שולפת צפורניים | המדריך לג'נטלמן בתרבות האונס
1736
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-1736,single-format-standard,ajax_fade,page_not_loaded,,vertical_menu_enabled,qode-title-hidden,qode_grid_1300,side_area_uncovered_from_content,qode-content-sidebar-responsive,qode-child-theme-ver-1.0.0,qode-theme-ver-13.4,qode-theme-bridge,disabled_footer_top,disabled_footer_bottom,wpb-js-composer js-comp-ver-5.4.5,vc_responsive

המדריך לג'נטלמן בתרבות האונס

מקור: זארון בורנט  ב- HuffPost
תרגום: עומר יבין ודניאל דלה רוקה

GentlemansGuide1

אם אתה גבר, אתה חלק מתרבות האונס. אני יודע… זה נשמע גרוע. אתה לא אנס, בהכרח. אבל אתה עשוי (לא בכוונה) להנציח את הגישות וההתנהגויות שאליהן מתכוונים כשאומרים תרבות האונס.

אתה אולי חושב, "רק רגע, זארון! אתה לא מכיר אותי, גבר! אין מצב שאני הולך לתת לך להגיד שאני איזה תומך באונס. זה לא אני, אחי!"

אני לגמרי מבין איך אתה מרגיש. זו פחות או יותר הייתה התגובה שלי כשמישהי אמרה לי שאני חלק מתרבות האונס. זה נשמע נורא. אבל תדמיין רגע איך זה להסתובב בעולם בפחד מתמיד מלהיאנס. זה אפילו יותר נורא! תרבות האונס היא חרא עבור כל המעורבים. אבל אל תיתפש למינוח. אל תתרכז במילים שפוגעות בך ותתעלם מהמסר – המילים "תרבות האונס" אינן הבעיה. המציאות שהן מתארות היא הבעיה.

גברים הם הסוכנים והמשמרים העיקריים של תרבות האונס.

לא רק גברים אונסים. נשים אינן הקורבנות היחידות – גברים אונסים גברים, נשים אונסות גברים – אבל מה ששם את האחריות לבעיית האונס בידי הגברים, בידינו, היא העובדה שגברים מבצעים 99% ממעשי האונס.

איך אתה חלק מתרבות האונס? טוב, צר לי לבשר לך, זה כי אתה גבר.

כשאני חוצה מגרש חניה בלילה ורואה אישה מלפניי, אני עושה כל מה שבעיניי הולם כך שהיא תהיה מודעת אלי . זאת על מנת ש – א) לא אבהיל אותה ב) יהיה לה הזמן לגרום לעצמה להרגיש בטוחה/בנוח ו-ג) אם זה אפשרי, אני אוכל לגשת בצורה שהיא בבירור חברית בכדי ליידע אותה שאני לא מהווה איום. אני עושה את זה כי אני גבר.

בעיקרון, בכל מצב שאני פוגש אישה ברחוב, או במעלית, או בחדר מדרגות, או לא משנה איפה, אני מתנהג באופן שמבהיר שהיא בטוחה. אני רוצה לגרום לה להרגיש בטוחה בדיוק כפי שהייתה מרגישה אם לא הייתי שם. אני מכיר בעובדה שכל אישה שאני פוגש ברחוב לא מכירה אותי, ולכן, כל מה שהיא רואה הוא גבר – אחד שפתאום נמצא קרוב אליה. אני מוכרח להיות מודע למרחב האישי שלה ולכך שהנוכחות שלי עשויה לגרום לה להרגיש פגיעה. זוהי מילת המפתח – פגיעות.

אני לא יודע מה איתך, אבל אני לא מבלה חלק גדול מחיי בתחושת פגיעות. עם השנים למדתי שנשים מבלות את רוב חייהן החברתיים בתחושת פגיעות תמידית ובלתי נמנעת. תעצור ותחשוב על זה. תדמיין חיים בהם אתה תמיד מרגיש בסיכון, כאילו אתה חי עם עור מזכוכית.

