23 יונ מה שלימדו אותך בביה"ס על כרומוזומים X ו- Y  לא היה האמת

מקור: סוזאנה לוק           תרגום: ציפי ערן

שרה ריצ'רדסון היא היסטוריונית ופילוסופית מדעית, שמתמקדת במחקרה על ההצטלבויות של גזע ומין במדעים. בספרה החדש, Sex Itself: The Search for Male and Female in the Human Genome, היא חוקרת כיצד נורמות חברתיות לגבי מגדר משפיעות על חקר המין בגנום האנושי, ולהפך. ראיינתי את ריצ'רדסון בנושא הכרומוזומים הנקראים X ו- Y.

ש: אנו קוראים לכרומוזומים X ו- Y "כרומוזומי המין" מזה כמאה שנים. מה הבעיה עם זה?

ת: כשרק התחלתי להתעניין בנושא, יצאתי מהנחה שה-X וה-Y תמיד היו ידועים ככרומוזומי המין – כלומר, שהם באופן ברור וטבעי אלה שמסמנים מין. אך כשהתחלתי ללמוד את ההיסטוריה, גיליתי ש-X ו-Y נחשבו לכל דבר *חוץ* מכרומוזומי מין במשך 20-30 השנים הראשונות לאחר גילויים.

ש: מה שהבנתי מספרך הוא שהתפקיד היחיד הידוע שכרומוזום Y משחק במין הוא שהוא מסייע בהתפתחות האשכים והזרע, וזהו בעצם. נכון?

ת: זה מה שידוע לנו עכשיו, יתכן ונדע יותר בעתיד.

ישנם אנשים שטוענים בלהט שיש ווריאציות שונות לגנים בכרומוזום Y, או לפחות הבדלים במינונים של הגנים ב-Y לעומת ה-X, שבעתיד, אולי נגלה שיש בינם מיתאם להבדלי מין בשכיחות של מחלות. אני בספק רב שטענות אלו יתגלו כנכונות. אני באמת חושבת שזאת גישה שהיא כל כך ממורכזת כרומוזומי מין שהיא תיעלם מן השיח המדעי ככל שהמחקר יתקדם.

ש: ועדיין, מלמדים.ות אותנו בשיעורי טבע שכל מה שצריך כדי לייצר זכר זה כרומוזום Y. זה לא נכון?

ת: ניתן היה להניח (באופן שגוי) שכל המאפיינים הגבריים, כולל אלה של מוח והתנהגות, יהיו מקודדים בכרמוזום ה-Y. אני חושבת שהרעיון הזה של ה-Y כמהות הגבריות כבר מחלחלת בתרבות – במיוחד ככל שאנחנו מתקדמים בעידן הגנום. אני רואה את זה בכל מקום, משתרש בתרבות כסוג של מטפורה.

בספר, אני מציעה שנפסיק להשתמש במונח "כרומוזום מין". הסיבה היא שהמונח הזה מוביל אותנו לחיפוש אחר הביולוגיה של המין בשני הכרומוזומים האלה. אבל האמת היא שישנם תהליכים לרוחב כל הגנום שהם הכרחיים לכל הדברים שהמדע מגדיר כמין – כולל החשוב מביניהם, התפתחות של מערכות רבייה שונות לזכרים ונקבות.

שנית, המונח הזה הכניס אותנו לראיית מנהרה, בגינה אנו חושבים על X כעל הכרומוזות ה"נקבי" ועל Y כעל הכרומוזום ה"זכרי". ה-X וה-Y נהיו ייצוגים קטנטנים של הנקבה והזכר ברמת הגנום, וזה בתורו מוביל לחשיבה מאוד בינארית לגבי זכריות ונקביות. זה גם שגוי מבחינה אמפירית, וגם הוביל מדענים שוגג במספר מקרים במאה ה-20.

ש: איך התיוג של הכרומוזומים האלה ככרומוזומי מין הוליך מדענים שוגג?

ת: אחד המקרים המפורסמים הוא המקרה של ה"סופר זכר" עם כרומוזומי XYY.

בשנות ה-60 וה-70 חיפשו באופן אינטנסיבי אחר המאפיינים ההתנהגותיים המיוחסים לפשיעה, ובמיוחד לאגרסיביות מינית, בכרומוזום Y. ומספר יחסית רב של גברים עם שני כרומוזומי Y נמצאו במתקני כלא באבטחה גבוהה בסקוטלנד.

בהסתמך על פרט זה, חוקרים שיערו שהכרומוזום הנוסף – הזכר XYY לכאורה – הוא זכר עם מנת יתר של "זכריות". ואז, הרעיון היה שהאגרסיות הנוספות שלהם הובילו אותם לכליאה. וההשערות האלה היו כל כך מקובלות, שבין 1960 ל-1970, 82% מכל המחקרים על כרומוזום ה-Y התמקדו בגברים עם שילוב XYY.

