שולפת צפורניים | האם לנשים יהיה אי פעם החופש להיות מכוערת
528
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-528,single-format-standard,ajax_fade,page_not_loaded,,vertical_menu_enabled,qode-title-hidden,qode_grid_1300,side_area_uncovered_from_content,qode-content-sidebar-responsive,qode-child-theme-ver-1.0.0,qode-theme-ver-13.4,qode-theme-bridge,disabled_footer_top,disabled_footer_bottom,wpb-js-composer js-comp-ver-5.4.5,vc_responsive

האם לנשים יהיה אי פעם החופש להיות מכוערת

מאת: טרייסי מור לאיזבל
מקור: http://jezebel.com/will-women-ever-have-the-freedom-to-be-ugly-1447984254
תרגום: איילה לוינגר

Lena-Dunham-out-for-a-night-with-her-Girls_gallery_primary

פעם אחת, כשהייתי בת עשרים בפגישה עיוורת בחור שאני מיד לא חיבבתי הבין שאני לא מחבבת אותו ואמר לי משהו
נוראי באופן מצחיק בסוף הפגישה: הוא אמר: "את כלבה ואת אפילו לא מספיק יפה בשביל להיות כלבה". זה מצחיק בגלל שאני לגמרי הייתי יפה מספיק. סתם, לא. זה מצחיק כי הוא היה נראה כמו שנבוב. למען האמת, זה היה נורא בגלל שאני לא מכירה אפילו בחור אחד שיש לו סיפור כזה אבל לכמעט כל אשה שאני מכירה יש.

אם כל הרעיון של נשים כמין היפה וכמגדר "היפה יותר" היה נעלם ובכך מאפשר לנו להיות כל הזמן או חלק מהזמן מכוערת בלי בושה\רחמים\שקיפות תרבותית איך זה היה? ובכן, חוץ מזה שלא היינו אוספות אנקדוטות לחיים זה היה כנראה חוסך לנו הרבה מאוד זמן, כסף ואנרגיה.

ראשית לפני שאמשיך, בואו רגע נדבר על הפיל הלבן המדהים שבחדר שהלסת שלו נפערה עכשיו בהשתאות: כן, אנחנו אנשים ויזואליים, אנחנו נמשכים לסימטריה ויופי, בחפצים, בטבע, באנשים – ומי לא רוצה להיות מצטיין במחלקת היופי? בטח, יש טיעונים על כך שיופי "קיצוני"  יכול גם להוות מכשול בחיים אבל באופן כללי, רוב האנשים רוצים להיות  מושכים ורוצים להיות עם אנשים אחרים שהם מושכים. לנסות להראות מושכים יותר זה משהו שמובנה במערכת שלנו, אז זה יהיה טפשי שלא להודות בכך.

שנית, למה אני מתכוונת כשאני אומרת "מכוערת"? כמו כל הדברים הסובייקטיביים אפשר להתווכח על כך עד אינסוף.
אני חושבת שכשנשים נקראות "מכוערות" הן לא באמת מכוערות – הן פשוט לא עומדות בנתאים. הן לא מוכנות להשקיע את הזמן, כסף ואנרגיה שדרושה כדי לעמוד בסטדרטי היופי שבתרבות שלנו שאומרים למשל גווני עור חייבים להיות אחידים, עיניים חייבות להיות מאופרות, עצמות הלחיים מודגשות, משקל תחת שליטה ועוד ועוד.

נשים "אמורות" להיות יפות כל הזמן, בעוד שגברים יכולים להיות הרבה דברים ולהראות טוב זה רק אחד מהם. ואם הוא לא נראה טוב? הוא יכול להיות פשוט מעניין, מצחיק או עשיר.

