שולפת צפורניים | טעויות לשוניות מעצבנות אותך? אותנו דווקא החוסר מודעות שלך לפריבליגיה
973
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-973,single-format-standard,ajax_fade,page_not_loaded,,vertical_menu_enabled,qode-title-hidden,qode_grid_1300,side_area_uncovered_from_content,qode-content-sidebar-responsive,qode-child-theme-ver-1.0.0,qode-theme-ver-13.4,qode-theme-bridge,disabled_footer_top,disabled_footer_bottom,wpb-js-composer js-comp-ver-5.4.5,vc_responsive

טעויות לשוניות מעצבנות אותך? אותנו דווקא החוסר מודעות שלך לפריבליגיה

פוסט מאת איילה לוינגר ואפי יעקב

לאמא שלי יש תואר בלשון עברית וערבית וכשהייתי ילדה היא תמיד תקנה אותנו כשדיברנו לא נכון דקדוקית ולשונית. אבא שלי מדבר עם טעויות של מהגר ששולט בשפה. אני תמיד זוכרת איך הוא היה מתבלבל במספרים ואמא שלי היתה מתקנת אותו אז הוא היה אומר לה "אולי את ספרת שלוש צלחות, אבל אני ספרתי שלושה!" גם כשהייתי ילדה חברות שבאו אלי היו שואלות אותי איזה מבטא יש לאבא שלי. אז גם לי צרמו טעויות שהייתי שומעת מאחרות.
לימים הפכתי גם לפמיניסטית רדיקל(וש)ית שמתנגדת למיגדור כפוי ולמהגרת בעצמי. כיום יותר צורמת לי כפיית מגדר על כל דבר שזז ושלא זז לכן אני הרבה יותר בעד שהעברית תאבד קצת מהנוקשות המגדרית מאשר להפך.
אני לא מתקנת את הילדים שלי כשהם מתייחסים לחפץ ב"מין הלא נכון" ואני גם לא מתקנת אותם כשהם מדברים אלי אך ורק בלשון זכר. כשהם אומרים "אמא, בוא!" ו-"אמא, תראה את זה" אני באה ואני רואה את זה, בלי לתקן. הם לא ידברו עברית תקנית אבל עברית היא גם לא שפת אם שלהם.

הסלחנות שלי כלפי טעויות בשפה התחילה עוד לפני שהתעניינתי בשבירת נוקשות מגדרית. להיות מהגרת וללמוד שפה חדשה בגיל 26 זה אומר להשלים עם כך שזו לעולם לא תהיה שפה ברמה של שפת אם [יכולתי להשקיע בזה אבל יש לי עוד דברים בחיים) ולדעת טוב איך מרגיש פטרוניזם של מקומיים כלפי בגלל איך שאני מדברת אז למדתי לא לעשות את זה לאחרות. כלומר לא לשפוט אנשות על פי כמה השפה שהן מדברות תקנית דקדוקית ותחבירית. זה באמת לא חשוב כל כך לדעתי.
בעבודה שלי שאלו אותי למה אני לא עושה עוד קורסים לשיפור השפה כדי שלהם יהיה נוח להקשיב לי ושלא יצרום להם באוזן שאני מדי פעם עושה טעויות. אני צריכה אחרי יום עבודה לדעתם ללכת ללימודי ערב כדי שאני לא אשמע מהגרת חס וחלילה… אמרתי להם שזה לא חשוב לי. זה נראה להם מוזר שזה לא חשוב לי. מה יותר חשוב מלדבר את השפה המקומית באפס טעויות?

