04 מאי מהי תרבות האונס?
מקור: אתר (WAVAW (Women Against Violence Against Women
תרבות האונס הוא מונח שהוטבע ע"י פמיניסטיות בארה"ב בשנות ה-70 למאה הקודמת. היא נועדה להראות את מגוון הדרכים בהן החברה מאשימה קורבנות לאלימות מינית, ועושה נורמליזציה לאלימות מינית של גברים.
פמיניסטיות רבות סיפקו הגדרות מצוינות למהי תרבות האונס ואיך היא מופיעה ביומיום. אמילי בוכוואלד, בספרה "החלת שינוי בתרבות האונס", כותבת שכאשר החברה עושה נורמליזציה לאלימות בעלת אופי מיני, החברה מקבלת ומייצרת את תרבות האונס. היא מגדירה תרבות אונס כך:
"מערכת מורכבת של אמונות שמעודדות אגרסיה מינית על ידי גברים, ותומכת באלימות נגד נשים. זוהי חברה בה אלימות נחשבת לסקסית, ומיניות היא אלימה. בתרבות אונס, נשים חוות רצף של איומי אלימות שנעים מהערות מיניות, למגעים מיניים, לאונס. תרבות אונס מאשרת טרור פיזי ורגשי נגד נשים כחלק מהנורמה… בתרבות אונס, גם גברים וגם נשים מניחים שאלימות מינית היא פשוט חלק מהחיים, דבר בלתי נמנע… ואולם, הרבה ממש שאנו מקבלות.ים כבלתי נמנע הוא בעצם הבעת ערכים וגישות שיכולים להשתנות."
אתר האינטרנט Force: Upsetting the Rape Culture מסביר איך תרבות האונס קיימת בתמונות, שפה, חוק, וכל מיני תופעות יומיומיות שאנו שומעות ורואות כל יום ואשר נותנות תוקף ומנציחות אונס.
"תרבות האונס כוללת בדיחות, תכניות טלוויזיה, מוזיקה, פרסומות, ז'ארגון משפטי, חוקים, מילים ודימויים, אשר הופכים אלימות נגד נשים וכפיה מינית למשהו שנראה כל כך נורמלי, שכולנו מאמינות.ים שאונס הוא בלתי נמנע. במקום לראות את התרבות הזאת כבעיה שחובה לשנותה, אנשות שחיות בתרבות אונס חושבות על המשך קיום האונס כ'פשוט ככה זה'."
מליסה מקיואן, מיסדת הקבוצה הפוליטית והבלוג Shakesville, מספקת הגדרה נרחבת לתרבות האונס, שעונה על השאלות "איך נראית תרבות האונס? איך היא מרגישה?" וזוהי הגדרה מצויינת שנותנת דוגמאות רבות לתרבות האונס, וניתן לקרוא אותה כאן [אנגלית].
בנוסף, גם WAVAW פרסמה מאמר בבלוג על תרבות האונס לפני מספר חודשים, תחת הכותרת "תרבות האונס היא אמיתית – וכן, כבר נמאס לנו", שכללה מספר מקרים שקרו לאחרונה אשר מדגימות את תרבות האונס. מתוך הפוסט:
תרבות האונס היא:
* קיומן של חולצות טישרט עם הכיתוב "תרגע ותאנוס הרבה" (Keep Calm and Rape a Lot). כן, הן באמת, באמת קיימות.
* כיבוס המילים התמידי של התקשורת במקרי אלימות מינית: "התנהגות לא נאותה" "התנהגות מינית לא הולמת" או אפילו סתם "סקס".
* הסירוב של פייסבוק להוריד תמונות גרפיות של אלימות נגד נשים (בעוד הם מחשיבים תמונות של נשים מניקות לפוגעניות!)
* אתר יופי שקורא לפעוטות "לוהטות" – אפילו בגיל גנון אי אפשר להתחמק מהחפצה!
* הודאה אדישה מצד עורך מגזין שהנשים שמופיעות בדפיה הן "קישוטיות" ו"מוחפצות".
* רשתות תקשורת שמביעות צער על כך שחייהם מלאי ההבטחה של שני אנסים צעירים ייהרסו בגין "טעות נעורים", בלי לדבר אפילו פעם אחת על איך האונס ישפיע על הנפגעת.
* ילדים ונוער שקוראים להפסד במשחקי ספורט "להיאנס לגמרי".
* פרסום לפיצה שעושה בדיחה מאונס.
* קבוצות גברים שקוראים לעצמם "לוכדי עכברושים", שפורצים לחשבונות אינטרנט של נשים כדי לגנוב ולפרסם תמונות שלהן.
* הוראות לסטודנטיות באוניברסיטה להשתין על עצמן או להקיא כדי להגן על עצמן מפני אונס.
* 10,000 ערכות אונס שלא נבדקו, ומעלות אבק על מדפים איפשהו.