יש ציטוט ידוע בספורת פמיניסטית men are instrumental, women are ornamental
בעברית אומרים גברים הם סובייקט נשים הן אובייקט, וזה עדיין מהדהד עד היום
רוב הנשים יכולות לספר שלא עובר יום שהן לא מרגישות שהן חייבות לעשות הכל כדי להסתיר איזורים בעייתיים ולהדגיש איזורים מחמיאים, אם זה על ידי אי אכילה, ירידה במשקל, אימון כושר במכון, התקשטות, התבשמות, הסוואת פגמים וכן הלאה, אפילו אם הן מעניינות או מצחיקות או עשירות או כל השלושה ועוד דברים.
מה שיותר גרוע, זה שלא משנה מה הן, הדרך המהירה ביותר להעליב אשה קשורה ב 1,000,000% מהמקרים בחסרון פיזי כלשהו שיש לה .

.אנחנו תמיד צריכות לחתור להיות יפות או לקבל נזיפה. זה אף פעם לא נעלם וזה מתחיל מהלידה. אולי זה לא דבר חדש, אבל הרעיון שנשים צריכות להיות סוף סוף חופשיות מהשיקולים האלו הוא די חדשני
מאמר בניו יורק טיימס בשם "דימוי חדש לאוטנטיות נשית" מסכם את הנושא הזה באופן תמציתי

לנשים מותר לעשות דברים גדולים, אבל הן חייבות לעשות אותם בנוסף, הן חייבות להיות הכל. מה שנשאר בלתי חדיר להן הם אותם מקלטים שמגינים על גברים: הזכות להיות רגילים והזכות להצליח אבל בקושי.

זה ראוי אם כך לציון כאשר פורצת התנגדות שאפילו קוצרת הצלחות
בפינות מסויימות בתרבות האמריקאית התוססת כיום, אנחנו מזהים אייקון חדש של נשיות אמיתית, גסה, פגומה, ירכיים גדולות ומיניות לא מינית. במאות דרכים, נשים זועקות לחופש שגברים מזמן זוכים לו  – הזכות להיות מכוערת

במאמר מהניו יורק טיימס מצוטטות כמה מהחשודות הרגילות: לנה דנהם, שחקנית, תסריטאית, במאית ומפיקת סרטים אמריקאית, יוצרת הסדרה "בנות" שגם משחקת בה, ונכונותה להציג את הגוף שלה כמיני אף על פי שלא עומד בסטנדרטים המחמירים לעירום בטלוזיה.
טינה פיי, שחקנית, קומיקאית, סופרת ומפיקה אמריקאית הידועה בחיקוי שהיא עושה לשרה פלין, שמשנה את הופעתה ולעיתים קרובות מסרבת להדגיש דווקא את התכונות הטובות
בכתבה מוזכרת הסדרה "כתום הוא השחור החדש" כמרחב חופשי ממבט גברי, ריקוד הטוורקינג של מיילי סיירוס שמתואר  "מיניות כמעט מכוערת" שהיא משהו שצריך לקבל יותר שבחים ממה שהיא מקבלת, לדעתי.
.לפעמים אני באמת חושבת שאחד הדברים הקיצוניים ביותר שאשה יכולה לעשות זה לא להבריש את השיער שלה

מינדי קלינג, שחקנית קומקאית כותבת ומפיקה אמריקאית צוטטה פעם אומרת על עיסוקה הנוכחי והופעתה בטלויזיה: "אני מיעוט, אשה שמנמנה שיש לה תוכנית טלויזיה משלה ברשת" היא אמרה " אני לא יודעת כמה זמן זה יחזיק מעמד".

זה ראוי לציון [שוב!) שאף אחת מאלה היא לא אשה מכוערת, אלא בסך הכל נשים שלא ממלאות אחר הסטנדרטים! אבל מה שהזעם ושאת הנפש ותחושת הבגידה שמגיבים באינטרנט מביעים כלפיהן מרמזים הוא
שיש לנו קצת מדי עניין בלהסתכל מקרוב על הסיבה שאנחנו מרגישים כה פגועים כאשר נשים מסרבות לשחק את היפה.
כנראה שיש לזה קשר עם העובדה שגברים משכבר הימים מרגישים שאם יש משהו שהם זכאים לו זה אשה יפה לצידם ושרובינו הבחורות לא מוכנות לדחות את הסטנדרט הזה בעצמינו [אני לא אומרת שאנחנו צריכות, אלא רק שזה מסובך
וסותר) מהסיבות שלנו שהן לגמרי מובנות אגב – יש מחיר אמיתי לפעולה כזו – אבל נשים שהלכו בשביל הזה מאלצות אותנו לתהות מה גורם לנו להיות כל כך חסרי וחסרות בטחון לגביו בכלל
זה קצת כמו " וואלה, אני יכולה לעשות את זה גם?"