אני קוראת התעקשות לתקן "טעויות" דקדוקיות או לשוניות באמצע דיון ענייני כפוגענית. לא.נשים שונות יש או אולי מוגבלויות שפתיות או שיש באמת דברים אחרים שחשובים להן מלדבר בשפה תקינה. ואני באמת לא מבינה למה הסיבה "כי זה לא חשוב" אינה לגיטימית וזוכה לזלזול ולכעס אפילו!
שפה ותקינות השפה מאז ומעולם היו כלי הגמוני לדיכוי מהגרים ומיעוטים ומעוטי יכולת וכלי לשימור מעמדות בחברה. דיון על כמה צורם לי שא.נשים עושות טעויות לשוניות זה לגמרי דיון פוליטי. זה דיון על אי מודעות לפריבילגיות. באיזה דיון פעם נכתב שזה בגלל שהשימוש בשפה מראה מי אתה, איפה גדלת וכו' כלומר זו דרך להכיר את האדם מולך לפי כמה תקין הוא מדבר את השפה. אז אם שהשימוש בשפה מראה מי את, איפה גדלת, מה השיוך הדתי, עדתי, השכלתי שלך זה אומר שיש לשפה משמעות פוליטית. זה לא "בצירוף מקרים נדיר מסוגו" שמגזרים מסויימים במצב סוציואקונומי כזה שזה מתבטא בשפה.

הכי אני אוהבת שכשמישהי "מעיזה" לכתוב סטטוס ששגיאות כתיב או דיבור צורמות לה אז היא מקבלת המון תמיכה ומלא חברות מגיבות בהקלה שהן לא "הפסיכית היחידה שזה מפריע לה" איך בדיוק היחידה? כשסטטוסים שמדברים על שגיאות כתיב של אחרים כל הזמן קיימים ולמלא אנשים שגיאות כתיב צורמות והם אומרים את זה? גם חברות שלי בפייסבוק כותבות לפעמים סטטוסים "שיואו זה מוציא אותי מדעתי שאנשים כותבים שוב פעם כששוב זה כבר כולל את המילה פעם!" ו- "אני מסוגלת לאנפרנד חברות שכותבות אני יעשה במקום אני אעשה!" זה לא פסיכיות שטעויות בשפה צורמות להן אלא ישראליות צבריות מהעדות הנכונות בהשכלה הנכונה. זו ההגמוניה וזה זועק אי מודעות לפריבילגיה.
לי יש את ההשכלה הבסיסית הזו וגם השכלה שמעבר ואני חצי אשכנזיה וילדת ישראל ותולעת ספרים ואני די מדברת שפה תקינה אבל אני מסרבת לתת לזה חשיבות דווקא בגלל שאני מודעת לכך שלהוולד למגזר הנכון, העדה הנכונה, המצב הסוציואקונומי שמאפשר השכלה אפילו בסיסית היא לא נחלת כל הישראלים במדינת ישראל שלא לדבר על אלו שלא ישראלים. אז אני פשוט בעד להתפטר מה"שריטות הפסיכיות הקטנות האלו" כי הן פוגעניות.

דיסקליימר: חלק מהטקסט הזה נכתב אחרי דיון כלשהו בקבוצה עם חברות. עיבדתי את הקטעים שאני עצמי כתבתי והוספתי ליצירת הטקסט המלא הזה. למקרה שחברותי מזהות חלק ממה שכתבתי בשיחה וחושבות שהפוסט הזה מופנה אליהן ומאשים אותן, חשוב לי לכתוב שהטקסט לא מופנה כלפי אף אחד מסויימת אלא אני כותבת באופן כללי על התופעה ועל מה שאני חשה אליה ואיך אני עצמי השתניתי והפסקתי להיות מוטרדת מטעויות של אחרות.

אני ממליצה לכל מי שחשוב לה להיות מודעת לפריבילגיה שלה, היכולת להתעצבן מטעויות לשוניות וחשוב לה להתנגד לכך שזו פריבילגיה שמדכאת אחרות פשוט להתחיל להשחיל מדי פעם שגיאות בכוונה בכתיבה שלה וכך לעזור לפרק את השימוש בתקינות שפה לדיכוי חברתי, אייבליזם (דיכוי של כל מי שחסרה לה יכולת כלשהי של אדם שנחשב בריא) וגזענות. divider

כשקראתי את שאיילה שלחה לי, מצאתי את עצמי נפגשת עם הטקסט בכמה מקומות ושיתפתי את איילה במחשבותיי. לאחר מכן החלטנו שנוסיף גם את החלק שלי.

