הערה על ייצוג של להטבפא"ק בסרטים כאלה: במקרה ה"טוב" יש התעלמות מוחלטת מקיומןם של א-נשים שאינןם הטרו-סיס. במקרה הגרוע יש הערות מלגלגות על כך שהחבר הכי טוב של הגיבור התנשק פעם עם מישהי שהייתה לה גרוגרת, או משהו בסגנון. נוכחות מהותית, *לא סטראוטיפית*, של הומואים או לסביות היא נדירה. נוכחות של ביסקסואליות? של טרנס*? של א-מיניים? של קווירז? לא בסרטי מיינסטרים ובטח שלא בקומדיות רומנטיות. בשביל מה? זה אמור להיות קליל.

 *רק כמה דוגמאות לסרטים שמחזקים את תרבות האונס ומטמיעים אותה כ"רומנטיקה" (רשימה חלקית בלבד):

נשואה לשניים (1987), היפה והחיה (1991), לב אוהב (1993), משתגעים על מרי (1998), 10 דברים שאני שונאת אצלך (1999), תפוס את כלה (1999), שבועיים מראש (2002), איך להיפטר מבחור בעשרה ימים (2003), 50 דייטים ראשונים (2004), היצ' (2005), 27 שמלות (2008), ההצעה (2009), אהבה בהחלפה (2010), על אהבה וסמים אחרים (2010), הלורקס (2012).

תרבות האונס בקומדיות רומנטיות

בסרט "נשואה לשניים", הדמות של קורט ראסל מוצאת את הדמות של גולדי הון כאשר היא איבדה את זכרונה לאחר תאונה. הוא משקר לה, ומספר לה שהיא אשתו ואם ילדיו, לוקח אותה הביתה, שוכב איתה, מעביד אותה בעבודות בית, ודורש ממנה פינוקים. היא, כמובן, מתאהבת בו ובוחרת להישאר, גם אחרי שהתרמית מתגלה.

2 Comments
  • טלי
    Posted at 19:09h, 19 דצמבר להגיב

    ב"עשר דברים שאני שונאת אצלך", לפחות הגיבורה מוצגת במפורש כפמיניסטית, וכלא קונפורמיסטית. אמנם זה גורם למסר של הסרט לצרום יותר (אני זוכרת כמה התאכזבתי מהסוף כשראיתי אותו כטינאייג'רית), אבל מצד שני, בכמה סרטי נעורים יש דמות כזו, ועוד ראשית? לכן, למרות הכל, זה סרט שהייתי מקרינה בשמחה לנוער.
    http://www.buzzfeed.com/krystieyandoli/the-kat-stratford-guide-to-being-an-awesome-femini-agb2

  • סקירת ספרות – Hofit Cohen Final Project
    Posted at 20:28h, 17 מאי להגיב

    […] קומדיות רומנטיות בשירות תרבות האונס הפוסט טוען כי הקומדיות הרומנטיות מעודדות ומלבות את תרבות האונס. הוא טוען שלא רק שהקומדיות הרומנטיות מציגות את כל הנשים כבעלות אותן רצונות ושאיפות רדודות המוצגות בסרטים הללו אלה שהן גם נותנות דוגמה רעה ומעודדות תרבות אונס שאומרת כי גם אם האישה אומרת לא זה לא באמת לא וכי יש מקום להמשיך לנסות גם אחרי ששמעו "לא". בנוסף הוא טוען כי הן מעבירות מסר חד וחזק ובלתי מתפשר – שסוף טוב הוא בהכרח זוגי. ומדבר גם על אופן ייצוג הקהילה הלהט"בית. הפוסט מתקשר לעבודתי כיוון שהוא מציג דעות שונות בנושא ז'אנר הקומדיות הרומנטיות במיוחד על הקומדיות האמריקניות אשר בהן אוכל להיעזר בעבודה ובעזרתן אוכל לבסס את מסקנותיי. […]

Post A Comment