שולפת צפורניים | האנס של שרודינגר: או המדריך לגברים, איך לפנות לנשים זרות מבלי לחטוף ספריי פלפל לפנים
1164
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-1164,single-format-standard,ajax_fade,page_not_loaded,,vertical_menu_enabled,qode-title-hidden,qode_grid_1300,side_area_uncovered_from_content,qode-content-sidebar-responsive,qode-child-theme-ver-1.0.0,qode-theme-ver-13.4,qode-theme-bridge,disabled_footer_top,disabled_footer_bottom,wpb-js-composer js-comp-ver-5.4.5,vc_responsive
האנס של שרודינגר

האנס של שרודינגר: או המדריך לגברים, איך לפנות לנשים זרות מבלי לחטוף ספריי פלפל לפנים

האנס של שרודינגרמקור: פיידרה סטרלינג, האנס של שרודינגר
תרגום: ציפי ערן

רבותיי. תודה שבאתם לקרוא.

הרשו לי להתחיל בכך שאני מבינה שאתם אנשים טובים. אתם אוהבים חיות וילדים. אתם מכבדים קשישים. אתם תורמים לצדקה. אתם מספרים בדיחות בלי לצחוק מהפאנצ'ליין של עצמכם. אתם מכבדים נשים. אתם אוהבים נשים. אתם אפילו הייתם רוצים לקיים מערכת יחסים מינית אוהבת ומכבדת עם אישה. למרבה צערכם – אינכם מכירים את אותה האישה עדיין – היא לא עובדת איתכם, לא פגשתם אותה עדיין דרך חברים או משפחה, והיא לא נמצאת במקומות שאתם מעסיקים את עצמכם בתחומי עניינכם השונים. אז אתם מחפשים מקומות נוספים לפגוש אותה.

עד כאן – מה טוב. מדריכתכם הצנועה מאשרת. חיבור אישי, אהבה, רומנטיקה – הרצון לדברים האלה הוא לגיטימי.

אז יוצא שאתה רוצה להכיר אישה שאתה רואה במרחב הציבורי. הדבר הראשון שעליך להבין זה שהאישה הזאת – כמו כל אישה – מתמודדת עם מערכת אתגרים וחששות שזרים לך לגמרי, בתור גבר. לדוגמה, שאנחנו מעדיפות למות מאשר שיתקפו אותנו באלימות.

"אבל רגע! גם אני לא רוצה את זה!"

ובכן, אולי לא. אבל האם אתה חושב על זה כל הזמן? האם מניעת תקיפה מינית או רצח זה משהו שמעסיק אותך במהלך העיסוקים היומיומיים שלך? או שזה משהו שאתה חושב עליו כאשר מעלים מולך את הנושא, או אתה נכנס לשדה קרב [נגיד בפייסבוק]? כי עבור נשים, זה ככה. כשאני יוצאת לדייט, אני תמיד משאירה את הפרטים של הגבר שאני יוצאת איתו בפתק על יד המחשב שלי, ודואגת שחברה תתקשר אלי בבוקר למחרת הדייט, לוודא שהכל בסדר. הפעילויות שלי לאחר רדת החשיכה מוגבלים – אלא אם כן אני נמצאת במקום עם הרבה אנשים ותאורה טובה, לא אצא לשום מקום לבד. ואפילו אז אני מעדיפה להיות עם חברות או עם הכלבים שלי. אתה מתחיל להבין? לך יש כללים כאלה לעצמך?

אז כשאתה, גבר זר, פונה אלי במרחב הציבורי, מה שאני חייבת לשאול את עצמי הוא: האם הגבר הזה יאנוס אותי?

אולי אתה חושב שאני מגזימה. אבל לפחות אחת מתוך חמש נשים תיאנס, ואחת מתוך שלוש תחווה תקיפה מינית, בחייה – רבות יותר מפעם אחת. אני מוכנה להתערב שאתה בטוח שאינך מכיר אף אנס, אבל אם תחשוב רק לשניה על המספרים העצומים של המקרים… לא כל התקיפות מבוצעות על ידי בני סלע או אנס מורשע אחר ששמעת עליו, שהוא בדרך כלל "איש מפחיד" ואולי פגוע נפשית, וזר לנשים המותקפות. למרות ההנחה שלך שאין בין מכריך אף אנס, אני יכולה להבטיח לך שיש לפחות אחד. תראה: אם כל אנס אונס בממוצע עשר פעמים (מספר מזוויע, לא?), אז הריכוז של אנשים באולכלוסיה הוא *לפחות* אחד מתוך שישים. זה אומר שסטטסיטית, היו ארבעה אנסים בשכבה שלי בתיכון, ויש אחד בין עמיתיי לעבודה, ואחד ברכבת או באוטובוס יחד איתי בשעות העומס. אחד עשר שמתאמנים במכון הכושר שלי. כשאתה –האיש הנחמד והטוב – פונה אלי באחד מהמקומות הציבוריים האלה, איך אני אמורה לדעת שאתה הוא דווקא זה שרוצה יחסים הדדיים ואהבת אמת, ולא האנס שבין הנוכחים שם? התשובה היא: אין לי איך לדעת.