כגברים מודרניים, כדי לחוש סכנה עלינו לצאת ולחפש אותה. אנחנו בוחרים בהרפתקאות ובספורט אתגרי כדי להרגיש שאנחנו חיים על הקצה. אנחנו הופכים את הפגיעות שלנו למשחק. הפער בין איך שגברים רואים את העולם לבין איך שנשים רואות אותו הוא עד כדי כך גדול (כמובן, יש קהילה גדולה של אתלטיות שעוסקות בספורט אתגרי אשר גם הן מסכנות את עצמן על בסיס קבוע. אך עם זאת, נשים לא זקוקות לספורט אתגרי כדי להרגיש בסיכון).

תראו, הגובה שלי הוא פחות או יותר מטר שמונים. אני מתאמן והייתי אומר שאני בכושר סביר, מה שאומר שכשאני מסתובב לבד בלילה, לעיתים נדירות אני חושש לביטחון שלי. הרבה גברים יודעים בדיוק למה אני מתכוון. לרוב הנשים אין מושג איך זה מרגיש – ללכת לאן שאת רוצה בעולם, בכל שעה של היום או הלילה, ולהרגיש שלא תהיה לך שום בעיה. למעשה, רוב הנשים חוות את ההפך הגמור.

אישה צריכה לשקול לאן היא הולכת, מה השעה, באיזו שעה היא תגיע לייעדה ובאיזו שעה היא תצא ממנו, באיזה יום בשבוע מדובר, האם היא תישאר לבד באיזשהו שלב? השיקולים ממשיכים עוד ועוד כי הם רבים יותר ממה שאני או אתה יכולים לדמיין. בכנות, אני לא יכול לתפוס את הצורך לחשוב כל כך הרבה על הדרכים בהן עליי להגן על עצמי בכל רגע נתון בחיי. אני מתענג על החופש שיש בלקום וללכת, ביום או בלילה, בשמש או בגשם, בעיר או בכפר. כגברים, אנחנו יכולים להנות מהלוקסוס האדיר של תנועה וחופש בחירה. על מנת להבין את תרבות האונס, עליך לזכור שלפחות חצי מהאוכלוסייה לא זוכה לחופש הזה.

לכן אני יוצא מגדרי כדי להשתמש בשפת גוף ברורה ומתנהג בצורה שעוזרת לצמצם למינימום את הפחד של נשים ואת התחושות הנלוות אליו. אני מציע שתעשה כמוני. זה באמת המעט שכל גבר יכול לעשות במרחב הציבורי בשביל לגרום לנשים להרגיש יותר בנוח בעולם אותו אנו חולקים. פשוט תתחשב בה ובמרחב האישי שלה.

אתה עשוי לחשוב שזה לא הוגן שאנחנו צריכים להתאים את עצמנו בגלל ההתנהגות הגרועה של גברים אחרים. אתה יודע מה? אתה צודק. זה לא הוגן. האם זו אשמתן של הנשיםאו האם זו אשמתם של הגברים שמתנהגים בצורה מחרידה וגורמים לכל השאר להיראות רע? אם חוסר הוגנות היא מה שמפריע לך, תתעצבן על הגברים שגורמים לך ולמעשים לך להראות מפוקפקים.

כשאישה רואה אותך ברחוב וצריכה להעריך האם אתה מהווה סכנה, היא תצא מנקודת הנחה שמה שגבר אחד מסוגל אליו, גם אתה מסוגל אליו. לצערי, זה אומר שכל הגברים נשפטים לפי הדוגמא הגרועה ביותר. אם אתה חושב שהכללות כאלה הן בולשיט, איך אתה היית מתייחס לנחש שהיית נתקל בו בטבע?