אני חצי תימנייה וחצי עיראקית, ההורות שלי דיברו בבית חצי עברית וחצי ערבית. שהן רצו שלא נבין אותם הן היו מדברות רק בערבית. אך מהר מאוד הם הבינו שילדיהם מבינות טוב מאוד גם ערבית. הורותי הם ילדים למהגרים, בביתם דיברו ערבית. הן לא היו מדברות עברית תקינה, וכך יצא שגם אני. מגיל קטן מאוד הייתי תולעת ספרים, כך שעם הזמן התחלתי לתקן את אימי בעברית. כל פעם שהייתי עושה כך אימי הייתה נאנחת ואומרת שככה היא מדברת וזהו.
אך עם כל זאת, לא ניתן להיפטר מהשפה ואופן הגייתה כפי שנחשפת אלייה בבית. שלמדתי ערבית בחטיבת ביניים, הילדים לכיתה צחקו עליי שאני ממש ערבייה, המורה דווקא מאוד שמחה שידעתי להגות נכון את השפה הערבית, אך אני הבנתי שאני שונה והתחלתי להתבייש בכך. תמיד הסתבכתי עם שמות משפחה אשכנזיים וארוכים ולא הגיתי אותם בצורה נכונה, עד היום. מעולם לא ייחסתי חשיבות לדיבור התימני של אימי, האמת היא שבכלל לא שמתי לב שהיא מדברת ב-ח' ו-ע'. כמובן ששמתי לב לאחר שהעירו לי על כך ואיך אני לא שמה לב? אך עד היום, אם תשאלו אותי, אני לא מבחינה בכך. עד היום  קשה לי לבטא מילים לועזיות ארוכות, ותמיד זה נורא "מצחיק" אנשות, איך בפעם הראשונה אני הוגה מילה שלא שמעתי עלייה מעולם. אותי, זה בכלל לא מצחיק.

היום, שזה קורה, אני מבקשת מהאנשות שמולי שיגידו לי מילה בעברית שמקורה בערבית, והן אומרות אותה בהגייה עברית. אז אני אומרת להן את המילה שוב בהגייה ערבית ואומרת להן.ם ש"ככה צריך להגיד", אז הן.ם זורקות.ים לי שהן.ם לא ערביות אז איך הן יכולות להגות את זה?, מפתיע נכון? כאשר אני נמצאת בשיעורים שבהם המרצה שואל אותנו למקור מילה מסויימת, שברור שהיא ערבית, אני הראשונה שקופצת להגיד, וכבר אין לי בושה. אני הוגה אותה בצורה נכונה. לפעמים אני שומעת צחקוקים פה ושם על איך שאני הוגה את המילה בערבית, "ממש כמו ערבייה!"
מגיל קטן למדתי להתבייש בכך שאני מבינה ערבית וביקשתי מההורות שלי לא לדבר אליי בפומבי בערבית. חלילה שלא יהיה פאדיחות.

בימים הראשונים שלי באוניברסיטה בירושלים נסעתי באוטובוס ופתאום נעמד לידי בחור והתחיל לדבר איתי בערבית ולשאול אותי מספר דברים, כל האוטובוס הסתכל עלינו במין מבט מוזר. מצד אחד, הסתכלו עליו ותהו לעצמם.ן מה הוא מדבר אליי בערבית, הוא לא רואה ש"אני לא ערבייה"? אני נראת תימנייה בעיניי הישראלים. הייתי בשוק מהבחור (כי זה לא קרה לי מעולם, רק המשפחה המורחבת שלי פונה אליי בערבית), ועניתי לו בעברית (שוב- אני לא מדברת ערבית). הוא ישר התנצל בפניי ואמר שהוא מצטער והוא חשב שאני ערבייה. אמרתי לו שזה בסדר ושהבנתי אותו פשוט קשה לי לענות בערבית. מקרים מהסוג הזה קורים לי המון בירושלים. תמיד שזה קורה, ראשית מסתכלים.ות על הבחור.ה הערבי.ה באופן מוזר ואז ששמים לב שאני עונה לבחור.ה בעברית מסתכלים עליי מוזר.