כשאתה פונה אלי במקום ציבורי, אתה הוא האנס של שרודינגר. אולי אתה אנס, ואולי לא. אני לא אדע אם אתה אנס עד שלא תנסה לאנוס אותי. אני לא יכולה לראות לתוך נשמתך או מוחך ולדעת מה כוונותיך. אם אתה מצפה שאני אבטח בך – ואניח שאתה אחד מהטובים – אז לא רק שאתה לא מכבד את החששות הלגיטימיים שלי, אלא אתה מזלזל בבטחון האישי שלי.

למזלך, אתה באמת אחד מהטובים. כבר הסכמנו לגבי זה. אז עכשיו שאתה מודע לבעיה, אתה כמובן תעשה הכל כדי לתקן את המצב, ולדאוג שהאישה מולך תרגיש כמה שיותר בטוחה.

אז הדבר הראשון הוא: אתה חייב לקבל שאני מציבה את הרף לגבי הסיכונים שאני מוכנה לקחת. לא אתה, ולא אף אחד אחר. אני תמיד אעשה בראשי חישובים לגבי מהם הסיכויים שתפגע בי. האפשרות היא אף פעם לא 0%. יש נשים, בייחוד נשים שכבר נפגעו מאלימות מינית בעברן, ששום סיכון אינו מקובל עליהן. הנשים האלה לא רוצות שתפנה אליהן, ולא משנה כמה אתה נחמד או כמה כוונותיך אמיתיות. סבבה? זוהי זכותן. אל תתבכיין על זה או תבזה אותן. נשים לא מחוייבות לשמוע את ההצעה שלך לפני שהן דוחות אותה.

הנקודה השניה היא: אתה אחראי לראות את הסימנים שאתה משדר, בהקשר של ההופעה שלך, והסביבה. אנחנו תמיד נשים לב אם ההתנהלות שלך מתואמת למה שנחווה אצלנו כאיום.

זה אומר שיש גברים שתמיד יעוררו יותר חשד מאחרים. אולי זה לא פייר, אבל זה ככה. אם לא התקלחת חודש, או יש לך קעקועים של צלבי קרס, או כל דבר אחר שיכול להחוות כמאיים או דוחה לרוב הנשים – כך בדיוק זה ייראה כשתפנה לאישה רנדומלית בציבור – רובן ירגישו מאויימות. זה לא אומר שנגזר עליך לבלות את חייך בבדידות ואומללות או שלא מגיע לך שיאהבו אותך. זה פשוט אומר שעדיף שתמצא דייטים במרחבים שמתואמים לעיסוקים הספציפיים האלה, או שתכיר דרך האינטרנט, שם תוכל לשתף תמונה ומי שכן מעוניינת – אשריה.

האם אתה לובש טישרט עם בדיחת אונס? לא רעיון מוצלח. זה רעיון גרוע באופן כללי, ובמיוחד אם אתה רוצה להכיר מישהי זרה לך.

שים לב לסביבה. תסתכל סביב. האם אתה נמצא בסמטה אפילה? אז אולי זה לא באמת הזמן הכי טוב להתחיל עם מישהי. אותו דבר אם אתה נמצא לגמרי לבד עם אישה במקום ציבורי. אם זה מקום סגור (קרון רכבת, מעלית, אוטובוס), אתה אולי לא תשים לב לכך שאין לה את האופציה לברוח אם היא מרגישה מאויימת, אך היא עלולה להרגיש *יותר* מאויימת בנסיבות. תשאל את עצמך, "אם הייתי באמת אחד מהגברים המסוכנים, האם האישה הזו הייתה בטוחה ברגע זה?" אם התשובה היא לא, אז זה לא זמן טוב לפנות אליה.

מצד שני, אם אתם נמצאים באירוע, נגיד בר מצווה, ושתי האמהות שלכם – שהן במקרה חברות הכי טובות מהילדות – נמצאות שם, אז זה הדבר הכי קרוב למצב בטוח שיש. זה עדיין לא 100% בטוח, אבל הסיכויים הם די טובים.