…היית מתייחס אליו כמו לנחש, נכון? ובכן, זה לא נקרא לעשות הכללות, זה להכיר במה שחיה מסוגלת לעשות ובנזק שהיא יכולה לגרום. אלה פשוט חוקי הג'ונגל. אתה גבר, לכן נשים יתייחסו אליך ככזה.

הפחד ההגיוני והמובן לחלוטין מגברים הוא באחריותך. אתה לא יצרת אותו אבל אתה גם לא בנית את כביש 6. חלק מהדברים שאתה יורש מהחברה הם מגניבים, וחלק הם תרבות האונס.

כיוון שאף אישה לא יכולה לשפוט אותך ואת הכוונות שלך בצורה מדוייקת במבט ראשון, היא תשער שאתה כמו כל שאר הגברים. אישה מכירה את האנס שלה ב-73% מהמקרים. אם היא לא יכולה לבטוח ולהעריך במדוייק את הכוונות של גברים שהיא מכירה, איך אתה יכול לצפות שהיא אי פעם תעריך את הכוונות שלך, זר גמור, בצורה מדוייקת? מניעת אונס נעשית לא רק על ידי נשים שמסבירות לנשים איך לא להיאנס – היא נעשית קודם כל על ידי כך שגברים לא יאנסו.

הכוונה במניעת אונס היא שגבר צריך להבין שלהגיד "לא" לא אומר "כן", שכשאישה היא שתויה/מסוממת מדי כדי להגיב, זה לא אומר "כן", שלהיות במערכת יחסים לא אומר "כן". במקום להתמקד באיך נשים יכולות להימנע מאונס, או איך תרבות האונס גורמת לגבר תמים להרגיש חשוד, הפוקוס שלנו צריך להיות: איך אנחנו כגברים מונעים מקרי אונס, איך אנחנו מפרקים את המבנים החברתיים שמזלזלים בהם ומקטינים אותם, וכיצד אנו משנים את הגישות שהן סובלניות כלפי אונס?

מאחר ואתה חלק מזה, עליך לדעת מהי תרבות האונס.

על פי האתר של מרכז הנשים באוניברסיטת "מרשל":

תרבות האונס הינה סביבה שבה אונס הוא נפוץ ושבה אלימות מינית כלפי נשים הופכת לנורמאלית ומשולבת במדיה ובתרבות הפופולארית. תרבות האונס מונצחת דרך שימוש בשפה מיזוגנית, החפצת גופן של נשים והאדרה של אלימות מינית, ובכך יוצרת חברה שזונחת את זכויותיהן ואת ביטחונן של נשים.

כשאישה אמרה לי בפעם הראשונה שאני חלק מתרבות האונס, רציתי להתנגד מסיבות ברורות. כמו רבים מכם רציתי להגיד, "היי, זה לא אני." במקום זה, הקשבתי. מאוחר יותר, ניגשתי לכותבת שאני מעריך. ביקשתי ממנה לכתוב ביחד  איתי מאמר שבו היא תסביר את תרבות האונס לי ולקוראים זכרים. היא הפסיקה להחזיר לי מיילים.

בהתחלה, זה עיצבן אותי. כשהבנתי שהיא לא עומדת להגיב בכלל, באמת כעסתי. למזלי, למדתי שלא צריך לענות מיד כשמרגישים הבזקים של זעם. רעם הוא מרשים אבל הגשם שבא אחריו הוא שמזין את הקרקע. אז נתתי לסערה הזאת לחלוף וחשבתי על זה. יצאתי לסיבוב.

כמה רחובות מהבית שלי, מול הפיצוציה, זה נחת עליי. אם תרבות האונס היא כל כך חשובה לי, עליי להבין אותה לבד. אף אישה לא חייבת להקדיש לי מזמנה רק בגלל שאני רוצה ללמוד משהו שהיא מבינה מעצם היותה אישה. אף אישה לא צריכה להרגיש שעליה להסביר לי את תרבות האונס רק כי אני רוצה לדעת מה היא. אף אישה לא חייבת לי כלום. הבנתי כמה עמוק קיים בי הצורך שאישה תספק אותי. אפילו הסקרנות שלי, תכונה שתמיד התגאיתי בה, נפגמה על ידי הנחת המוצא שגברים הם מרכז העולם, אותה הנחת מוצא שמזינה את תרבות האונס. ציפיתי להיות מסופק. הגישה הזאת היא הבעיה. התחלתי לקרוא והמשכתי לקרוא עד שהבנתי את תרבות האונס ואת חלקי בה.