היום, אני יודעת עברית על בורייה, לא טועה בכלום. ודווקא מהמקום הזה אני עושה את הטעויות. כן, אני עושה דווקא. נמאס לי מהמיגדור הכפוי ומכך שישנה התעלמות מוחלטת מזה שהשפה היא כלי שליטה של ההגמוניה. אני לא ההגמוניה, ולא מוכנה להיות חלק ממנה.

20 Comments
  • טל
    Posted at 14:57h, 12 מרץ להגיב

    תודה על הפוסט הזה, מצטערת להגיד שלא חשבתי על כך מהכיוון הזה עד עכשיו, אבל שמחה שכתבתן את הדברים ושהגעתי אל הפוסט. מבטיחה לזכור את זה בפעם הבאה שטעות כלשהי תצרום לי.

  • גילאד
    Posted at 21:25h, 12 מרץ להגיב

    תיקוני שפה כמכשיר לדיכוי – נושא שקרוב לליבי.
    פעם רציתי לכתוב משהו על הטיעונים השונים בעד שפה תקינה וכמה שהם סותרים. למשל, נהוג להגיד ששפה "עממית" היא נורא דלה, כי מילה אחת מחליפה כמה מילים (לעשות במקום לבשל, לומר, לרחוץ כלים, ועוד). מצד שני, כשיש שימוש יצירתי בשפה וממציאות ביטויים חדשים, או כשמייבאים משהו משפה אחרת כי אין משהו מדוייק בעברית, גם לזה מתייחסים בבוז.

    אני משתדל לא לתקן – אלא אם האיש.ה שמולי מבקש.ת זאת מפורשות. נראה לי שלפעמים לא לתקן זה למנוע מהאיש.ה את האפשרות ללמוד ולהשתלב במוסדות הגמוניים שמודדים גם את השפה, כמו אוניברסיטה. אבל אז זה לא אותה איש.ה שעשתה משהו לא בסדר, אלא כלי שהיא יכולה להשתמש בו אם רצונה בכך.

    רציתי גם להוסיף שזה עניין הסטורי שלדעתי קשור בלאומיות, ובהמצאת הדפוס. כשמסתובבים באירופה זה מאוד ברור שיש את השפה הרשמית שאף אחד לא באמת מדבר בבית, ויש את הניבים בפועל. השפה הרשמית היא בדרך כלל איזו המצאה (כמו בנורבגיה שהיה לה את האליעזר בן יהודה שלה) או ניב של קבוצה הגמונית שהפך להיות שפת השלטון והתקשורת.
    עד התקופה המודרנית הלטינית הייתה השפה הגבוהה והשפות המקומיות (צרפתית, גרמנית…) היו נחשבות לברבריות. הכל השתנה עם הדפוס ופרסום ספרים בשפות מקומיות מה שיצר האחדה של ניבים מקומיים לשפות לאומיות. גם כשקוראים טקסטים מלפני מאתיים שנה רואים שהייתה הרבה פחות הקפדה על איות אחיד – כתבו איך ששומעים, פעם ככה ופעם אחרת, וזה לא היה משהו שדורש תיקון. גם בערבית יש הפרדה בין השפה הגבוהה (הספרותית) לניבים המקומיים, שגם הם מדורגים מעמדית והשכלתית, ואדם מתוייג מייד לפי מבטא ואוצר מילים.

    סליחה אם חפרתי…. או יותר גרוע, הסגברתי. פשוט נושא שקרוב לליבי, כאמור… תודה על הפוסט ועל ההזדמנות להגיב.