הנקודה השלישית: נשים מתקשרות איתכם כל הזמן. תלמדו להבין ולכבד את מה שהן מתקשרות.

אז אתה רוצה לומר שלום לבחורה באוטובוס. איך היא תגיב? למזלנו, אני יכולה לומר לך די בבטחון, כי היא כבר שולחת לך מסרים. היא מביטה מהחלון, קוראת ספר, עובדת במחשב, יושבת בזרועות שלובות, מפנה את גופה לכיוון השני… כל זה == נא לא להפריע. אז אתה יודע מה? אל תפריע לה. באמת. אפילו לא כדי לומר לה שיש לה שיער יפה, או שזה אחלה ספר שהיא קוראת. מחמאה זו לא תמיד סיבה לנשים לחייך ולומר תודה. אתה מהווה איום, זוכר? אתה האנס של שרודינגר. אל תצא מהנחה שמה שיש לך לומר יעשה לה את זה, שהקסם שלך ינצח. תאמין למה שהיא משדרת, ופשוט אל.

אם אתה בכל זאת מדבר איתה, והיא עונה לך במילים בודדות, ובלי ליצור איתך קשר עין, היא אומרת, "אני לא רוצה להיות גסת רוח, אבל בבקשה תעזוב אותי במנוחה." אתה לא יודע למה, ולא צריך לדעת למה. זה יכול להיות "תעזוב אותי כי אני לומדת למבחן ואני עסוקה." זה יכול להיות "תעזוב אותי במנוחה כי אתה מפחיד ומריח רע." זה יכול להיות "תעזוב אותי במנוחה כי אני מתכננת הרג המוני ואאלץ לחסל אותך כדי שלא תחשוף את זהותי." זה באמת לא משנה למה.

מצד שני, אם היא פונה אליך, יוצרת קשר עין, ומגיבה בנימה חברותית ופתוחה, אז זה אור ירוק. לשיחה. אתה יכול להמשיך לדבר איתה עד אותו שלב שתקבל ממנה סימנים להפסיק.

והנקודה הרביעית: אם אתה לא מכבד את מה שיש לנשים לומר, אתה מסמן את עצמך כבעיה.

היה גבר אחד שיצאתי איתו לדייט אחד ויחיד – קפה של אחר צהריים, למשך שעה. יומיים לאחר הדייט הוא הציף אותי ב-15 אימיילים, בהם הוא גער בי שאני לא מגיבה לו. כתבתי לו, "תשמע, זו תגובה מוגזמת לדייט אחד. אתה גורם לי אי נוחות. אל תפנה אלי יותר." כבר עברו מאז שלושה חדשים. האם הוא עדיין כותב לי?

אכן כן. בערך פעם בשבועיים.

האיש הזה מדורג די גבוה בסולם האיום. הוא מבהיר שלא משנה לו מה אני אומרת או מה אני רוצה, כל עוד הוא רוצה ממני משהו. עכשיו, ברור שאינני יודעת אם הוא אנס בפועל, ואני בכנות מקווה שלא. אבל הוא לבטח האנס של שרודינגר, ולאנס שרודינגר המסוים הזה יש יחס הסתברות של הרבה יותר מאחד מתוך שישים. כי גבר שמתעלם מה"לא" של אישה בהקשר לא-מיני יותר עשוי להתעלם מה"לא" שלה גם בהקשר מיני.

אז אם אתה מדבר עם אישה שעסוקה במשהו אחר, אתה שולח לה מסר סמוי: שהרצון שלך להתייחסות ממנה הוא יותר חשוב מהזכות שלה שלא יפריעו לה. אם אתה מתעקש על שיחה כשהיא מנסה לחתוך אותו, אתה שולח מסר חד. שהרצון שלך לדבר הוא יותר חשוב מהרצון שלה להיות חופשיה ממך. והמסרים האלו מצביעים על כך שתה מאמין שרצונות שלך הם עילה לרמוס את זכויותיה.

עבור נשים, שמסתכלות עליך כדי להעריך כמה אתה מהווה עבורן איום, זו אינפורמציה חשובה ביותר.

הנקודה החמישית והאחרונה: אל תאנוס. גם – אל תתקוף. אל תמזמז או תתמרח על מישהי. אל תגביל את חופש התנועה שלה. אל תחשוף את איברך. אל תאיים באלימות.

זה לא אמור להיות מובן מאליו? ברור שכן. אך לדאבוני, זה לא העולם שאני חיה בו. אולי זה מתחיל לחלחל שזה גם לא העולם שאתה חי בו.