הנה רשימה של דוגמאות לתרבות האונס.

  • האשמת הקורבן ("היא ביקשה את זה!")
  • המעטה בערכה של תקיפה מינית ("בנים תמיד יהיו בנים!")
  • בדיחות שהן במובהק מיניות
  • גילוי סובלנות כלפי הטרדה מינית
  • ניפוח הסטטיסטיקות של דיווחים כוזבים על אונס
  • ניתוח ציבורי דקדקני של לבושה, מצבה הנפשי, מניעיה וההיסטוריה של הקורבן
  • אלימות מגדרית מיותרת בסרטים ובטלוויזיה
  • הגדרת "גבריות" דרך דומיננטיות ואגרסיביות מינית
  • הגדרת "נשיות" דרך כניעות ופסיביות מינית
  • לחץ על גברים "להשיג" מין (to score)
  • לחץ על נשים לא להיתפש כ"קרות"
  • הנחה כי רק נשים מופקרות נאנסות
  • הנחה כי גברים לא נאנסים או כי רק גברים "חלשים" נאנסים
  • סירוב להתייחס ברצינות לדיווחים על אונס
  • חינוך נשים להימנעות מאונס במקום חינוך גברים שלא לאנוס

אתה תגלה במהרה שתרבות האונס משחקת תפקיד מרכזי בכל הדינאמיקות החברתיות של זמננו. היא בלב כל האינטראקציות הבינאישיות שלנו. הכל חלק מהמאבקים החברתיים, הסוציולוגיים והסביבתיים שלנו. תרבות האונס אינה רק קשורה למין. היא התוצר של גישה מכלילה של עליונות גברית. אלימות מינית היא רק ביטוי אחד של הגישה הזאת. שוב, אל תיתן לטרמינולוגיה להבהיל אותך. אל תיתפש למושג "עליונות גברית". המונח הוא לא הבעיה. הבעיה היא שתרבות האונס פוגעת בכל המעורבים בה. תפישות פטריארכאליות מיושנות של החברה מקשות על גברים שעברו אונס להודות בכך, באותה מידה שהן מטפחות רצון עז של גברים להיתפש כחזקים ואגרסיביים מינית. גברים לא צריכים להרגיש מאויימים כשנשים מצביעות על קיומה של תרבות האונס – הן מספרות לנו על האויב המשותף שלנו. כדאי לנו להקשיב.

עכשיו שאתה יודע מה זה, מה אתה יכול לעשות לגבי תרבות האונס?

  • תימנע משימוש בשפה שמחפיצה או מבזה נשים.
  • תעיר למישהו אם אתה שומע אותו מספר בדיחה פוגענית או ממעיט בערכם של מקרי אונס.
  • אם חברה מספרת שהיא נאנסה, קח אותה ברצינות ותתמוך בה.
  • תחשוב בצורה ביקורתית על המסרים שעוברים שמדיה בנוגע לנשים, גברים, מערכות יחסים ואלימות.
  • תכבד את המרחב האישי של אחרים גם בסיטואציות חסרות חשיבות כביכול.
  • תמיד תתקשר עם השותף או השותפה המינית שלך ואל תניח שקיימת הסכמה.
  • תגדיר בעצמך את הגבריות שלך. אל תיתן לסטריאוטיפים לעצב את ההתנהגות שלך.

מה עוד אתה יכול לעשות לגבי תרבות האונס כשאתה חווה אותה במציאות?