  • ורה
    Posted at 16:09h, 13 מרץ להגיב

    אני חולקת עליך היות ואני באתי מתרבות אחרת והתאמצתי קשות להגיע לשפה תיקנית . הטיעונים נשמעים כמו תרוץ לעצלים . איך תסבירי אנשים כמו אבי שעברו 4 תרבויות והוא דובר את השפות בצורה מושלמת? בילדותו ברח מבודפשט לוינה ושהה שם שנתיים , למרות היותו דובר הונגרית ,קלט את השפה הגרמנית בצורה מושלמת והיה מקום ראשון בכיתה , מסע הנדודים המשיך לארהב שם ציין בית ספר תיכון במקום ראשון , כך בישראל. ולא ,לא היו לו הורים עשירים ,הם איבדו את כל רכושם הרב בפלישה הנאצית והשתלטות הקומניסטית, נותרו חסרי כל ואימו המשכילה נאלצה להפוך לפועלת בניו יורק ,זה לא מנע מילדיה להגיע לNYU . עליך רק להביט על העליה הרוסית שילדיהם דוברים את השפה העברית בצורה יפיפיה ,לא שונים מכל היהודים האשכנזים שהיגרו לישראל בתחילת המאה והדוגמה הפנומלית הוא אפרים קישון ,ושאר אוכלסיות ששאפו ללמוד את השפה ,לדג תימנים (הח וע דווקא מעיד על קרבתם לשורשים ואשכנזים רבים ראו בהם מודל לחיקוי) הדוגמאת תקפות למהגרים אסיאתים בארהב שדוברים את השפה של האומה הקולטת בצורה מרשימה. למה את לא מסבירה את התופעות התרבתיות הללו? למה לתת ביטוי לנחשלות ועצלות במסווה של הגירה?

    • Ayala
      Posted at 14:54h, 14 מרץ להגיב

      סיפור יפה אבל לא ברור לי ממנו שקראת את הפוסט וחבל. בכל זאת תודה על השיתוף.

  • המתקן
    Posted at 21:04h, 13 מרץ להגיב

    *חוסר המודעות

  • מישהו
    Posted at 11:38h, 14 מרץ להגיב

    תירוצים טיפשיים.
    ואוו איזו השקפת עולם עקומה ובעייתית, יש פה שילוב של דעות קדומות גזעניות (האומנם לאשכנזים יש מנופול על העברית התקינה?! כמה בורות ועוורון אפשר לסבול?!) , עצלנות וסוציומאטיות (אני מהגרת אבל לא בז*ן שלי ללמוד את השפה שלכם), ופשוט הגיון מעוות – אנשים שלא זכו להשכלה עושים שגיאות, אז בואו לא נתקן אותם ונעזור להם לסגור את הפער אלא במקום זאת ננציח את המצב הקיים.

    מקור:
    https://www.facebook.com/groups/7344396262/permalink/10152104788686263/

    • Ayala
      Posted at 14:15h, 14 מרץ להגיב

      אם תתקני טעויות של א.נשים שאת מניחה שעושים טעויות בגלל חוסר בהשכלה אז תיקנת את הפער בהשכלה?
      ספר לי עוד על השקפת עולם עקומה! בבקשה! 🙂

  • גלעד עם ע
    Posted at 13:56h, 14 מרץ להגיב

    כמה שגיאות כתיב בכתבה מעצבנת אחת.
    למהגרים תמיד יש סלחנות, למי שנולד בארץ לא. קשה? תתמודדי.