מדריכתכם הענווה מאחלת לכם אושר והצלחה בחיפושכם.

~*~

בחודש הקרוב נפרסם סדרה של פוסטים על תרבות האונס, אלימות מינית, וצעדת השרמוטות, וזאת לכבוד חודש מאי, במהלכו תתקיים צעדת השרמוטות בכל אחת מן הערים הבאות:

הצעדה בתל אביב, ב-9.5
הצעדה בבאר שבע, ב-15.5
הצעדה בחיפה, ב-16.5
הצעדה בירושלים, ב-30.5.

8 Comments
  • גימל
    Posted at 17:05h, 27 אפריל להגיב

    בתור גבר, אני מסכים ומוכן לקבל את כל מה שכתבת, אבל שמת לב שלא כתבת כלום על מה כן לעשות?
    "האנס של שרדינגר" היא אכן תסבוכת קשה, ואני יכול רק להגיד שאני לא יכול לדמיין איך זה להיות במצב שאני צריך לחשוש לחיי ולשלומי בכל רגע ולהעריך את הסיכון הפוטנציאלי בכל אדם שפונה אליי או שאני פונה אליו.
    כל זה טוב ויפה, אבל אין פה שום עצה. שום דרך פעולה. שום כלום. לא לאנוס אני כבר יודע, לא להפריע לאדם (גם גבר) שמשדר שכל מה שהוא רוצה זה שלא יפריעו לו (ותאמיני לי שזה רחוק מלהיות בעיה של נשים בלבד, ונשים חוטאות בזה לא פחות למרות שהרבה מאלה שאני פגשתי לא מוכנות להכיר בכך שגם הן יכולות להטריד). לא להתלבש כמו רוצח סדרתי ולקעקע צלב קרס על הקרחת, אפילו את זה אני יודע. ללבוש טי שירט עם בדיחות אונס זה נראה לי הרבה יותר חסר טעם וממעיד על סכנה, אבל זו כבר דעה אישית.
    אני מצטער על הציניות, אבל מה שאני מבין מהמאמר הזה ומעשרות אלפי המאמרים האחרים בסגנון, הוא שקודם כל אני אנס עד שיוכח אחרת. ובלי ציניות, איכשהו למרות ריבוי המאמרים האלה אף פעם לא הרגשתי כשדיברתי עם בחורה שאני עומד לחטוף ספריי פלפל בפרצוף, וטוב שכך כי זה נשמע שורף ממש. אז וואלה, אולי זה מספיק.

    • admin
      Posted at 21:43h, 27 אפריל להגיב

      אחלה דרך פשוט למחוק את מה שבעצם נאמר כאן. לא אני ולא הכותבת נמצאות פה כדי לשפר את חיי האהבה שלך. לעומת זאת, כל אישה – כל אחת! – יודעת מה זה להרגיש מוטרדת או להרגיש את הפוטנציאל להטרדה, כל פעם שהיא מעיזה לצאת מהבית. אז העצה שלי היא שתפסיק לחשוב שאתה מרכז היקום ולהכיר בגודל הבעיה- או לפחות פשוט לשתוק ולהקשיב.

    • אנה
      Posted at 23:03h, 27 אפריל להגיב

      זה די ברור, אם הבחורה מעוניינת, היא תחייך, תשמור על קשר עין ועל רצף השיחה.
      בכל מקרה אחר, היא לא מעוניינת, תרפה.

    • יאיר ישראל חרוץ
      Posted at 11:51h, 30 אפריל להגיב

      מצטער, אין לי דרך להוכיח שאינני מסוכן. אתן הודיתן בזה!
      אני לא רוצה ללכת על זה לכלא! איך אני מוכיח שאינני אחד מהאנשים הרעים?!

      • admin
        Posted at 17:08h, 30 אפריל להגיב

        לא ברור איך הגעת מ"להבין שמי שמולך מאויימת ממך גם אם אתה אחד הטובים" ל"כלא! כלא! פמיניסטיות שונאות גברים!"

        האיך די ברור – אל תתנהג באופן מאיים.

  • Dor
    Posted at 04:22h, 04 נובמבר להגיב

    היי, הגעתי לכאן דרך דיון בויקיפדיה:
    קראתי את הפוסט שכתבת, ובהתחלה שכנעת אותי ולקראת הסוף הגעתי למסקנה שאת מקצינה… רוב החברים הקרובים אליי ביותר הן ממין נקבה במקרה או שלא.