  1. גברים יכולים להתעמת עם גברים

אין צורך לנהוג באלימות. למען האמת, בדיוק מזה אנחנו מנסים להימנע. אך במצבים מסויימים, גבר צריך להתעמת עם גבר אחר או עם קבוצת גברים. כשאני בחוץ ואני רואה גבר ואישה מתווכחים, אני עוצר לרגע. אני מוודא שהאישה רואה אותי. אני רוצה שהיא תדע שאני מודע למה שקורה. אני מחכה לראות אם היא תיתן סימן ברור שהיא צריכה עזרה. לפעמים הזוג ימשיך להתווכח כאילו שאני לא שם. בפעמים אחרות, האישה תבהיר שהיא רוצה גיבוי ואז אני ניגש אליהם. מעולם לא נדרשתי להיות אלים. בדרך כלל הנוכחות שלי לבדה גורמת לבחור לעזוב ,אם הוא זר, או להסביר את עצמו ,אם הם מכירים. זה משנה את הדינמיקה. לכן אני תמיד עוצר כשאני רואה אישה שמטרידים אותה בציבור. לא משנה מה. אני מוודא שכל אישה שנמצאת בסיטואציה שעשויה להפוך לאלימה, בין אם אני מזהה אותה בצורה נכונה ובין אם אני טועה, תרגיש שהיא יכולה לסמן לי אם היא צריכה עזרה. יש לי אחות קטנה, אז אני מתורגל בלהגיב.

אני לא מגיב רק על מקרים שמערבים נשים. התערבתי גם בויכוח בין שני גברים שבבירור היה ויכוח אוהבים. תמיד כשאתה קולט מצב שיוצא משליטה, בעיקר אם מישהו/י זועק/ת לעזרה או מותקף/ת, אתה צריך להתעמת עם הסיטואציה. אתה לא צריך "להפריד".  תיגש, תתערב, תרשום לעצמך מידע רלוונטי, תודיע לרשויות, תתקשר למשטרה. תעשה משהו.

  1. גברים יכולים לתקן את שפתם של גברים.

אם אתה שומע גבר זורק הערה שפוגעת באוכלוסייה מסויימת, אתה יכול להגיב גם אם אין בסביבה מישהו מאותה אוכלוסייה. זה נכון גם לגבי שפה מיזוגנית. תגיד משהו. תגיד לחבר שלך או לעמיתך לעבודה שבדיחות על אונס הן מכוערות ושאתה לא מוכן לקבל אותן.

תסמוך עלי שלא תאבד מהגבריות שלך. אם אתה מעל גיל 18 ואתה עדיין דואג לדימוי הגברי שלך, אתה לא מבין בכלל מה הופך גבריות למכובדת. זה לא קשור לאישור חברתי – זה קשור ללהיות נאמן לעצמך ולעשות את הדבר הנכון. אתה תהיה מופתע מכמה גברים יעריכו אותך רק בגלל שעשית את מה שהם רצו לעשות אך לא העזו. שמעתי את זה המון פעמים. אני לא משטרת הצדק החברתי, אבל התווכחתי ועוד אתווכח עם כל הגברים שידרשו את זה. בסופו של דבר, חלק מהם ניגשים אלי ואומרים שהם מעריכים את מה שעשיתי ואני תמיד אומר להם שנהיה יותר קל להגיב ככל שעושים את זה יותר. אני מבטיח לך שזה נכון.

אני לא מבקש ממך להיות השוטר של כולם. אני לא מסתובב ומטיף לסולם הערכים שלי. אנשים לא צריכים שתגיד להם את דעתך על כל מילה שיוצאת להם מהפה ובטח שלא צריכים את החותמת שלך על המודעות החברתית שלהם. אבל כשמישהו אומר משהו מסריח– וכולנו שומעים את הבדיחות האלה – אתה יכול להבהיר לבחור שבדיחות האונס שלו או ההערה הסקסיסטית שלו לא תופסות.

