שולפת צפורניים | סיכום החודשים הראשונים בחיי של הארכת שיער בית שחי
1037
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-1037,single-format-standard,ajax_fade,page_not_loaded,,vertical_menu_enabled,qode-title-hidden,qode_grid_1300,side_area_uncovered_from_content,qode-content-sidebar-responsive,qode-child-theme-ver-1.0.0,qode-theme-ver-13.4,qode-theme-bridge,disabled_footer_top,disabled_footer_bottom,wpb-js-composer js-comp-ver-5.4.5,vc_responsive

סיכום החודשים הראשונים בחיי של הארכת שיער בית שחי

פוסט אורחת

אחרי הארכת שיער בבית השחי במשך כמה חודשים, והורדה עכשיו כי אח שלי מתחתן ו"לא נעים" שיראו את ה"הזנחה" ואת ה"שיערות המגעילות" שלי… מעולם העירום של בתי השחי שלי לא נראה לי יותר לא קשור….

השיער הארוך הוא רך, הוא נעים, הוא בצבעים של הגוף שלי – עוד פיסה שלי, והוא גורם לי להראות כמו חוה… משהו שלם כזה…

אספר על החודשים האחרונים של ההארכה ועל התובנות: אקדים ואומר שבחודשים האחרונים פגשתי לראשונה בחיים, בגיל 26, את שיער בית השחי שלי. במשך כעשר שנים הורדתי באדיקות. אני זוכרת שכשגדלתי כנערה חיכיתי שיצמחו לי שיערות כדי להוריד אותן. זה היה לי ברור מאליו והתרגשתי לקראת זה כמו שהתרגשתי שיגדלו שדיי ואוכל להצדיק לבישת חזיה. לא העליתי בדעתי את ההבדל בין השניים. (גם בכל פעם שמכונת ההסרה תלשה את השיער באלימות לא העליתי בדעתי את ההבדל.)

כך תוכלו להבין שבחודשים האחרונים התגלה לי חלק *חדש* מבחינתי בגוף שלי. אירוע כזה, טבעי שיעורר רגשות שונים ותהליך של הסתגלות. ובאמת לאורך התקופה הזאת היחס שלי לשיער השתנה ועבר שלבים.

בהתחלה זה נראה לי כמו לכלוך, היה לי קשה לסבול את זה. וחשבתי על זה לא מעט והמחשבות היו מלאות-בושה. מדובר על בושה כל זמן שרק חשבתי על זה שיש לי שם שיערות. זה לא מעט זמן במשך היום. מה שנתן לי אומץ להמשיך היה שראיתי בתי שחי של בנות שמכירה שלא מורידות – הייתה לזה חשיבות אדירה! אתן יודעות מי אתן ותודה לכן – וגם לא מעט נשימות… בהמשך זה לא נראה לי כמו לכלוך אבל עדיין הידיעה וההיזכרות שזה שם גרמה לי להרגיש לא בנוח ובושה. לאורך הזמן התרגלתי ועכשיו אני כבר בחלקים נרחבים של הזמן לא זוכרת שיש לי שם משהו "יוצא דופן". וזה גם לא מרגיש לי יוצא דופן – התרגלתי לתחושה ולמראה. ויותר מזה, זה נראה לי מרשים וחלק בלתי נפרד מהגוף שלי.

מדהים וטראגי ומטלטל לחשוף, כמו שנחשף סקנדל בעיתון, את העוצמה בה תכתיב חברתי שמעולם לא בחרתי בו במודע יכול להיות מושרש ולהשפיע עליי. בכל השנים שהורדתי אם היו שואלים אותי אם אני מורידה מבחירתי הייתי עונה שכן. זה שיעור חשוב על בחירה "חופשית". בתהליך הזה הרגשתי בצורה חזקה ביותר את מה שאמר מישל פוקו, שלצד זה שאני כביכול אדםה חופשיה בעלת בחירה, תמיד בצמוד באה האפשרות לעשות דברים בשם ה"כח החברתי" [שנתן לי את האפשרות להיות "חופשיה" מלכתחילה], כשהוא מנהל אותי בלי שאני שמה לב בכלל. האפשרות לפעול מתוך לחץ חברתי קיימת תמיד, היא הולכת בד בבד עם החשיבה שאנחנו חופשיים. לדעתי חשוב להבין את זה בדרך להיות "חופשיים יותר". זה שאנחנו ממהרים לקבוע שדברים שאנחנו עושים הם מבחירתנו ה"חופשית" רק כי ביצענו אותם, זו מחשבה מעוותת ומעוורת. והחשד במניעים של המעשים שלנו יכול להוביל עם הזמן ל"שחרור" גדול יותר. (אני כותבת במרכאות כי השחרור הוא תמיד מוגביל, אם נפנים את השיעור הזה).

מדהים גם איך התפישה עצמה יכולה להשתנות!! ומשמח, בעיניי. ואם אני יכולה אז עוד א-נשים יכולותים.

עם כל זאת אני חייבת לציין שהאימה כשאני נזכרת שעלולותים להבחין, והאימה מהערות שאני עלולה לספוג, גורמת לפחד במשך כל דקה שיש לי את המחשבות הדרוכות האלה. בבריכה לפעמים האינטנסיביות של זה קשה מנשוא. וכמובן שלא היה קייטנה לקבל את ההערות הנגעלות שהגיעו מדי פעם מהקרוביםות אליי בתהליך.