    מצד אחד את כותבת על ה'שליטה הגברית' וחוסר הנימוס, ומצד שני את מנסה כביכול להעביר אותה ליד הנשית, האישה קובעת מתי להתחיל ומתי לסיים. האם זה לא חוסר נימוס?
    "מצד שני, אם היא פונה אליך, יוצרת קשר עין, ומגיבה בנימה חברותית ופתוחה, אז זה אור ירוק. לשיחה. אתה יכול להמשיך לדבר איתה עד אותו שלב שתקבל ממנה סימנים להפסיק."

    אני סבור שבתקשורת בין גברים לנשים צריך להיות קוד התנהגות זהה לתקשורת שבין גברים לגברים או בין נשים לנשים. לעומת זאת, את קובעת כללי תקשורת לא הוגנים בכלל, אישה מתחילה – אישה גומרת, אישה מנהלת – אישה מראה או בקיצור אישה אישה אישה. נכון, אישה אישה אישה, אבל… תתעוררי ותביני שיש כאן צד שני לשיחה, קצת שווין הזדמנויות… אולי שהגבר יראה לגברת מתי להפסיק והיא תפסיק? לא אחת, הוטרדתי על ידי בנות – מדוע כשמדובר בבנות אז יש מתייחסים לכך בסלחנות?

    הדרך הזאת קצת מגוחכת, ואיך לומר, קשה לי לראות איתה הצלחה מסחררת בחיים.

    בכל אופן, נשארתי עם טעם טוב בפה מקריאת תחילת הפוסט,
    דור

    • admin
      Posted at 11:05h, 04 נובמבר להגיב

      שלום דור, ברוך הבא.

      בעולם מתוקן, כלל אחיד בין כולם לכולם וכולן זה הדבר הכי הגיוני בעולם. זה רק שבעולם הריאלי בו אנו חיות זה באמת לא המצב – נשים חיות במצב נתון שאנו כל הזמן חוות הטרדות. גם אם לכאורה לפעמים ההטרדות עוטות צורה של פניה מנומסת. אני לא יודעת איך להסביר לך את זה האמת, אם אתה לא מצליח לראות את מה שלפניך ברור כשמש. מצרפת לינק בסוף לכתבה עם קליפ שנהיה ויראלי בשבוע האחרון על הטרדות רחוב. וזה רק הביטוי האחרון לזה – לפני כמה שבועות ברמנית תל אביבית פשוט צילמה את הרכיבה שלה הביתה על אופניים – הפניות/התחלות/הטרדות/הערות – זה כמו האוויר שהיא נושמת. שאנחנו נושמות. זו לא החוויה היומיומית של גברים. ברור שכאשר אישה מטרידה גבר זה רציני. לא יודעת איך הגעת למסקנה שיש סלחנות. פשוט, שוב, במציאות – גברים לא מאויימים מנשים באותה מידה שנשים מאוימות מגברים. לא בכמות ההטרדות, ולא בפחד הנלווה מתוצאות/הסלמה.

      ולכן, בעינינו, זו האחריות של כל החברים במעמד הפריווילגי במקרה הזה (גברים) להתנהג באופן שהוא לא דכאני (אלים, מאיים, מטריד, פולשני, פוגעני, ווטאבר) למי שחברה במעמד/קבוצה שחווה פה דיכוי *עצום*. זה אומר שגם אם אתה באופן אישי בא עם הכוונות הכי טובות, ועד כמה שאתה יודע בחיים לא הטרדת מישהי (לא כל שכן תקפת או אנסת, טפו טפו) – עדיין אתה מתבקש להכיר בכך שמי שמולך לא יכולה לדעת את זה. מבחינתה אתה עוד גבר במרחב. וגם אם לחברות שלך זה לא מפריע שפונים אליהן ברכבת או באוטובוס או במונית או ברחוב או בקניות או בתור בדואר או בבנק או בכל מקום אחר ובכולם יחדיו – זה לא פוסל את זה שנשים – רבבות נשים, בכל רחבי העולם – מבקשות שהעניין הזה ייפסק. זה מפריע לנו להתנהל במרחב הציבורי. זה נוטל מאיתנו ריבונות על הגוף שלנו, את החופש שלנו לנוע ולעסוק בעניינינו.

      אז נייחל ליום ש*אין* תרבות אונס, שאין הבדלים מגדריים בבטחון הפיזי והנפשי שלנו – ואז מבטיחה שיהיה כלל אחד לכולןם.

      (ומתוך סקרנות – איזה דיון בויקיפדיה הביא אותך לכאן?)

  • תרבות האונס ומיזוגניה | Pearltrees
    Posted at 13:58h, 24 ינואר להגיב

    […] […]

Post A Reply to תרבות האונס ומיזוגניה | Pearltrees Cancel Reply