  1. גברים יכולים להגיד אחד לשני לסתום ת'פה

נגיד שאתה בקבוצה של גברים, ואחד החברים שלך מתחיל לשרוק או לצעוק לעבר בחורה – תגיד לו לסתום ת'פה. אתה לא תצא חנון אם תצא להגנתה. כל עוד אתה לא מנסה להרשים אותה בכך שאתה "מגן עליה", זה לא ייראה כאילו אתה מנסה לצאת גיבור. אתה פשוט עושה את הדבר הנכון. אף אחת לא צריכה איזה ליצן סקסיסטי שיצעק לה ברחוב סתם כי התחשק לו והוא יכול. שריקות והערות לנשים ברחוב הן הדרך הכי גרועה לייצג את המיניות הגברית. האידיוטים האלה מוציאים את כולנו מטומטמים לגמרי. אתה מבין את זה, נכון? אנחנו צריכים להפסיק את החרא הזה.

למדתי להעיר לקבוצה של גברים כשעבדתי בבניין. אתה פשוט חייב לעשות את זה. לרוב, אתה עושה את זה כי אתה חייב את זה לעצמך. אחרת, יצאת עוד גבר פתטי שמרשה לבחור להתייחס רע לבחורה בנוכחותך. אם בחור שרק לאישה ולא אמרת לו שום דבר, זה אומר שהוא התייחס אליה כמו לאובייקט מיני זול ובזוי לצורך הסיפוק שלו והפך אותך בדרך לדפוק שמוכן להרשות לו להתייחס כך לאישה בנוכחותך… בעודך שותק.

מה סבא שלך היה חושב אם הוא היה רואה אותך ברגע הזה? הוא היה גאה בך? אתה היית גאה בעצמך? גאוותנות גברית מועילה רק כשאתה משתמש בה כדי להיות אדם טוב יותר. אל תהיה הדג ששוחה עם הזרם כי זה יותר קל. תגיב כשמישהו שורק או מעיר לאישה בפנייך. תגיד להם לסתום ת'פה. כגבר, יש לך כוח. תשתמש בו. גברים מעריכים נחישות.

  1. תפקידנו שיהיה לנו רף גבוה לעצמנו, ומתוך כך, לכל הגברים.

אתה אולי חושב, "זארון, אחי, תשתחרר. שריקות והערות זה לא כזה עניין. אנחנו לא קצת הופכים עכבר להר? יש נשים שאוהבות את זה." אתה אולי צודק. אולי חלק מהנשים אכן אוהבות את זה. זה לא משנה. אני אוהב לקרוע את הכבישים. בן דוד שלי אוהב לעשן ג'וינטים ברחוב. זה לא אומר שאנחנו עושים את זה. ככה זה כשאתה חלק מחברה. אם אתה מוצא אישה שאוהבת ששורקים לה, לך על זה, רק תעשה את זה מאחורי דלתות סגורות. כשאתה בציבור, תכבד את המרחב הפיזי ונפשי של אחרים/ות.

אל תגביל את עצמך ללהיות גבר. תהיה אח. תהיה בן אדם.

כשיש התארגנויות של נשים (כמו הדף "גברים בסקס") או ההאשטג הויראלי YesAllWomen# ונשים בכל העולם משתפות זו את זו בחוויות שלהן, בטראומות שלהן, בסיפורים ובהשקפות האישיות שלהן, אנחנו כגברים לא צריכים להתערב בשיח הזה. ברגע הזה, עלינו רק להקשיב, להרהר, ולתת למילים שלהן לשנות את נקודת המבט שלנו. התפקיד שלנו הוא לשאול את עצמנו איך אנחנו יכולים להיות טובים יותר.

Tags:
15 Comments
  • בשמת כוכב
    Posted at 21:30h, 21 ספטמבר להגיב

    מעולה!!!
    כואב ומעולה ביחד.
    תודה!