  • מיכל
    Posted at 21:11h, 14 מרץ להגיב

     גם אני תוצר של הרבה פריבילגיות ואמא עם עברית תקנית, וגם לי צרם פעם כשאנשים דיברו עם שגיאות בשם המספר, אבל בשנים האחרונות הגישה שלי לשפה השתנתה מאוד, קצת בגלל שהות ארוכה בחו״ל, אבל בעיקר בגלל תחום העיסוק שלי (פילוסופיה של השפה). גם היום אני לא יכולה להמנע מלשמוע ״טעויות״ בשפת האם שלי (עברית), אבל אני לא מתקנת אותן, רוב הזמן הן לא מאוד מפריעות לי, ואני לא מתאמצת כל כך להמנע מהן בעצמי (ברור שאני אומרת ״אני יעשה״ במקום ״אני אעשה״, זה הרבה יותר קל לביטוי, בדרך כלל אני נמנעת מלכתוב ככה, מכל מיני סיבות, אבל אם מדי פעם יוצא לי י׳ בסמס אני כבר לא נבוכה מזה כמו פעם). ברור לי ששפה היא עניין פוליטי, ושהדבקות בשפה ״תקנית״ אחת שאין בלתה היא כלי להדרה, כך שאני מסכימה בגדול עם הטענות בפוסט, אבל רוצה להוסיף להן תיקון (או חידוד) אחד. אני מניחה שלא זו היתה כוונת הכותבת, אבל מחלק מהפוסט (בעיקר ההתחלה שלו) משתמע שיש כזה דבר עברית נכונה, אלא שאנחנו צריכים להיות סלחנים כלפי אלו שלא שולטים בה מכיוון שיש כנראה סיבות לחוסר השליטה שלהם (למשל היותם מהגרים) וגם מכיוון שזה הדבר הנכון מבחינה פוליטית. אני מבקשת לערער על עצם ההנחה שיש דבר כזה עברית נכונה ועברית לא נכונה. לדעתי אין ולא צריך להיות סטנדרט יחיד ואחיד למהי עברית נכונה או טובה שכן שפה היא דבר חי ומשתנה, ומה שטוב בסביבה אחת או בקרב קבוצת גיל מסויימת ייחשב לעילג או לא מתאים בסביבה או קבוצת גיל אחרת. היום אני רואה בהאחזות הכפייתית בשפה ״נכונה״ בעיקר ביטוי לחוסר גמישות וחוסר פתיחות (בהנחה שזה נעשה מתוך חוסר מודעות, כמובן שלפעמים זה נעשה במטרה לבייש ולהקטין את מי שמדבר אחרת ואז זה כבר ביטוי לרשעות). התוספת לפוסט (על העברית והערבית) היא יפה וחשובה שכן היא מבטאת היטב את העובדה ששפה היא סך כל דובריה, כל אחד והרקע שלו ומה שהוא מביא איתו לשפה, וכל דובר זכאי לכבוד ולמקום בשפה, לא בגלל שאנחנו מוכנות לגלות סלחנות ולקבל אותו למרות שהוא לא מדבר נכון, אלא מכיוון שאנחנו דוחות את עצם ההנחה שיש כזה דבר שפה נכונה, ושהשפה הנכונה הזסטנדרטיסטנדרט שבו יש לעמוד כדי להחשב דובר ראוי.

  • ורה
    Posted at 06:02h, 17 מרץ להגיב

    אין שום הצדקה לעילגות ולשפה לא תקינה ,את מכשירה את השרץ בנימוקים מפוקפקים וגזענים במסווה של נאורות .עדיין לא הסברת למה אוכלוסיות מהגרות מסיומות (כגון רוסים בישראל, בני מהגרים בארהב אסייתים, הודים , יהודים אירופאים שהיגרו מאירופה לרחבי העולם ,ג'מייקנים בארהב ועוד ועוד) קולטים את השפה בצורה נהדרת שעולה על הקולטים ? מחכה לתשובה

  • הלה
    Posted at 14:28h, 17 מרץ להגיב

    תודה על הפוסט והדיון מאירי העיניים.

  • פיבי שוורץ
    Posted at 20:06h, 21 מרץ להגיב

    את לא חושבת על הנזק והמבוכה שעלולים להיגרם לילדים שלך כתוצאה מכך שאת לא מעניקה להם כלים לרכישת עברית תקינה?

    נראה לי קצת לא פייר. מילא ללכת עד הסוף עם האידיאולוגיה שלך, אני מכבדת את זה, אבל במה הילדים אשמים? תני להם לבחור לכשיהיו גדולים.

    • Ayala
      Posted at 23:38h, 21 מרץ להגיב

      על איזה נזק מדובר?

  • נטליה קוצקי
    Posted at 09:22h, 29 מרץ להגיב

    קצת אירוני שבפוסט שנועד כביכול למחות על השימוש הפוליטי הנלוז של השפה משובצים כל מיני "אנשות" ו"הורות", מילים הניתונות לפיענוח רק ליודעי ח"ן עם פריבילגיות "רדיקליות".