היה אירוע שהיה מפקח מבחינת ההבנה שלי איך האזור הזה נתפש בדרך כלל. מישהו שם הראש שלו על בית השחי החשוף שלי ונח שם כמה דקות. ואז וקלטתי שרוב רובו של הזמן לא נוגעיםות בי שם… כאילו זה לא חלק מהגוף. אזור מוקצה. אזור ניקוז של ה"גועל" של הגוף. ופתאום גיליתי שאפשרי להתייחס למקום הזה כמו כל חלק אחר בגוף שלי… ושהוא יכול להיתפש כבכלל לא מגעיל. והוא באמת לא…

מסקנות מהגידול: השיעור הכי חזק הוא שמבחינת האזור וסוג העור שם, זה מרגיש לי הרבה יותר הגיוני שיהיה שם שיער מאשר שלא. זה אזור רגיש, העור שם רך ביחס לשאר הגוף. כשהוא ללא שיער, האזור רגיש מאד ומדי – סופג כל טיפה של הדאודורנט, של סבון במקלחת, רגיש למגע הבגד. קלטתי את זה רק אחרי שהשיער גדל והרגשתי איך זה עם. השילוב עם השיער עושה את האזור למוגן כמו שאר אזורי העור. בדומה לערווה, להרגשתי, השיער ממסך את ההגעה של דברים לאזור העדין הזה ומגן, והתחושה נינוחה יותר באופן משמעותי. בגלל ההבנה הזאת גם כשאני מקצרת את השיער, ויצא לי פעם פעמיים לעשות את זה – אני משתדלת לא לגלח כליל. משאירה קצת. זה מה שמרגיש לי נכון.

שיעור נוסף ומשמעותי הוא שבחורף זה מוסיף כמה מעלות טובות לגוף, לגמרי תנור נייד, כל כך יעיל! אמא טבע יודעת מה היא עושה, רצתה לעזור לנו לשרוד בקור.

לסיכום, מומלץ לנסות בבית, בקצב שלכן. לא להסס להסיר כל פעם שקשה מדי. מומלץ גם לעודד את מי שבתהליך הזה, ובהחלט שלהזהר מלהעיר כל דבר שלא חיובי!!! תהליך ההסתגלות קשה כשלעצמו גם בלי ההערות של אנשים מבחוץ

2 Comments
  • יערה
    Posted at 20:49h, 13 מרץ להגיב

    שיערות בבית שחי. לכאורה נושא כל כך קטן, כמעט מטופש, עד שמישהי צריכה לצאת לרחוב עם בית שחי שהוא לא מגולח למשעי.
    אז הנושא הופך להיות מטופש, אבל מסיבות אחרות לגמרי.
    גם אני מגיל צעיר התחלתי להוריד שערות. קיבלתי את רוע הגזירה בטבעיות, בהבנה מוחלטת, בלי בכלל לשאול ובלי להבין למה. למה למישהו אכפת אם יש לי כמה שיערות בין הגבות. למה שיערות על הידיים זה בסדר (במידה, במידה!) ועל הרגליים זה משהו שיש להעלימו. למה לבנים זה בסדר ולבנות לא.
    ולאט, אולי לאט מדי, גיליתי דרך עיתונים וטלויזיה ואינטרנט שאפשר גם אחרת. שיניתי את דעתי, אבל לא הפסקתי להוריד שיער. ופתאום בלימודים גיליתי שחברה טובה לא מורידה שיער, לא ברגליים, לא בבית השחי, וזאת היתה תגלית נפלאה. לראות לידי חברה שלא מורידה שיער השפיע עלי יותר מ-1000 כתבות בעניין.
    אני בת לאמא מאוד מטופחת שמזדעזעת משיער גוף ("אמא, ומה עם להוריד שיער ערווה?", "מזעזע!", "אז למה שיערות ברגליים זה נורא וערווה חייבים להשאיר?", "…..").
    עם שטיפת מוח כזו מגיל צעיר הייתי צריכה להיות כיום לקוחה נאמנה ונדיבה של מכונים להסרת שיער.
    לשמחתי אין לי שום בעיה עם שיער הגוף שלי. אין לי שום בעיה עם שיערות בידיים וברגליים ובבית השחי. זה נורמלי וטבעי וחלק ממני ולא מעורר בי שום תחושה של אי נוחות. אני עדיין מורידה, כן.
    אבל יש שינוי.
    יום יפה בחוץ, בא לי ללבוש שמלה ולא בא לי לגלח? מה השאלה בכלל, אני אצא החוצה עם שמלה ושערות ברגליים.
    פתאום חם ואני נשארת עם חולצה קצרה ומציצות כמה שיערות מבית השחי? ככה נוח לי ושיקפצו כולם.
    אני רוצה לשכב עם מישהו אבל לא עשיתי שעווה במפשעות? למי אכפת? בא לי סקס, זה מה יש, ועם זה ננצח.
    עוד לא שמעתי שום הערה בעניין ואוי למסכן/ה שיעזו לצייץ בעניין, איזו הרצאה הם הולכים לקבל.
    אני חושבת שדוגמה אישית היא ההשפעה הכי גדולה על נשים בעניין שיער גוף. במראה שלנו, בדיעות שאנחנו משמיעות בעניין, בתגובות שלנו לאחרים. אין שום סיבה שמישהי או מישהו ירגיש רע ואפילו לשנייה אחת על משהו טבעי שכולנו נולדים איתו.
    כל מי שגורם לנו להרגיש רע עם עצמנו – בין אם זה מישהו ממעגל החברים שלנו או חברה לסכיני גילוח – לא ראוי להשפיע על הדרך בה אנחנו תופסות את עצמנו.

  • הילה
    Posted at 12:53h, 16 מרץ להגיב

    תודה שכתבת יערה, מעורר השראה ומחזק. מחזקת אותך בחזרה.

Post A Reply to יערה Cancel Reply