אבל בסוף, התגלה שאין שום קשר בין הכרומוזום הנוסף לבין אגרסיביות מוגברת. וההשערה הזאת כבר הופרכה לחלוטין, חוץ מאשר בעיני כמה תיאורטיקנים שוליים וחריגים. הסיפור הזה הוא מקרה מבחן מובהק של הגזמה, הייפ, ומתודולוגיה גרועה בהיסטוריה של חקר הגנטיקה ההתנהגותית. רוב המדענים.ות היום כבר רואות בתיאורויות האלה דוגמאות למדע גרוע מהדור הישן.

ההנחה שהחוקרים הביאו לשולחן – שכרומוזום Y הוא בהכרח מהות הגבריות – שכנעה אותם להתעלם מעקרונות המתודולוגיה בניסיון להוכיח את ההיפותזה שלהם. הם נשענו על האמונות הלא-מדעיות שלהם לגבי מה זה גבריות, וזה השפיע על תוצאות העבודה.

ש: אותי לימדו בשיעור פסיכולוגיה, ששילוב XYY ואגרסיות מקושרים. לוקח זמן למיתוסים האלה להיעלם.

ת: זה נלמד כדוגמה קלאסית כי זה פשוט, ונקי, ומתואם לחשיבה חברתית, ואנחנו אינטואיטיבית מקבלים את הסיפור הזה כנכון. עבור היסטוריוניות.ים, ספרי לימוד הם מקום נהדר לבדוק איך ידע משתרש בחברה – כי ברגע שזה נכנס זה יכול לקחת עשורים לצאת משם.

ש: אז בואי נדבר על X. איך הכרומוזום הזה נהיה מקושר לנשיות כשגם לגברים וגם לנשים יש אותו?

ת: מבחינה פונקציונלית, גם לזכרים וגם לנקבות יש כרומוזום X אחד אקטיבי בכל תא.

הרעיון הזה של X כנשי הוא דוגמה לאיך אנחנו משליכים את הבינאריה המינית [מהחברה] על עולם הטבע. זה נראה שיש לנו צורך ש-X יהיה הכרומוזום הנקבי אם Y הוא הזכרי. יש לנו איזה צורך בסמליות הזאת.

עד שנות ה-50, ההנחה הייתה שמה שמייצר נקביות זה הכפילות של כרומוזום ה-X, ושהיעדר ה-X השני הוא מה שמייצר זכריות. במשך כחצי מאה, זה היה הידע הרשמי בספרי הלימוד. ויש מגוון דרכים שהחשיבה הזאת ממשיכה להשפיע, למרות שההסבר המוקדם הזה בוטל באופן מפורש כבר מזמן.

ש: אחד הנושאים המעניינים ביותר בספרך הוא הקרב המדעי לגבי האם כרומוזום ה-Y יעלם. זה קרב מדעי ותרבותי גם יחד.

ת: התיאוריות הביולוגיות שלנו לגבי מין שזורים באופן הדוק בתיאוריות התרבותיות לגבי מין ומגדר. הדוגמה האחרונה היא כמובן איך שהרעיון שכרומוזום ה-Y "יתנוון" עם הזמן התפוצץ לדיון ציבורי עז.

הנחות היסוד של האבולוציה של כרומוזום Y אינן שנויות במחלוקת. כבר הוכח שכרומוזום Y התפתח מכרומוזום X, ושהוא גירסה קטנה יותר של ה-X. וגם אין שום ספק שכרומוזום Y איבד מספר גדול מהגנים שלו.

אני חושבת שהשימוש במונח "ניוון", שהוא מונח טכני בספרות המקצועית, מפחידה אנשים. אני חושבת שזה תחום מעניין, בו חרדות חברתיות לגבי גבריות בעידן הפמיניזם משפיעות על טענות מדעיות לגבי התדרדרות הגבריות, פריון גברי, וכרומוזום ה-Y.

ואני רואה את הויכוח בין שני מדעני כרומוזומי מין מובילים, ומנסה להבין איך הםן בעת ובעונה אחת מנהלים דיון מדעי באמת רציני, ובאותו זמן מתווחכים על פוליטיקה מגדרית. האחת, ג'ניפר גרייבס, טוענת שיש סיכוי שהכרומוזום עצמו יכחד. השני, דייוויד פייג', מנסה בכל דרך אפשרית לטעון שלכרומוזום ה-Y האנושי יש עמידות ייחודית למשתנים שגורמים לאבידת גנים נוספים.