  • אביטל
    Posted at 23:43h, 24 אפריל להגיב

    לדעתי הגישה בפוסט הזה היא קצת עצלנית וקצת מוותרת לעצמה. ברור שיש שפה תקינה, וגם אם קשה, נראה לי שכדאי לפחות להשתדל לדבר עם כמה שפחות טעויות. בטח ובטח שלנסות ללמד את הילדים שפה תקינה ככל האפשר. אני חושבת שההצעה להכניס פה ושם טעויות בכוונה כדי להרגיל את החברה זאת הצעה קטנונית ולא מועילה. דבר אחד אני כן אקח מהפוסט – להשתדל לא ללעוג לטעויות של אחרים, ואם אני מתקנת אז בצורה יפה ומכובדת מסיבה פשוטה שאני מבינה מכאן שיש כאלה שנפגעים מזה…

  • מאיה
    Posted at 07:28h, 30 אפריל להגיב

    פוסט מרתק שגרם לי לחשוב.

    שמתי לב שמפריעות שגיאות מסוימות (כמו יעשה) ולא אחרות. כששאלתי את עצמי למה ,הגעתי למסקנה שזה בגלל שככה התרגלתי מגיל צעיר. נראה לי שזה מסכם את הבעייתיות שבתיקוני השפה, הניכוס של ה"נכון" שתמיד משתנה בגלל ששפה היא דינמית.

  • אהובה
    Posted at 17:44h, 24 מאי להגיב

    כנראה שאינך יודעת עברית על בוריה אם במקום "כש" את כותבת "ש". זה הרי לא קשור למגדר מיני 🙂
    שפה היא חלק מתרבות. לא לכבד את השפה משמעו (או כפי שהיית כותבת: משמעותה) לא לכבד את התרבות שלך עצמך.
    זה נשמע כמו מהלך של ילד/ה מתבגר/ת שמורד/ת במוסכמות ובכוח רוצה להוכיח משהו. ובעיני המשהו הזה הוא הנצחת הבינוניות.
    גם אימי עלתה ארצה ומדברת במבטא כבד. אך כאדם אינטליגנט האוהב לפתח עצמו היא שואפת לדבר ללא טעויות.
    באמת שלא ברור לי הרצון להנציח טעויות תחת אצטלה של פמניזם.
    מדוע תתקני את ילדייך אם תמצאי טעות בחשבון ולא בלשון??

    • Ayala
      Posted at 23:12h, 24 מאי להגיב

      אולי אני באמת לא יודעת עברית על בוריה, אולי אני לא אינטליגנטית כמו אמא שלך כי לדבר בלי טעויות אינה משאת נפשי ואולי אני באמת סתם בינונית וזה באמת לא קשור לפימיניזם או למגדר. זו אחת הפואנטות של הפוסט הזה. אז תודה על התגובה היא עוזרת להוכיח את הנקודה.
      באת לקלל יצאת מברך משהו?

  • אור הושמנד
    Posted at 18:20h, 26 יולי להגיב

    אני חושב שהיא צודקת, באמת לשפה העברית יש כמה כללים אנכרוניסטיים שמקשים את השפה ומכשילים את המטרה שלה, שהיא בעצם ליצור קשר בין האנשים וברגע שכללי הדקדוק שלה מסובכים ומסבכים את השפה המטרה של השפה נכשלת, וגם לי צורמת הכפייה המגדרית שהשפה גורמת לה וגם אני חושב שכדאי להטמין שגיאות בשפה כדי שיבוא יום שהחל ממנו אנשים נחשפים אליהן והוגים אותן ובכלל לא מודעים לזה שמדובר בעצם בשגיאות ושלא יאמינו שפעם השגיאות הללו היו שגיאות, וכך נקל את השפה העברית שנוצרו בה כללי דקדוק כאלה מסובכים, שייתכן שהם נוצרו לשם הבחנה מעמדית וחסימת נסחים הפונים לשני המינים בלי הבחנה ביניהם בכלל.

Post A Reply to מיכל Cancel Reply