אבל אל תטעו, זהו כן סוג של התקדמות. זהו היבט אחד של מה זה אומר להיות אוטונומי. וכן, המחיר של הסיכון בחוסר העמידה בסטנדרטים עדיין יכול להיות גבוה: הפסד השתכרות, הזדמנויות ומספר המחזרים הפוטנציאלים לבחור מתוכם, .וכמו תמיד, יותר נשים עם כוח יתנו לנו יותר אפשרויות

אבל נראה שבכל זאת זה תופס תאוצה עם כל כתבה בעיתון או פרסומת שמסרבות לטפל בנשים וגופן כאילו הן משהו שזקוק לקרצוף וניקוי של מה שביולוגי בהן ורק מציג אותן סוגות בשושנים. בין אם זה ההטרנדים של "הנשיות העצלנית" ובין אם התחושה שגופן של נשים וחששותיהן מטופלים יותר בכנות ויותר באומץ, המציאות האמיתית של המחזור החודשי, של הריון, של אמהות ואפילו של בעלות על הוגינה שלהן, נראה שזה בכל מקום שאת מסתכלת אליו, שזה באוויר סביבנו
וזה באמת יפה מאוד!

 

4 Comments
  • מישהו
    Posted at 13:24h, 23 נובמבר להגיב

    רק רוצה לציין, שיש התעלמות די מוחלטת מגברים עם חרדה חברתית, בעיות של דימוי גוף וביטחון עצמי ששואף לאפס. יש הרבה כאלה, יש אחוזים די קרובים של נשים וגברים עם חרדה חברתית קשה, (זה לא משהו זניח כמו גברים שנאנסו ע"י נשים) , למרות שכולם אוהבים להתעלם מהם. והם בהחלט בהרבה מקרים מקבלים אינסוף עקיצות מגעילות שקשורות למראה ולגבריות שלהם. חוץ מזה כתבה מצוינת ומעוררת מחשבה.

    • Ayala Levinger
      Posted at 12:43h, 26 נובמבר להגיב

      תודה

      אם יש לך פוסט באנגלית שאתה רוצה לתרגם או שאנחנו שנתרגם כדי להביאו לציבור
      או טקסט שאתה עצמך כתבת בנושא
      אתה יותר ממוזמן ליצור קשר
      אפשר גם דרך דף הפייסבוק שלנו של "שולפת ציפורניים" במסר

      איילה

  • סתם
    Posted at 17:18h, 24 נובמבר להגיב

    טינה פיי, מיילי סיירוס, לנה דנהם…. יש מישהי ברשימת המודלים לחיקוי שלך שלא הופיעה על שער של מגזינים נחשבים ושלא נמצאת בעשירון החברתי-כלכלי העליון?

    • Ayala Levinger
      Posted at 12:38h, 26 נובמבר להגיב

      תודה על המחמאה אבל אני עדיין לא כותבת מאמרים לניו יורק טיימס.
      זהו פוסט מתורגם שהתייחס לכתבה שהופיע בניו יורק טיימס. כך ש"רשימת המודלים לחיקוי שלי" היא הרשימה שהופיעה בניו יורק טיימס
      האם קראת את הפוסט בכלל? כי אחרת תמוהה לי שאת תוהה למה הדוגמאות הן דוגמאות לנשים שהופיעו על שערי מגזינים נחשבים למרות שהן לא עומדות בסטנדרטים המוכרים לנו של מיתוס היופי. זו הרי בדיוק היתה המטרה של הרשימה הזו. זו לא רשימה של מודלים לחיקוי אלא רשימה שמראה שיחול שינוי.
      אז תקראי, כי לא סתם בחרתי לתרגם את הפוסט הזה. הוא טוב לדעתי

Post A Reply to Ayala Levinger Cancel Reply