התוצאה היא שאנחנו רואות איך מגדר תמיד נוכח במדע שלנו, אבל זה לא אומר שהמדע הוא בהכרח גרוע או מוטה.

ש: בספר כתוב שרעיונות תרבותיים לגבי מגדר ומין גם עזרו למדע.

ת: יש דוגמאות מרשימות איך כשהרחבנו את החשיבה שלנו לגבי מגדר ונקטנו בגישה ביקורתית יותר למגדר, זה בעצם שינה את המדע.

דוגמה אחת קשורה לתיאוריות קביעת מין. בשנות ה-80 מדענים האמינו שהם ימצאו גן יחיד בכרומוזום ה-Y שיוכל להיחשב ל"גן קובע המין".

הגיעו ביקורות נוקבות לגישה הזו מכל מיני כיוונים – כולל מצד מדעניות פמיניסטיות מוצהרות וממנתחות מגדר במדע – וזה שינה את התחום מקצה לקצה. זה גרם למדעניםות לשאול שאלות קשות לגבי המודל התיאורטי שלהם, והיום יש מאמץ משמעותי להסתכל על גנים לרוחב כל הגנום.

ש: המכון הלאומי לבריאות קבע לאחרונה כללים חדשים שדורשים שחוקרותים יכללו חיות ותאים זכריים ונקביים במחקרים שלהם, כדי לבדוק אם יש הבדלים מיניים, ככל שאפשר. מה את חושבת על זה?

ת: יש מאמץ גדול כיום על ידי אקטיביסטיות לוודא שייחקרו הבדלים מיניים בכל רמה בכל מערכת בכל רקמה ובכל תא, תחת הסיסמא "לכל תא יש מין".

אך ישנה הטייה מינית מסוג אחר, והיא אובר-התמקדות בהבדלים. תיעוד הבדלי מין גנומיים במידה הזו יכול לגרום להתרבות לא מבוקרת של ממצאים, שרבים מהם עשויים להיות שגויים, או מינוריים עד כדי אי-השפעה ביולוגית.

אני כמובן מסכימה שיש לחקור הבדלי מין, ושהמפתח למחקר הזה הוא הקשר והערכה לגיוון.

אני רואה צמיחה עצומה במספר המחקרים להבדלי מין בשנים האחרונות, וצמיחה עצומה במחקר גרוע בנושא הבדלי מין. ובאותו זמן, הם מתעלמים מהוריאציות שקיימות בתוך כל מין ואת הוריאציות שקיימות ביניהם.

מפריע לי שיש כזה מנדט לחקור הבדלי מין בלי שיהיה מנדט דומה לחקר מגדרי. לדידי, כל טענה לגבי הבדלי מין ביולוגיים בבני אדם חייבת להיות כרוכה בשלילת גורמים מגדריים, או תיעוד של הגורמים המגדריים המשפיעים. לדוגמה, בחקר המוח, הדרכים השונות בהן זכרים ונקבות מחוברתים מייצרים מה שנראה כמו הבדל ביולוגי, אבל הוא יכול באותה מידה תוצאה של הסתכלות תרבותית.

ש: את כתבת ספר דומה על גזע והגנום האנושי. איך התחום הזה שונה מחקר מין וגנטיקה?

ת: לדעתי יש שיח חי יותר מבחינה תרבותית וגם אקדמית על החששות לגבי מחקר הבדלי גזע, מחשש מפני סכנות האבגניקה וחיזוק סטריאוטיפים התורמים לאפליה גזענית בפועל.

יש היום עשרות כנסים וועידות בהם יש שיתוף פעולה בין מדעניות.ים וחוקרים.ות מתחומי מדעי החברה, חקר המדע, היסטוריה, ופילוסופיה, כי כולןם מבינות שבעוד חקר מדעי הוא חשוב, יש לו השלכות חברתיות ואתיות.

לעומת זאת, בתחום הבדלי המין בגנום, כמעט ואין תשומת לב לנושא. אין כמעט שום שיח בין חוקרים בתחום לבין אנשות שמתמחות בנושאי מגדר.

ש: למה יש שיח תרבותי נרחב יותר על גזע וגנטיקה מאשר על מין וגנטיקה?

ת: אני חושבת שזה מכיוון שההיסטוריה של מדעי הגזע ואבקניקה, וההיסטוריה הפוליטית הכאובה עבור קבוצות רבות בארצות הברית.

אני חושבת שהכיוון המנוגד לכך שננקט על ידי אקטיביזם של נשים הוא זה שקובע הכללת נשים במחקר ביו-רפואי. והשמת הכללה זו כמטרה נותנת לחקר הבדלי המין פטינה של "בריאות נשים", מה שעושה לתחום סוג של פינקווש, אם תרצי.