"אנו חייבות לראות את הדברים האלה, לכעוס, ולחלוק את זעמנו עם אחרות.ים. להתמיד במודעות לתרבות האונס זו עבודה קשה וכואבת, אך לא נוכל לקטוע את תרבות האלימות אם לא נצלח לראותה כפי שהיא."
~ אנה פרוצ'וק, WAVAW
******
רוצות להלחם בתרבות האונס?
בואו לצעדת השרמוטות תל אביב – 9 במאי, שעה 11 בכיכר רבין.
לפרטים נוספים בקרו אותנו בפייסבוק:
>> לדף הפייסבוק
פוסט זה הוא חלק מסדרה של פוסטים על תרבות האונס, אלימות מינית, וצעדת השרמוטות, לכבוד חודש מאי, במהלכו תתקיים צעדת השרמוטות בכל אחת מן הערים הבאות:
הצעדה בתל אביב, ב-9.5
הצעדה בבאר שבע, ב-15.5
הצעדה בחיפה, ב-16.5
הצעדה בירושלים, ב-30.5.
מתן (Matan) ארד (Arad)
Posted at 18:51h, 07 מאישאלה לא בשביל פרובוקציה – באמת להבין.
כל המקרים שהוגשו פה קרו מחוץ לישראל – אני לא מכיר דברים כל כך קיצוניים שקורים בארץ (אם מוכרים לך מקרים כאלה בארץ, שהחברה הישראלית לא גינתה והתנערה מהם, אני אודה לך אם תאיר/י את עיני). נכון, גם ישראל לא מושלמת ויש עוד הרבה מה לתקן לפני שמגיעים למצב של שויון בין המינים, אבל אם יש אחד מהדברים האלה בארץ זה העניין של משחקי ספורט, ששם באמת משתמשים באונס כדימוי למפלה נוראית – אבל כאן מדובר בדימוי שהוא שלילי – משמע אונס הוא לא משהו נורמטיבי או שנראה כמשהו חיובי. אני כן שותף לרצון לשנות את המצב – כמו שאני מעדיף להוציא את דימויי השואה מהשיח במקרים כאלה, למרות שאין מדובר בהפיכה של המונח לחיובי.
אזכיר את מקרה התבטאותו של השופט לא-זוכר-איך-קוראים-לו, שאמר שיש נשים שנהנות מאונס — מיד הוא אולץ לפרוש, על ידי הקולגות ובעיקר מלחץ הציבור; את אייל גולן בפרשת הקטינות ספג מכה אדירה מהתקשורת ומהציבור, עד כדי כך שרבים ורבות לא מוכנים.ות להגיע יותר לאירועים בנוכחותו; את נשיא מדינת ישראל לשעבר שיושב בכלא, כי בישראל לא מקלים ראש במקרי אלימות נגד נשים;
מה שאני מנסה להעביר זה שלדעתי, למרות שיש מקרי אונס רבים מדי גם בישראל, אני מרגיש שלא מדובר בתרבות מאפשרת אונס או מנסה לייפּות אותו..
לאור זאת, האם תרבות האונס, כפי שציטטת כאן, קיימת בישראל?
admin
Posted at 10:11h, 08 מאיהמקרים הם מחו"ל כי זו כתבה מתורגמת.
נא לא להתמם: המספרים בישראל: 100% מנשים חוו/חוות הטרדות וחשות תחושת איום במהלך חייהן. אחת מתוך שלוש נפגעת תקיפה מינית. אחת מתוך חמש נפגעת אונס. אחת מתוך חמש או שש נפגעת גילוי עריות. 20% מגברים *מודים* כי כפו מין על אישה. עשרים פאקינג אחוז מודים בזה – וכמה לא מודים? ילדה עוברת אונס קבוצתי על ידי בני כיתתה ומה שאנחנו קוראות בכותרות זה שהיא ביקשה את זה. גם במקרים המועטים שמקרה אלימות מינית מגיע לערכאות משפטיות (המספרים הם באחוזים בודדים מהמקרים המדוווחים, והמקרים המדווחים הם אחוז קטן מהמקרים בפועל בגלל הביזוי של הנפגעות) כמו במקרה של קצב – הוא יושב בכלא ועדיין חולקים לו כבוד, בעוד הנפגעות שלו – חיין נהרסו, הן מקבלות איומים, לא מסכימים להעסיק אותן – אתה לבטח צוחק עלי כשאתה אומר שאין תרבות אונס בישראל.
בישראל לא המציאו את המילים שרמוטה, שרלילה, קלה, מזרן, נותנת, מופקרת, ועד שלל מילים שנועדו רק לנשים, כדי להצדיק יחס אלים כלפיהן.
מציעה לך לקרוא בפייסבוק את העמוד "אונס שני" וכן את "אחת מתוך אחת" כדי אולי להתחיל להבין כמה תרבות האונס חוגגת בישראל. אבל יש לי חשד שאתה בעצם כבר יודע את זה אבל יותר נוח לך להכחיש.