02 נוב האמת העירומה שלי

מאת רובין קורת'
במקור להפינגטון פוסט
מקור תמונה: הפינגטון פוסט

עירומה, עמדתי מול דלתות ארון הבגדים עם האורות דלוקים והתכוננתי. לקחתי נשימה עמוקה ומיקמתי את המראות כך שאוכל לראות את כל כולי. באופן מודע עבדתי על שיחרור הדימוי הפנימי העצמי שלי.

פקחתי את עיני והבטתי ביסודיות על הגוף שלי. הלב שלי קפץ למראה האמת: אני כבר לא אשה צעירה.

אני אשה שחיה היטב. הגוף שלי מספרת על כל השנים שהיא נשאה את נפשי במהלך החיים.

אני אשה בת 59, בריאה ובמצב גופני טוב אני מתנשאת על 175 ס"מ ושוקלת 61.5 ק"ג
.אני לובשת מידה 38 גם בג'ינס וגם בגרביונים, השדיים שלי אפילו לא קרובים לטבור שלי. למען האמת, הם עדיין .ממלאים את הקאפ בי בחזיה

הירכיים שלי כבר לא קטיפתיים ובישבן שלי יש גומות חן. החלק העליון של הזרעות שלי מתדלדל קצת והעור שלי מראה סימנים של השמש. יש עור רך סביב המותניים שלי שכבר לא מתוח באופן מושלם והציור על הבטן שלי מעיד על ניתוח קייסרי שלקח ממני בטן שטוחה לביקיני אבל נתן לי ילד..

אז למה אני בוחנת את עצמי כל כך בברוטליות?

הגיע הזמן להתמודד עם הנזק של התרבות שלי, הפחד שאני עצמי מתחזקת ולשפוך אהבה חמימה על הנשמה שלי

הגיע הזמן לנכס כל סימן וכל סנטימטר לא מושלם בגוף שלי – הגוף שכונה "מקומט מדי" על ידי גבר שהוקסם מהאנרגיה שבי ומהראש שלי אבל לא אהבה את האמת העירומה שלי. השם שלו היה דייב והוא בן 55.

נפגשנו באתר היכרות. דייב היה מעניין, ג'נטלמן ומבריק. הוא אחז בידי כשיצאנו יחד לרכיבות אופניים ארוכות. הוא נסע פעמים רבות קילומטרים רבים כדי להגיע אל דלתי. הוא הכין לנו ארוחות לשניים וטפח על ראשו של הכלב השמח שלי.

התפתיתי והתאוויתי לדעת לגמרי את הגבר הזה. וכך, תכננו סוף שבוע יחד זה היה הרגע בו הדברים החלו להיות מבלבלים, לא מדוברים ובאופן כללי לא ממש שם הלכנו לישון כדרכם של בני זוג – לא לבושים ונוגעים, כל האיברים קרובים התנשקנו ונרדמנו מחובקים

ניסיתי ליזום יותר אינטימיות לאורך כל סוף השבוע ובכל פעם נתקלתי ברתיעה

ביום שני בערב, בשיחת טלפון שאלתי את הגבר הזה, שחלק את מיטתי לשלושה לילות רצופים למה לא עשינו אהבה.

"הגוף שלך מקומט מדי" הוא אמר ללא היסוס "פינקתי את עצמי יותר מדי במהלך השנים עם נשים צעירות. אני פשוט לא מסוגל להתרגש מספיק איתך. אני אוהב את האנרגיה שלך ואת הצחוק שלך. אני אוהב את הראש שלך ואת הלב שלך אבל אני פשוט לא מסוגל להתמודד עם הגוף שלך"

הייתי המומה. הכאב יגיע מאוחר יותר.

שאלתי אותו לאט ובזהירות אם הוא מצא שקשה לו להסתכל על הגוף שלי והוא אמר שכן.

"אז, זאת אומרת שכל הזמן הזה שראית אותי עירומה היה בעייתי מבחינתך?", שאלתי אותו. הוא אמר לי שהוא פשוט הסב את מבטו. וכשהאורות כבו, הוא העמיד פנים שהגוף שלי היה צעיר יותר, שאני הייתי צעירה יותר.

הנשימות שלי נעשו כבדות יותר כאשר התחלתי לעבד את המידע הזה. הפנים שלי בערו כשהתחלתי להרגיש מבוכה ובושה בגלל הזכרון כמה היה לי קל להיות עירומה איתו בימים האלו שרק עברו.

דיברנו עוד קצת זמן, ראשי מסוחרר מתוכן השיחה. הוא דיבר על גרביונים מיוחדים ובגדים שאפשר "להסתיר" איתם את גילי. הוא אמר לי בשמחה שהוא אוהב "שמלות שחורות קטנות" ונעלי עקב. הוא אמר שהשיער שלי אינו ארוך וגולש כפי שהיה מעדיף, אבל זה בסדר כי התספורת שלי נראית מדליקה.

הרגשתי כמו בובת ברבי בחומצה כשהקשבתי לגבר הזה. הוא היה לגמרי חסר מודעות לרשעות של מילותיו. הוא הפך אותי לאובייקט להלביש ולהציב על מנת לרצותת א הרעיונות שלו על מה שלמות מינית של נשים צריכה להיות.

הוא הסביר כי עכשיו כשאני יודעת מה נדרש ממני אנחנו יכולים ממש להנות במיטה. אמרתי לו לא. אני לא אסתתר מהגוף שלי. אני לא אבלש בגדים שיהפכו את הגוף שלי ליותר "נסבל". אני לא אתפשט בחושך או אתקלח עם דלת סגורה.

אני לא אקטין את עצמי בשבילו או בשביל אף אחד אחר. הגוף שלי הוא יפה והוא הולך חלק בלתי נפרד מראש והלב שלי.

כשסיפרתי לדייב שאני לעולם לא רוצה לראות או לשמוע ממנו שוב, הוא הופתע והתלונן שאני עושה עניין גדול מכלום. הוא ייבב שלקחתי חלק קטן ממערכת היחסים שלנו והפכתי אותה לאירוע גדול.

אפילו לא רציתי לנסות להסביר לו את הכאב והאימה שהוא גרם לי. למעשה, ריחמתי על הגבר הזה כשאשר ניתקתי את שיחת הטלפון. זה היה אחרי השיחה הזו שהלכתי לחדר השינה שלי ופשטתי את בגדי בעדינות.

כאשר הבטתי בראי – מפוקחת ואמיצה – ניכסתי כל סנטימטר בגוף שלי באהבה, כבוד וחיבה עמוקה.

הגוף הזה היא אני.

היא החזיקה את נשמתי ונשאה את ליבי כל ימיי. כל קמט וחוסר שלמות הוא סמל לחיים שחייתי ולחיים שנתתי. בעיניים דומעות, חיבקתי את עצמי חזק. אמרתי תודה לאלוהים על המתנה שהיא הגוף שלי והחיים שלי.

ואמרתי תודה גם לגבר עצוב בשם דייב שהזכיר לי עד כמה יקר כל זה.