  • סילי
    Posted at 20:56h, 28 ספטמבר להגיב

    יש לי הערה לגבי הסעיף: "תמיד תתקשר עם השותף או השותפה המינית שלך ואל תניח שקיימת הסכמה".

    לא הסכמה, הסכמה זה בשביל ללטף כלב. אל תחפשו "הסכמה", בדקו שיש *רצון* מהצד השני.

  • קרו
    Posted at 10:12h, 29 ספטמבר להגיב

    צריך ללמד את הטור הזה בבתי הספר
    אבל זה לא יקרה כי במערכת החינוך בישראל זו אחריות התלמידות להתלבש צנוע כדי שהתלמידים לא יטרידו אותן

  • לי
    Posted at 15:49h, 03 ינואר להגיב

    תודה רבה זארון,
    הצלחת לנסח בצורה מושלמת את מה שאני מנסה מלא זמן להסביר לגברים.
    זו כתבה מאוד ברורה ונגישה לקורא הגברי.
    זה שזה בא מגבר זה שונה לגמרי מאשר כשזה בא מאישה. בקטע טוב וחשוב.
    אולי הכתבה הזו יכולה ממש להשפיע, אולי היא יכולה להיות כלי חינוכי חשוב.
    הלוואי וזה יופץ ויגיע לכל גבר.
    כבר מלא זמן אני מנסה להסביר לאבא שלי ולאחים שלי מה הקשר בין להשתמש בשפה פוגענית כלפי נשים, להאשים את הקרבנות אונס וכו' לבין החוויה שלי בעולם, וזה שהבורות שלהם מזינה את תרבות האונס. לא הצלחתי ועכשו הכתבה הזו מאוד עזרה.
    תודה למי שכתב ולמי שתירגם ופירסם.
    רק הערה אחת: הייתי מוסיפה או כותבת בכתבה חדשה יותר הסבר על מה זה תרבות האונס כי זה לא רק זה שנשים מפחדות ללכת בלילה, זה גם זה שיכולה להיות פרסומת לבירה שבה גברים שותים בירה כאשר השולחן לבירה הוא אישה ערומה ודברים כאלה, ואז אם אני מעירה על זה אני כבדה כי זה כולה הומור. זה שההומור הזה ודברים אחרים מחזקים את תחושת האישה כחפץ מיני.
    קיצר תודה רבה

    • donjovani
      Posted at 15:04h, 29 אפריל להגיב

      הטרנד הזה, להאשים את כל הגברים, לא רק שאיננו מסייע למטרה של מניעת מקרי אונס/הבנת הצד הנשי או כל מטרה דומה, אלא מרחיק גברים רבים מהזדהות ולא פעם אפילו מרצון להבין את הטענות. הטרנד הזה הושרש בתרבות המערבית מזה כמה עשרות שנים, והיום הוא מגובה לא פעם באלימות – הן מילולית והן פיזית, ע"י גברים ונשים שחשים שמי שלא תומך בתחושותיהם אות באות הינו אנס, סקסיסט ולא פעם יוסיפו לו תארים כמו "קיצוני" (בד"כ קיצוני הולך עם "ימני") ואפילו "נאצי". הגיע הזמן, שמי שרוצה באמת לפעול למען מטרה חשובה זו ימצא צורת פנייה שונה, שלא תרחיק את שומעיו מקשב והבנה. בינינו, למרות כל ההסברים המאולפים, אני עדיין חושב שהתייחסות לכל גבר כאל אנס איננה אלא הכללה סרת טעם ובלתי ראויה: יש בעולם גם גברים שאינם אנסים בשום מובן; ואלה, בצדק, לא יאהבו את האשמת השוא נגדם ולא ירצו להיות קשובים למי שמטיח בהם האשמות בלתי מוצדקות.

      • admin
        Posted at 19:41h, 16 אוקטובר להגיב

        אני מציעה לפתח הבנת הנקרא לפני שעונים על טקסט כתוב.
        וגם – אם התמיכה שלך בצדק תלויה בכך שיתנחמדו אליך, אינך תומך בצדק. נקודה.

  • סהר
    Posted at 19:58h, 06 אוקטובר להגיב

    היי

    מאוד אהבתי את הטקסט ומעונינת להפיץ אותו באופן רשמי לשימוש חינוכי. האם אפשר?

    אשמח לתגובה מהירה

    • admin
      Posted at 15:51h, 12 אוקטובר להגיב

      בטח

  • אמנון
    Posted at 06:26h, 09 אוקטובר להגיב

    להחליף את המילה אונס במילה -מלחמה וקיבלת אותו הדבר
    מה שהיה באלנבי 40 לא קרה משום מקום כך החיילים מתנהגים בשטחים וכשמגיעים לאלנבי 40 זה מתבטא באותה צורה רק עם האבר מין

  • Anna
    Posted at 13:23h, 10 אוקטובר להגיב

    האם אני יכולה לתרגם את זה לאנגלית ולפרסם (עם זכויות יוצרים) בבקשה?
    הייתי שמחה להריץ את זה בפייסבוק בשפה שבה גם אנשים מחו"ל יוכלו להיחשף לנושא 🙂

    • admin
      Posted at 15:45h, 12 אוקטובר להגיב

      זה תורגם מאנגלית…

  • תרבות האונס ומיזוגניה | Pearltrees
    Posted at 13:55h, 24 ינואר להגיב

    […] כל הזמן. אז אתה רוצה לומר שלום לבחורה באוטובוס. אכן כן. המדריך לג'נטלמן בתרבות האונס | שולפת צפורניים. מקור: זארון בורנט ב- HuffPost תרגום: עומר יבין ודניאל דלה […]

  • Vero
    Posted at 17:26h, 08 אוגוסט להגיב

    היי זארון,
    הכתבה שלך מצוינת וזה מעורר השראה שגבר מבין את הבעיה הזאת לכזה עומק.
    הדבר היחידי שאני חושבת שחסר בסקשן של דברים שמקדמים תרבות אונס, הוא הביקורת לנשים ש"קופאות" כשאונסים אותן או תוקפים אותן, או נשים שמפחדות להיאבק בתוקף שלהן. זה משהו שהרבה מאוד גברים, וגם הרבה מאוד נשים, לא מבינים, ואוהבים לבקר את המנגנון הבלתי נשלט הזה ולהשתמש בו להצדיק את האונס (למה לא צעקת או נאבקת בתוקף? זו אשמתך)

    חוץ מזה, יישר כוח ותודה רבה (-:

  • איה
    Posted at 11:04h, 05 אוגוסט להגיב

    גם המילה מופקרות בסעיף "הנחה כי רק נשים מופקרות נאנסות", צריכה להיות במרכאות, אם לא להיות מוחלפת במשוחררות מינית, אוהבות מין, מחוברות למיניותן, אינן חשות אשמה ובושה מולן מיניותן, שאינן מסתירות את מיניותן. אין דבר כזה נשים מופקרות אם אין דבר כזה גברים מופקרים. ואם יש דבר כזה דברים מופקרים אזי גם זה צריך להיות מוזכר במאמר כי לכתוב נשים מופקרות בלי לתת לזה הקשר של תופעה חברתית-פסיכולוגית שאינה קשורה למגדר זו תרבות האונס

  • מיטל
    Posted at 06:26h, 08 אוגוסט להגיב

    וואו זה אנדר סטייטמנט.
    בא לי לבכות ולצרוח בו זמנית שיש גבר כל כך רגיש ומבין עניין בנושא סופר רגיש שכזה.
    שאפו.
    ובאמת צריך ללמד את זה בבתי ספר.
    אולי תקח על עצמך את הפרויקט, להנגיש הרצאה כזו למשרד החינוך?

Post A Reply to admin Cancel Reply